מול הדר הטבע 🔗
אנחנו מרגישים את אַפסוּתֵנוּ כלפי הטבע הנהדר.
מתי היפי משפיע עלינו? 🔗
כנראה, היֹפי משפיע עלינו רק כשאנו מאוּשרים ומוּכנים לקלוט אותו, אחרת – הוא מתגלה לפנינו ואנחנו כֹּה שקועים בתוך עצמנו עד שאין אנחנו מביטים בו.
על היפה כשהוא לעצמו 🔗
הכל נראה יפה רק כשבפנים הכל מוּכן לקלוֹט את היפה והטוב.
ואם לאו… בכל זאת זה נשאר יפה.
שירת הצפור 🔗
על החלון עומדת צפור בודדה ושרה.
איני יודעת על מה היא שרה,
אם על אושר, יופי, אהבה,
או אולי על בדידות, יאוש וכליון…
מי יֵדע לנפש צפור?
ומי ידע לנפש אדם?
השלכת והאדם 🔗
עצים גבוהים ועבותים עומדים בהדרם ובשלל צבעים, וכשׁרוח מַכּה בהם – נושרים בבת אחת המון עלים ונעשה מחול צבעוני של עלים. באמת יפה להפליא.
יפה ועצוב. הנשירה מעוררת מחשבות נוּגוֹת: נשאר לו העץ ערום ועזוב בימות הקרה. וההשוואה עוברת אל בני אדם…
… נושרים העלים, נערמים ברחוב, והרוח מתחוללת ומַכּה בהם, והם רוקדים ורוקדים באֵין מעשה ותכלית, שׂמחים על החֹפשׁ שׁנִתּן להם לפתע, ואחר כך מוּשלכים בפִנה ונרקבים.
כך גם בני אדם: מתרוצצים ומחפשים, נתונים ביד איזה כח שמרקיד אותם, ובסוף נעזבים גלמוּדים לצרותיהם ולשִׁברוֹן לבם.