לוגו
"מי זה?!!"
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

גם קודם היתה אהבת הנער הקטן, בן יחיד מפונק זה, אל אביו, סוחר נשוא־פנים, בלתי רגילה, ועכשיו, משנתייתם מאמו, גברה אהבה זו שבעתיים. התרפקותו, חיבוקיו לא ידעו גבול. במבט עוין, קנאתני קידם פני כל אורח, יהיה מי שיהיה, ובשעת טיול משותף עמו, עם האורח, בחוץ נתלה הקטן בזרוע אביו וליכסן עיניו כלפי הזר, כאומר: “לי הוא ולא לך!”

עתים, כשנשאר בבית לבדו, נכנס היה לחדרו של אבא כמי שנכנס לקודש הקדשים, ופנה כה וכה, חיפש, ריחרח. נדמה היה לו כאילו עוד מעט והוא יגלה כאן צפוּנות לא ישוערו. שלף את המגירות משולחן־הכתיבה (יש שלא היו נעולות), מתוך סקרנות מיוחדת התנפל על ערימת המכתבים ובנשימה עצורה הפך והפך בהם. מכתבים מסחריים היו אלה ברובם והוא לא הבין בהם הרבה. עד אשר פעם נתקל במכתב, בו קרא לאמור: “אבא יקר, זה שני חדשים שלא שילמת עבורי וכאן נאמר לי, שלא יוּכלוּ להחזיקני יותר”… הנער נתחלחל ולא יכול להמשיך. ברגע זה בא אביו מן החוץ והוא רץ לקראתו עם המכתב ביד ובקול לא שלו צעק איומות:

מי זה?!!