כּוֹרֶה / רחל המשוררת

שַׁוְעַת מַכּוֹש בְּיַד גֹּוֵעַ.

בְּעֹמֶק הַמִּכְרוֹת:

– "עוֹדֶנִּי חַי! אַיֶכָּה, רֵעַ?

עֲנֵנִי, תֵּן לִי אוֹת!"

עוֹד יוֹם, עוֹד לֵיל – אֵין קוֹל, אֵין קֶשֶׁב –

עוֹד יוֹם, עוֹד לֵיל תָּמִים;

יִפֹּל מַכּוֹשׁ מִיָּד נֶחֱלֶשֶׁת.

יִשְׁבֹּת לְעוֹלָמִים.

אֲנִי פְּלִיטַת אָסוֹן כָּמוֹהוּ,

אֶכְלֶה בְּצִפִּיָּה.

הָיָה חֶלְקִי זֶה אֶל הַתֹּהוּ

לִזְעֹק: “עוֹדִי חַיָּה…”

כָּל דַּק – שָׁעָה, כָּל דַּק פּוֹצֵעַ

תּוֹחֶלֶת הַמָּחָר.

עֶזְרַת חָבֵר, כּוֹרֶה יָגֵעַ,

תָּבוֹא בִּמְאֻחָר.

ג' תשרי, תר"ץ