עַל־יַד הַכּוֹתֶרֶת צִיַּרְתִּי אֶת… לֹא, לֹא

צִיַּרְתִּי מִישֶׁהוּ מְסֻּיָּם. צִיַּרְתִּי סְתָם יֶלֶד, יֶלֶד

שֶׁיֵּשׁ לְשַׁעֵר כִּי הָיָה מִקּוֹרְאֵי “דָּבָר לִילָדִים”. לֹא

כָּל־כָּךְ מְסֹרָק, עֵינָיו סַקְרָנִיוֹת וְדוֹלְקוֹת, לְחָיָיו –

כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מַה לָקַחַת מֵהֶן בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, חִיּוּכוֹ

“מַבְּסוּטִי” וּבוֹטֵחַ. יֶלֶד מֵעֵין זֶה דִּמְיַנּוּ לְעַצְמֵנוּ

כְּשֶׁנִּגַּשְׁנוּ לְהַדְפִּיס אֶת הַחוֹבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל

“דָּבָר לִילָדִים”. הֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְדַמּוֹת לְעַצְמוֹ אֶת פְּנֵי

הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא דוֹבֵר אֲלֵיהֶם.

אוֹתָם יְלָדִים שֶׁל אָז, יַלְדֵי “דָּבָר לִילָדִים”,

גָּדְלוּ בֵּינְתַיִם; מֵהֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ לְאִמָּהוֹת וּלְ“אַבָּאִים”,

וְאֶפְשָׁר גַּם לְסַבְתּוֹת וְסָבִים; אַךְ דְּמוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים,

שֶׁאֲלֵיהֶם כֻּוְּנוּ הַדְּבָרִים, לֹא נִשְׁתַּנְּתָה: אוֹתָהּ

עֵרָנוּת, אוֹתוֹ בִּטָּחוּן.

 

עַל פּוֹלִים וְחִיּוּכִים    🔗

מִי לֹא טָמַן פַּעַם פּוֹלִים בָּאֲדָמָה? כָּל אֶחָד

וַדַּאי שָׂמַח לְמַרְאֶה הָעַלְעָלִים שֶׁבִּצְבְּצוּ אַחֲרֵי

הַשְׁקָיוֹת אֲחָדוֹת וְאָהַב אֶת קָטְנָם וְאֶת רַעֲנַנּוּתָם. אַהֲבָה

לְעַלְעָלִים אֵלֶּה נִשְׁאֶרֶת לְכָל הַחַיִּים. כְּשֶׁאָדָם מַחֲזִיק

בְּיָדָיו פּוֹלִים קָשִׁים, חֲלַקְלַקִּים וּשְׁלֵמִים – אֵין הֵם

מוֹחִים מִלִּבּוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ לָהֶם כְּשֶׁהָיוּ עַלְעָלִים

מְבַצְבְּצִים. הָאַהֲבָה לַמְבַצְבְּצִים נִשְׁאֶרֶת

בְּתָקְפָּהּ.

בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים נִפְגַּשְׁתִּי עִם רַבִּים מָן

הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ קוֹרְאֵי הָעִתּוֹן. אָכֵן, הָעַלְעָלִים הָרַכִּים

נַעֲשׂוּ פּוֹלִים קָשִׁים. אֶחָד מֵהֶם פָּגַשְׁתִּי כְּשֶׁהוּא רָכוּב

עַל גִּ’יפּ; זֶה הָיָה בְּמִלְחֶמֶת־הָעַצְמָאוּת, בְּעֵת כִּבּוּשׁ

הַגָּלִיל. גָּדוֹל הָיָה, קַל־תְּנוּעָה וּבוֹטֵחַ. הוּא הָיָה

מְפַקֵּד; וְאָמְנָם, הוּא נֵחַן בְּעַיִן חַדָּה: יָדוֹ נִשְׁלְחָה

לְעֵבֶר צִלִּי שֶׁנָּפַל עַל הַכְּבִישׁ (אַתֶּם יוֹדְעִים, צֵל בַּעַל

אַף אָרֹך), נִתְחַיֵּךְ, פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: "אוֹתְךָ אֲנִי מַכִּיר!

מִ’דָּבָר לִילָדִים'…"

חִיּוּכִים כָּאֵלֶּה וּרְחָבִים מֵאֵלֶּה, קִבְּלוּ אֶת

פָּנֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאנוּ אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ מַסְעוֹתֵינוּ

הָרַבִּים בַּכְּבִישִׁים. אֵין לָכֶם דָּבָר, הַקּוֹשֵׁר יַחֲסֵי

יְדִידוּת אֲמִתִּיִּים וּמַתְמִידִים, כְּהִתְעַסְּקוּת עִם יְלָדִים.

