המחנה נלאה בדרכו אחרי שבעוֹ נדודים ימים רבים ויפן כה וכה לתור לו מנוחה, ויפגע במקום ויתקע שם אהליו. ויאמרו איש אל אחיו: הן זרים אנחנו פה ומגור מסביב ואין בטחון לרכושנו ולטפנו – הבה, נשימה לנו צופים אשר יביטו ויקשיבו ובהיות רעה נשקפה יתקעו בשופר והזהירו את העם.

ויהי כי לא נמצאו מתנדבים אנשי חיל אשר ילכו לעמוד מחוץ למחנה לחֹרב ביום ולקרח בלילה, ויקחו אנשים מקציהם מאשר נמצאו להם ויקימו אותם לצופים מארבע הרוחות ויעמדו איש על משמרתו.

והצופים – האחד עִוֵר עינו האחת והשני חֵרֵש והשלישי עצל אוהב לנום והרביעי נער לא ידע תקוֹע בשופר. ותהי מלאכתם לא־נאמנה, ולפי המלאכה – התוצאות.

ויבאו שודדי ליל מסביב וישֹׁסו את מקניהם; וגנבים באו יומם ויפשטו על קצה המחנה ויגנבו דַיָם; וזאבים הגיחו מן היער ויטרפו ויחַנקו וישאו אל מעונותם. וילדים יצאו מן המחנה ויתעו בנתיבות לא ידעו וַיִדַּחו אחרי ילדי הנכרים מסביב ויאבדו בתוך קהלם.

ותהי זעקה במחנה, כי מרה נפש העם איש על שֵׂיוֹ ואיש על רכושו ואיש על בנו. ויאמרו איש אל רעהו: בגֹד בגדו בנו צופינו ועתה נביאם במשפט ונשיב גמול להם כמעשה ידיהם. – ויען אחד מזקני העדה ויאמר: אין משפט לאלה כי לכם המשפט, שַלָמה השלכתם יהבכם על זנבות האודים האלה ולא הלכתם, כל בחור וטוב בכם, להיות לנו למשמר. אם חפצים אתם בצופים למראה, שימו לכם צלמי־אדם על מקלות ויעמדו על מצפה. אך אם חרדים אתם לבתיכם, לילדיכם, לרכושכם – בחֹר תבחרו לכם צופים מקציני המחנה ולא מקצה המחנה.