החמור נִתּק מוסרותיו ויברח מתחת יד בעליו, אשר השביעהו שבטים אך לא מספוא. ויתהלך בשדה וביער, בהרים ובגאיות, דרך יום כה ודרך יום כה, פגש חברים ואויבים מן הבהמה ומן החיה ורמש האדמה, ראה רבות ושמע רבות. מקץ שלשת ימים בא ויגד לראשי עדה ועדה מזיז שדה ויער: נוסע אנכי ומן הדרך באתי, ועתה האספו ואגידה לכם את אשר ראיתי, גדולות ונצורות לא ידעתם.
ויתאספו ראשי עם במקום מועדם בלב היער ויכינו מושבותם הגדול כגדלו והצעיר כצעירתו ואת החמור הושיבו בראש ויכינו לבם וישננו אזניהם. וַיִנְעַר החמור קול גדול אחת ושתים ויזקוף שתי אזניו ויחל לספר להם: פה אכלתי עשב, שם שתיתי מים קרים מן הנחל, פה ישנתי, שם נערתי שלש פעמים, פה יגעתי בלכתי ורבצתי לנוח… ויבקש להוסיף סַפֵּר להם עוד כאלה וכאלה.
ולא יכלו עוד השומעים להתאפק ויגערו בו ויאמרו: חמור חמורותים! אמרנו סַפר תספר לנו על המראות אשר ראית במסעיך בהרים, ביערים, ליד הנהרות, הגד תגיד לנו מה שלום הבהמה והחיה והעוף למיניהם במקומות אשר עברת בהם, מה מעשיהם, ארחם ורבעם וכל דרכיהם; ועתה הנך מרבה להג עליך ועל דבריך! ומה חפץ לנו באלה והן אותך ידענו מתמול שלשם…
ויאמר החמור: חמור־אמת אנכי ואת אשר ידעתי – הגדתי לכם. לדברים אשר מסביב לי לא שמתי לב, כי מה לי ולהם; אני לנפשי וכל מעיני – בי. או האספר לכם חזון לבי – דברים אשר לא ראיתם ואשר לא ראיתי, כאשר יעשו רֹב הנוסעים?