מַה־תַּחְפְּצִי, מַה־תֹּאבִי, בַּת־חֲלוֹמִי נוּגָה?

גַּם־עַתָּה אֶרְאֵךְ וְאֶשְׁאַף הֶבֶל־פִּיךְ!

אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת בִּי עֲצוּבָה וַעֲנֻגָּה,

הִכַּרְתִּנִי, הָהּ, וְאָנֹכִי הִכַּרְתִּיךְ.

אִישׁ חוֹלֶה הִנְנִי כָעֵת, אֲבָרַי

עֲיֵפֵי־חַיִים וְנִחְר לִבִּי בִי,

צַעַר יְדַכְּאֵנִי וְיָגוֹן אוֹכֵל בְּשָׂרִי;

מַה־שּׁוֹנֶה הָיָה כֹל כִּי הוֹפַעַתְּ לִי!

מְלֵא־אֱיָל וְגֵא, וּמִמּוֹלַדְתִּי רָחוֹק

רָדַפְתִּי אָז אַחֲרֵי מַדּוּחֵי־שָׁוְא וַחֲלוֹם;

אֶת הָאָרֶץ הֶאֱמַנְתִּי בְּרַגְלַי רְמֹס וְשָׁחֹק,

וַעֲקֹר אֶת הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹת שְׁמֵי־הָרֹם.

פְרַנְקְפוּרְטְ! מָלֵאת אֱוִילִים וּבָנִים סוֹרְרִים,

אַךְ אֲהַבְתִּיךְ, בַּת־אַשְׁכְּנַז, שֶׁיָּלַדְתְּ לָהּ

מֶלֶךְ טוֹב וְאֶת הַטּוֹב בַּמְשׁוֹרְרִים,

וְאַתְּ הָעִיר – אֶת הַחֲמוּדָה אֶמְצָא בָהּ.

הָלַכְתִּי אָז לְאֹרֶךְ טוּר אֹהָלִים נָאִים,

זֶה הָיָה יוֹם הַשּׁוּק, לְמִקָּח וּמִמְכָּר יוֹם,

וָאֵרֶא בַהֲמוֹן הָעָם בְּקוֹל־הֲמִלָּה נָעִים

נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲנִי כְּמו בַחֲלוֹם.

פִּתְאֹם וָאֶרְאֶנָּה. נִדְהָם אֶתְבּוֹנֵנָה

לִדְמוּת־הַחֵן הַמְרַחֲפָה לְעֵינַי פֹּה,

לְגַבּוֹת עֵינָהּ חֵן, וּלְחֵן מַבָּטֵי־עֵינָהּ,

אֲשֶׁר מָשְׁכוּ בִי בְּכֹחַ נִפְלָא כֹה.

וְעַל־פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ וְחוּצוֹת עִיר וָהָלְאָה

אֶת צַעְדָּהּ אֶשְמֹר, כְּצֵל בְּעִקְּבוֹתֶיהָ נָע –

וּפִתְאֹם תֵּט הַנָּאוָה וְתִצְחַק לִי בְצָהֳלָה,

וְנֶעֶלְמָה חִישׁ בָּאֹהֶל – וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ בָּא.

דּוֹדָתָה רָעָה הָיְתָה, בְּצָרוּת עֵין הָאִשָּׁה

הָקְרְבָה לִי כָלִיל עֶדְנַת בַּת־הַתֹּם;

לִרְצוֹנָהּ חֶמְדַּת נְעוּרֶיהָ לִי הִגִּישָׁה,

וְחַי אֱלֹהִים! לֹא אַחֲרֵי בִצְעָהּ הָלְכָה בוֹ בַיּוֹם.

חַי אֱלֹהִים! אֲנִי אֶת הַנָּשִׁים מַכִּיר,

לֹא תִשְׁבְּ, לֹא תְרַמֵּנִי צוּרַת־חֵן;

לֹא כַךְ, יָדַעְתִּי, יִדְפֹּק לֵב אֲשֶׁר יְשַׁקֵּר,

וְתֹם מַבָּטִים אֵל לַכָּזָב אֵין.

וְכַמָּה תִיף! לֹא תִיף הָאֵלָה כֹה, שֶׁהֶעֱלָה

גַל הַיָּם, וַתּוֹפַע מִתּוֹךְ קֶצֶף יָם;

אוּלַי אוֹתָהּ, אוֹתָהּ – אֶת יְצוּר הַפֶּלֶא

שִׁוִּיתִי נֶגֶד עֵינַי בַּחֲלוֹם־נְעוּרַי תָּם!

אָנֹכִי לֹא הִכַּרְתִּיו! עַמּוּד לַיְלָה הָעֳמַד

לְנֶגֶד עֵינַי וּבְעַד אוֹרָן סָךְ.

אוּלַי זֶה הָאֹשֶׁר, לוֹ עָרַגְתִּי תָמִיד,

אִתִּי הָיָה אָז וּבִזְרוֹעוֹתַי נָח!

אַךְ בְּמַכְאוֹבֶיהָ עוֹד יוֹתֵר תִּיף הַנָּאוָה,

אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲנִי עוֹד נָח הֲלוּם

אַהֲבָה וְאֹשֶׁר רַב בְּצַד לְבָבָהּ –

הַחֲלוֹם הַיָּשָׁן שׁוּב בִּי הֵאִיץ: קוּם!

נְבוֹכָה עָמְדָה אָז לְפָנַי וְנוֹאֶשֶׁת,

בִּשְׂעָרָה הַפָּרוּעַ, וְסוֹפֶקֶת כָּף,

לְרַגְלַי נָפְלָה פֵּתְאֹם כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת,

לוֹפְתָה בִרְכַּי בִּבְכִי וּבְדֶמַע רָב!

אֵל אֱלֹהִים! שְׂעָרָהּ זֶה הַכָּבֵד

נֶאֱחַז בְּדָרְבְנוֹתַי – אֶת דָּמָהּ אֶרְאֶה יְפַךְ –

אֲנִי מִשְׁתַּמֵּט וְיוֹצֵא. אָבֹד אָבַד

לְעוֹלָם לִי הַיְצוּר הַנֶּחְמָד וְהָרַךְ!

הַחֲלוֹם הַיָּשָׁן תָּם, אַךְ צֵל הַחֲמוּדָה

אֶל כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי בָא יְלַוֵּנִי עוֹד.

הַגִּידִי לִי, אֵי תִתְעִי, סוֹעֲרָה וּמְרוּדָה?

הַפְקֵר נְתַתִּיךְ לַשֶּׁבֶר וְלַשֹּׁד.