השלג מַשׁרה רוח טוֹהר ונִקיון.
השלג מוסיף כל כך הרבה שׂמחה וטעם…
[השלג הזך] 🔗
השלג הזך, הנופל לאִטו, מטהר הכל ומזַכּך הכל. ומרומם את ההרגשה…
אחרי הכל, אם בעולם זה נשאר עוד דבר אחד כֹּה טהור וזך כשלג הזה, עוד לא כָלו מקורות היֹפי, האוֹר והטוֹהר בעולם.
באמת יש משהו כֹּה נפלא בשלג הזה.
עצם נפילתו המעורבבת.
השׁלג כָּבֵד, והפִּתִיּם עבות ורכּוֹתֹ,
והאויר כולו מָלֵא אותן.
ולרגליך מתנשאת ערֵמה זַכה וטהורה.
− − − עד שבאה רגל אנוש רומסת –
והשלג הצח היה לרפש,
אפוֹרֹ, מלוּכלך ורמוּס.
כשהכל לבן והשלג בחוץ, והפַּנסים מאירים על השלג באור חיוֵר, ישנה הרגשה של מָות, של קִפָּאוֹן, של שׁמָמה. ופתאם עקבוֹת שחורות בשׁוּרה ישרה מסַמנִים קו פתַלתוֹל מרצפת הרחוב…
מָות ושׁקט. קִפָּאוֹן ודוּמִיה מַשׁרה עליך תמונת השלג בטרם דרכה עליו כף רגל אדם. ופתאֹם מתפתח לו קו שחור של עִקבות רגלים…
כך גם האדם: צח ולבן, טהור ובלתי מוּכתּם… ופתאם עקבוֹת שחורות עקוּמות ומכוֹערות – עִקבות רגלי הגורל.