מַעֲשֶׂה

בְּכִסֵּא

מִי יֵדַע?

רַק עָדָה.

כִּי כִּסֵּא זֶה הוּא שֶׁלָּהּ.

הַכִּסֵּא מְאֹד נִפְלָא:

לִפְעָמִים הוּא לְעָדָה

לֹא כִּסֵּא רַק נַדְנֵדָה,

תִּתְנַדְנֵד בָּהּ לַתִּקְרָה.

הֲתֵדְעוּ? עָדָה סִפְּרָה

שֶׁאִם יֵשׁ אַךְ בִּרְצוֹנָהּ,

הַכִּסֵּא הוּא גַם סְפִינָה,

חוֹתְרָה בַּיָּם

עַד קְצֵה עוֹלָם.

אַל תֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה הַכֹּל.

הַכִּסֵּא לִהְיוֹת יָכוֹל

גַּם מְכוֹנִית, גַּם אֲוִירוֹן,

גַּם קַטָּר, וְגַם קָרוֹן,

כֹּל, הַכֹּל. אֵין בַּכִּסְאוֹת

שֶׁיֵּדַע לִהְיוֹת כָּל זֹאת

כְּמוֹ כִּסֵּא זֶה. אַךְ הוּא סוֹד!

סוֹד נוֹדָע –

לִי, לַכִּסֵּא וּלְעָדָה!