בְּבוֹא הָאָבִיב עִם שֶׁמֶשׁ־פָּז,

וְהֵנֵצוּ הַפְּרָחִים שְׁקוּיֵי הַטָּל;

בִּסְלֹל הַיָּרֵחַ נְתִיב קַרְנָיו עָל,

יַם הַכּוֹכָבִים יָצוּף אָז;

כִּי יִרְאֶה הַמְשׁוֹרֵר שְׁתֵּי עֵינֵי־תֹם,

וְנָבְעוּ שִׁירוֹתָיו מִנַּפְשׁוֹ תְהוֹם; –

אַךְ כּוֹכָבִים, עֵינַיִם וְצִיצֵי־נִיר,

יָרֵחַ וְשֶׁמֶשׁ וּצְלִילֵי־שִׁיר –

הֲבָלִים אֵלֶּה אִם גַּם יִיפוּ מְאֹד,

לֹא הֵמָּה קְרוּיִם עוֹלָם עוֹד.