הוֹ דִינָרַי, דִּינְרֵי־זְהָבִי,

אֵי נֵחְבֵּאתֶם בְּהֵחָבֵא?

שֶׁמָּא אֵצֶל דְּגֵי־הַזָּהָב

הַמִּשְׁתּוֹבְבִים בַּגַּלִּים,

יוֹרְדִים מַטָּה וּמִתְעַלִּים?

שֶׁמָּא אֵצֶל פִּרְחֵי־זָהָב

עַל יְרַקְרַק־חֵן שֶׁל כָּרִים

נוֹצְצִים בְּטַלְלֵי בְקָרִים?

שֶׁמָּא אֵצֶל בְּנֵי־עוֹף־זָהָב

בְּזָהֳרֵי חַמָּה עָל נִשָּׂאִים,

בְּיַמֵּי אַוִּיר־תְּכֵלֶת דָּאִים?

שֶׁמָּא אֵצֶל כּוֹכְבֵי־זָהָב,

הַמַּזְהִירִים בֵּין צְבָא מָעְלָה

וְהַצּוֹחֲקִים לַיְלָה לָיְלָה?

הוֹ דִינָרַי, דִּינְרֵי־זָהָב,

אַל־נָא תִשְׂחוּ בְמֵי הַגַּל,

אַל תִּזְרְחוּ בִפְנִינֵי טַל,

אַל תִּתְעוֹפְפוּ לָרֹם,

אַל תִּצְחֲקוּ בַשְּׁחָקִים דֹּם –

מַלְוַי, נִדְמֶה לִי כִמְעָט,

אֶתְכֶם אוֹחֲזִים בַּיָּד.