בְּכָל מְקוֹם בּוֹ יֵעָצֵר הָאוֹטוֹבּוּס – בָּעִיר, בַּכְּפָר,

בַּקִבּוּץ אוֹ בְּיִשּׁוּב־סְפָר – מְחַכִּים חִיּוּכִים שֶׁל מִי

שֶׁהָיוּ וּמִי שֶׁהִנָּם קוֹרְאֵי הָעִתּוֹן.

בְּחִיּוּךְ כָּזֶה נִתְקַלְתִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי

שׁוֹטֵר עוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. עַל יַד יְמִינוֹ שַׁרְווּל

לָבָן, וּבִשְׂמֹאלוֹ חוֹבֶרֶת “דָּבָר לִילָדִים”. חִיֵּךְ אֵלַי

וְאָמַר:

"קֹדֶם זֶה הָיָה בִּשְׁבִילִי. עַכְשָׁו זֶה בִּשְׁבִיל

הַיֶּלֶד שֶׁלִּי. אֲבָל אֲנִי מֻכְרָח גַּם הַיּוֹם לְהָצִיץ בְּ’אוּרִי

מוּרִי'…"

 

לָמָּה זֶּה כָּךְ?    🔗

לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁלִּפְנֵי “דָּבָר לִילָדִים” לֹא הָיָה בָּאָרֶץ עִתּוֹן־יְלָדִים קָבוּעַ,

שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים.

אֲסַפֵּר דֻּגְמָה עַל עַצְמִי:

מְשַׁעֲמֵם הָיָה לְשַׂחֵק כָּל הַיּוֹם בַּחוֹלוֹת

שֶׁבֵּין הַבָּתִּים (תֵּל־אָבִיב הָיְתָה אָז קְטַנְטֹנֶת, וְרַק רְחוֹב

אֶחָד הָיָה בָּהּ). סִפְרִיָּה לֹא הָיְתָה; וְאִם הָיְתָה אַחַת

בְּיָפוֹ – לֹא הָיוּ בָּהּ סְפָרִים לִילָדִים. הַסַּפְרָן הַטּוֹב,

הוּא הַסּוֹפֵר אַלֶכְּסַנְדֶר זִיסְקִינְד רַבִּינוֹבִיץ', הָיָה נוֹתֵן

בִּי עֵינַיִם טוֹבוֹת וּמַגִּישׁ לִי פִּנְקָס עִם שְׁמוֹת הַסְּפָרִים.

כְּשֶׁבָּחַרְתִּי סֵפֶר, הָיָה מַגִּישׁ לִי חוֹבֶרֶת דַּקָּה, בַּת

שְׁמוֹנָה דַּפִּים וְשֵׁם אָרֹךְ; עַד שֶׁהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה כְּבַר

גָּמַרְתִּי אֶת קְרִיאָתָהּ. פְּעָמִים אֲחֵרוֹת, כְּשֶׁכְּבָר

הִכִּירַנִי, הָיָה פּוֹרֵשׂ יָדַיִם וְנֶאֱנַח:

“מָה לַּעֲשׂוֹת? אֵין לָנוּ סְפָרִים בִּשְׁבִילְכֶם.”

יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז.

 

הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן וְהַבָּאִים אַחֲרָיו    🔗

זָכוּר לִי אוֹתוֹ בֹּקֶר קַיִץ, כְּשֶׁבָּאוּ אֵלַי

בְּרָכָה חַבַּס וְיִצְחָק יַצִּיב. בְּרָכָה – בַּעֲלַת שְׁתֵּי צַמּוֹת

אֲרֻכּוֹת (אֲנִי תָּמִיד מִצְטַעֵר עַל קִצּוּץ הַצַּמּוֹת הָאֲרֻכּוֹת

בְּיָמֵינוּ). וְיַצִּיב – גְּבַהּ קוֹמָה וְחַיְכָנִי. הֵם

בִּקְּשׁוּנִי שֶׁאָבוֹא אִתָּם לְבֵית־הַדְּפוּס, לִרְאוֹת אֶת

הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” שֶׁהוֹלֵךְ וְנִסְדָּר,

וְהִצִּיעוּ לִי לְהָכִין לְמַעֲנוֹ צִיּוּרִים. אֲנִי רוֹאֶה לְפָנַי

אֶת דְּמוּתוֹ הַגְּבוֹהָה וְהָעֲדִינָה שֶׁל יַצִּיב, מֵרִים אֵת יָדוֹ

אֲרֻכַּת הָאֶצְבָּעוֹת וְאוֹמֵר בְּחִיּוּךְ שֶׁל מְבוּכָה

וּמְאוֹר־פָּנִים:

