(Minnesänger)

מְזַמְּרִים יָצְאוּ לִקְרָב־שִׁירָה,

מְזַמְּרֵי־אַהֲבָה – לָרִיב;

הוֹ, הִתְחָרוּת מַה־כַּבִּירָה!

קְרָב זֶה פֶּלִאי כַּמָּה יִיף!

דִּמְיוֹן עֹז בְּפַרְאוּת חִנּוֹ –

סוּס הַמְשׁוֹרֵר טָס וְעָף,

הָאֳמָנוּת הִיא מָגִנּוֹ,

נִיבוֹ – חַרְבּוֹ הִיא בַקְּרָב.

עַלְמוֹת־חֵן בְּגִיל נִשְׁקָפוֹת

מִיָצִיעַ רָבוּד, רָם,

אַךְ הַיָּפָה בֵין הַיָּפוֹת

עִם זֵר־דְּפַנִּים אֵינָהּ שָׁם.

שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם אִם מִתְחָרִים,

יֵשׁ לֹא יֵדְעוּ כָל־כְּאֵב;

וְאֵל, שֶׁעַל הָאַהֲבָה שָׁרִים –

פִּצְעֵי־מָוֶת בָּם בַּלֵּב.

מִי – דַּם שִׁירָיו בְּעֹז קוֹלֵחַ

מִתּוֹךְ פִּצְעֵי לִבּוֹ תְהוֹם,

הוּא הַגִּבּוֹר הַמְנַצֵּחַ,

לוֹ תִשַּׁקְנָה שִׂפְתֵי תֹּם.