זִיקִי הוּא כְּלַבְלָב שֶׁלָּיּ,
אֶרֶך־אֹזֶן, קְצַר־זָנָב.
אֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּמִלִּים,
כִּי הַכֹּל אוֹמְרוֹת עֵינָיו.
עֵת לִבּוֹ שֶׁל זִיק שָׂמֵחַ,
אוֹר עֵינָיו מַמָּשׁ זוֹרֵחַ,
וּכְשֶׁזִּיקִי נֶעֱלָב
מִתְעַרְפֵּל מַבָּט עֵינָיו.
אַךְ אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ: הֵי, זִיק!
אַךְ אֶשְׁרֹק לְעֻמָּתוֹ,
בְּעֵינָיו בָּרָק מַבְרִיק,
מִתְנוֹצֵץ אָז מַבָּטוֹ,
כְּמוֹ מַתְרִיעַ: אֲדוֹנִי!
לְכָל קְרִיאָה נָכוֹן אֲנִי!
לְעִתִּים רַק מִשּׁוּם־מָה,
לִקְּרִיאָה זִיק לֹא נִשְׁמָע,
עֵת תַּגִּיעַ שְׁעַת אַמְבָּט,
פַּחַד מֵעֵיְנָיו נִבָּט.
אֲנִי קוֹרֵא: אַל תִּפְחַד!
לֹא תִּטְבַּע בְּתוֹךְ אַמְבָּט!
עֶצֶב, גִּיל אוֹ צָהֳלָה,
אַכְזָבָה, מִקְרֶה מַפְתִּיעַ,
זִיק בְּלִי אֹמֶר, בְּלִי מִלָּה,
בְּמַבַּט־עֵינָיו מַבִּיעַ.
בֶּאֱמֶת, לְזִיק שֶׁלִּי
אֵין שׁוּם צֹרֶךְ בְּמִלִּים,
בְּפָנַי אֵין לוֹ סוֹד,
אוֹר עֵינָיו אוֹמֵר לִי זֹאת.