דיברתי עם האשה העדינה ויפת־הנפש אחרי שובה ממחנות העקורים בגרמניה, ששם עשתה למעלה משנה בשליחות חשובה. דברים נוגעים עד הלב סיפרה לי, כגון: שתי ילדות מיותמות, שרידות, נתידדו אינטימית, ובוקר אחד אמרה האחת לחברתה: “יודעת את מה, לי אין אב ואם ולך אין אב ואם – נהיה נא מעתה שתי ‘אחיות’!..” וכך קיימו.
והנה התענינתי לדעת, אם נזדמן לה לבוא במגע גם עם הגרמנים מסביב ומה הרושם שעשו עליה אלה.
מהורהרת וכמדברת לעצמה פלטה:
– את ילדיהם מכים הם באכזריות…
אשה עבריה.