פרטי מהדורת מקור:
תל אביב: דביר ועם עובד; תש"ך 1960
דיברתי עם האשה העדינה ויפת־הנפש אחרי שובה ממחנות העקורים
בגרמניה, ששם עשתה למעלה משנה בשליחות חשובה. דברים נוגעים עד הלב סיפרה
לי, כגון: שתי ילדות מיותמות, שרידות, נתידדו אינטימית, ובוקר אחד אמרה
האחת לחברתה: “יודעת את מה, לי אין אב ואם ולך אין אב ואם – נהיה נא מעתה
שתי ‘אחיות’!..” וכך קיימו.
והנה התענינתי לדעת, אם נזדמן לה לבוא במגע גם עם הגרמנים מסביב ומה הרושם שעשו עליה אלה.
מהורהרת וכמדברת לעצמה פלטה:
– את ילדיהם מכים הם באכזריות…
אשה עבריה.
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
התוכן נטען...
תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.