"כֵּן, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁ’דָּבָר לִילָדִים' יִהְיֶה

הָעִתּוֹן הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר אֶצְלֵנוּ. זֶה יִהְיֶה עִתּוֹן יָחִיד,

שֶׁיְּלָדִים וּמְבֻגָּרִים יִלְמְּדוּ מִתּוֹכוֹ; וְאַחֲרֵי שֶׁנִּכְרֹך

אוֹתוֹ, יְעַלְעֲלוּ בּוֹ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, גַּם הַגַּנֶּנֶת וְגַם

הַמּוֹרָה."

כָּךְ הָיָה אוֹמֵר, כְּשֶׁעֵינָיו הַבְּהִירוֹת מְחַפְּשׂוֹת אֶת אִישׁוֹנֵיךָ, לִרְאוֹת אִם הֵבַנְתָּ אוֹתוֹ.

הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים”

נִפְתַּח בְּשִׁיר עַל עֵין־חֲרוֹד, שֶׁאֵין בָּהּ כֶּסֶף כְּלָל.

בַּחוֹבְרוֹת הַבָּאוֹת נִדְפְּסוּ שִׁירִים עַל הַדּוֹד מִנַּהֲלָל, עַל

הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. שִׁירִים שֶׁל

הַמְּשׁוֹרֵר זְאֵב. קוֹרְאִים בָּהֶם, מְצִיצִים דֶּרֶך הַחַלּוֹן

וְרוֹאִים כָּל מָה שֶּׁיֵּשׁ בַּשִּׁיר, שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל דְּפִיקַת

הַפַּטִּישִׁים שֶׁל הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ. וּלְצִדָּם נִדְפְּסוּ

שִׁירִים עַלִּיזִים עַל הַחֲמוֹר וְעַל הַיָּם וְעַל הַצַּעֲצוּעִים

שֶׁבַּגָּן; וְסִפּוּרִים עַל שׁוֹמְרִים וַחֻלוּצִים וּנְעָרִים

אַמִּיצִים. וּבַצִּיּוּרִים – יְלָדִים בַּעֲלֵי פָּנִים צְעִירִים,

כְּמוֹ הָעַלְעָלִים הַמְּבַצְבְּצִים, קְצָת לֹא סְרוּקִים, בַּעֲלֵי

עֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת וְחִיּוּךְ בּוֹטֵחַ, נְעוּלִים סַנְדָּלִים,

וְקֻפְסַת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת עַל הַקִּיר, וִילָדִים עִם זֵרִים,

שֶׁבָּאִים לְבָרֵךְ אֶת סַבָּא וְסָבְתָא לִכְבוֹד הֶחָג.

 

שֻׁתָּפִים שֶׁבַּלֵּב    🔗

לַעֲשִׁיַּת הַצִּיּוּרִים נִזְדַּמְּנוּ לִי שֻׁתָּפִים

רַבִּים, שֻׁתָּפִים שֶׁבַּלֵּב. הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת צִיּוּרִים

שֶׁיִּהְיוּ מוּבָנִים לְכָל אָדָם, וְשֶׁיִּהְיוּ פְּשׁוּטִים

בְּקַוֵּיהֶם, צִיּוּרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְשֻׁכְלָלִים מִדַּי. כִּי

צִיּוּר מְשֻׁכְלָל מִדַּי מֵטִיל פַּחַד וְהִסּוּס בְּלֵב הַיֶּלֶד,

וְהוּא מַרְתִּיעַ אֶת עַצְמוֹ מִלְּהִתְחָרוֹת בַּעֲשִׂיָּתָם.

רִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי לְדַעְתָּהּ הָיְתָה

גְּאֻלָּה, שֶׁבָּאָה לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָה. אַחַר־כָּךְ הֶרְאִיתִים

לְיַצִּיב, לִבְרָכָה וְלִזְאֵב. אַחַר־כָּךְ הֶרְאֵיתִי אוֹתָם לְנַעַּר

הַשָּׁלִיחַ, שֶׁבָּא לְקַחְתָּם בִּשְׁבִיל הֲכָנַת הַגְּלוּפוֹת. כֵּן

חִוָּה דַּעְתּוֹ, וּבְצוּרָה מַחְמִירָה, הַמְעַמֵּד נֹחַ

בְּבֵית־הַדְּפוּס: יֵשׁ צִיּוּרִים שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם

בְּמִצְמוּץ שְׂפָתַיִם, סִימָן שֶׁהֵם מִשֻּׁפְרָא דְּשֻׁפְרָא

בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מֵנִיעַ יָדוֹ כִּלְשׁוֹן־הַמֹּאזְנַיִם –

סִימָן שֶׁהֵם כָּכָה כָּכָה… גַּם הָעוֹרְכִים הַגְּדוֹלִים הִבִּיטוּ

בַּצִיּוּרִים. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן נָתַן בָּהֶם אֶת עֵינָיו

הַיּוֹקְדוֹת. מֹשֶׁה שָׁרֵת חִיֵּךְ אֲלֵיהֶם. זַלְמָן שָׁזָר הֵצִיץ

בָּהֶם וְנֶהֱנָה. כָּךְ רָאוּם כֻּלָּם. יַצִּיב צָעַד

כְּשֶׁהַגִּלָּיוֹן הַטָּרִי בְּיָדוֹ, גָּבוֹהַּ וְעַלִּיז, וַאֲנִי

מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ – מַצְבִּיעַ וְשׁוֹאֵל לְחַוַּת דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל

אֶחָד. מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל יַצִּיב פִּלֵּס דֶּרֶךְ טוֹבָה

לַגִּלָּיוֹן.

נָעִים לִי לְדַפְדֵּף בַּכְּרָכִים הַכְּחֻלִּים.

שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת מְקֻפָּלוֹת בָּהֶן. אִם

מוֹרֶה נִזְכָּר בְּאַהֲבָה בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ בַּכִּתָּה – הֲרֵי

קַל יוֹתֵר לְאִישׁ־מַעֲרֶכֶת לְהִזָּכֵר בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ. כִּי

לִפְנֵי הַמּוֹרֶה עוֹמְדִים הַיְלָדִים כְּפִי שֶׁהֵם, עַל

מַעֲלוֹתֵיהֶם וְחֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם, וְלִפְנֵי חַבְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת

נִצָּבוֹת מַעֲלוֹתֵיהֶם בִּלְבַד– סַקְרָנוּתָם, לִבָּם הַפָּתוּחַ

וְחִיּוּכָם הַמְּלַבֵּב. הֵם נִצָּבִים לְפָנֵינוּ גַּם כְּשֶׁהֵם

אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וַעֲבוֹדָה, חַיָּלִים, סוֹפְרִים וְאָמָּנִים;

וַאֲנָשִׁים אֵלֶּה מַעֲלִים לְזֵכֶר שְׁנוֹת קְרִיאָתָם בָּעִתּוֹן

שֶׁלָּהֶם חִיּוּךְ שָׁאוּב מִשְׁנוֹת יַלְדוּתָם. אֵין מִלִּים

בְּפִי לְהַבִּיעַ אֶת הַחֵן שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁאִיבָה זוֹ: בִּסְבִיבַת

הָעֵינַיִם מִתְפַּצְּלִים קְמָטִים דַּקִּים וּסְמוּיִים,

הַמִּתְמַשְּׁכִים עַד לִסְבִיבוֹת הַשְּׂפָתַיִם; אִישׁוֹנֵי הָעֵינַיִם

מִתְבַּהֲרִים, וְאַחַר־כָּךְ חֹוזְרִים הַפָּנִים לְשַׁלְוָתָם

הַקּוֹדֶמֶת. רֶגַע זֶה הוּא כְּאִלּוּ גֶּשֶׁר סוֹדִי, הַנִּמְתָּח

מֵאָדָם אֶל חֲבֵרוֹ, וְעַל גֶּשֶׁר זֶה נִפְגָּשִׁים אֲנָשִׁים

שׁוֹנִים, שֶׁבְּלִבָּם מַחֲשָׁבָה אַחַת: לְהָבִין זֶה אֶת זֶה, כְּדֵי

לִיצֹר חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר לִבְנֵי הָאָדָם.

לְאַחַר כָּל דְּבָרַי אֵלֶּה וַדַּאי תָּבִינוּ לָמָּה

בָּחַרְתִּי לָתֵת אֶת צִיּוּר הַיֶּלֶד הַמְחַיֵּךְ לְיַד הַכֹּתֶרֶת.

יֵשׁ לוֹ לִקְרַאת מָה לְחַיֵּךְ לְאַחַר הַשָּׁנִים שֶׁעָשָׂה עִם

עִתּוֹנוֹ.