בסיפורו “שנה אחת”, בעל כ“א הפרקים, נתן לנו ברנר את ההווי הקסרקטי בימי הצארים בכל היקפו. לפי התיאורים הממַצים, התפיסה העמוקה וההארה מבפנים, יכול הסיפור הזה להתמודד עם “רשימות מבית המות” לדוֹסטוֹייבסקי. אגב, תמוה הדבר, שדוֹסטוֹייבסקי עצמו, אם כי שירת בצבא בסיבּיר, כטוראי פּשוט אף הוא, לא נגע בקולמוסו ב”חיילוּתוֹ" אולי מפּני שזו נראתה לו נטוּלת חשיבוּת אחרי ארבע שנות הקטוֹרגה, ואולי צפה באיצטגנינוּת שלו, שהווי זה עתיד להיכתב בידי סופר עברי, בן אָפיוֹ, ואמר בלבו: “הוא יעשה זאת לא גרוּע ממני”.
לא ריּפוֹרטז’ה כאן, אלא יצירה, כל העולם המיוֹּחד הזה בין כתלי הקסרקטין, טיפוסי האוֹפיצרים הרוּסיים בשעתם, טיפּוּסי הקַפּרַלים והחיילים הנמוכים, כל דפוּסי החיים הללו, שנתגבּשוּ במשך דורות בצוּרה אחידה אחת בכל רחבי רוסיה הצארית וכו' וכו' – על כל אלה השתלט בּרנר בעטוֹ רב־התנוּפה. “שנה אחת” אילו ניתרגמה לרוּסית היה הקורא הרוּסי מוצא בה ענין רב יותר מהקורא העברי, שהרי משלוֹ ניתן כאן לו.