“על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ה' תמיד, על המנורה הטהורה: על טהרה של מנורה, שלא יסמכנה בקיסמין ובצרורות”.
(ילקוט שמעוני)
מלחמה נוראה ואיומה בין שתיהן מימות עולם, ויד הראשונה גברה תמיד על האחרונה באש קנאתה.
*
מסוקרט היוני עד גאלילי ועד קרבנות-האינקויזיציה האחרונים, אשר הקריבו את חייהם בעד מחשבותיהם, אין קץ ואין מספּר.
*
לא רק את האנשים החפשים שרפו חיים, כי אם גם את הספרים שמו לגלים נצים.
*
הכליף שרף את אוצר ספריו, והישועיים דנו בשרפה את כל כתבי-היד אשר אינם מתאימים עם רוחם, ולא לפלא הוא כי התלמוד נשרף כמה פעמים, אחרי אשר הזהירו הישועיים לבלי ילמדו גם את ספרי הקדש.
*
לא כן היא דתנו. היא אחות נאמנה להדעת. היא איננה מצוה להאמין, כי אם לדעת ולעשות.
אברהם העברי הראשון שאל: “במה אדע?” – והאמין בה', ויחשבה לו צדקה.
*
“וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה‘, ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” –
אחרי אשר ראו, יראו והאמינו.
*
דע, וידעת, שמע, ראה, ועשה – ולא האמן, כבנותיה המוליכות את ההולכים אחריהן בעורון ובמחשכים.
*
שמואל הורה: שמוע והקשב; ספר משלי מרומם את החכמה למעלה ראש.
“לכן גלה עמי מבלי הדעת!” – הרעים בן אמוץ בקולו.
“נדמו עמי מבלי הדעת, כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי” – קרא בן בארי.
"כי למקטנם ועד גדולם ילכו לדעת את ה' " – נבא בן חלקיהו החוזה.
עזרא הסופר קרא בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא.
*
חז"ל ידעו והבינו בכל מקצעות החכמה בימיהם: – פיזיולוגיה בחולין; מתימטיקה בעירובין; תורת המשפּטים בנזיקין; הסנהדרין היו בלשנים; אנשי כנסת הגדולה תקנו להתפּלל על הדעת בשמונה עשרה: ותן בלבנו להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד – מתפּללים אנחנו לפני קריאת שמע.
*
אבות הכנסיה הנוצרית הורו רק להאמין ולא להבין בכתבי הקדש ויושיבו את העם במחשכים.
*
חכמינו השפּילו מאד את ערך הת“ח, אשר אין בו דעה, ו”טוב ממזר תלמיד חכם מכהן גדול עם הארץ".
“דעת קנית – מה חסרת? דעת חסרת – מה קנית”?
(תנחומא ויקרא פ"א)
“ובחסר כל – רב נחמן אמר: בלא דעה. אמר אביי: נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי: דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה. דא קני מה חסר, דא לא קני מה קני.”
(נדרים מא.)
*
הדת ההולכת שלובת זרוע עם הדעת עוררה את רוח נביאיה לאהוב את כל המין האנושי ולבכות על אסון כל העמים, ובן אמוץ קרא במר נפשו:
“גפן שבמה אריוך דמעתי!”
(ישעיה ט"ז)
*
בחשכת ימי-הבינים בתוך הערפל התנוססו כוכבים מזהירים בשמי היהדות: המימוני, הלוי, בני עזרא, בן גבירול, בן נחמן, בן גרשון, בדרשי, הקמחים, ועוד ועוד.
*
החסיד בחיי העיר בהקדמתו ל“חובת הלבבות” ללמוד ולדעת ולבלי לכת בעורון אחרי הפּקח האחד, לבל יפּלו כלם אחרי נפלו…