אֲנִי: חֲבַלְבַּל, חֲבַלְבַּל,

נָא אֱמוֹר לְאָן תִּזְחַל?

זַלְזַלֶּיךָ הַיְרֻקִּים

תְּשַׁלַּח לַמֵּרְחַקִּים;

לָמָּה כֹּה תּחוּשׁ? לְאָן?

חַבֲלְבַּל: חָשׁ אֲנִי אֶל הַמַּעְיָן.

אֲנִי: הֲלֹא אֵין לְךָ עֵינַיִם, –

אֵיךְ תֵּדַע הֵיכָן הַמַּיִם?

חַבֲלְבַּל: הֵם שָׁרִים, מְשַׁקְשְׁקִים,

לִי קוֹרְאִים מִמֶּרְחַקִּים:

שִׁיק־שַׁק־שִׁיק, רִישׁ־רַשׁ־רִישׁ,

אֵיךְ בַּמַּיִם לֹא אַרְגִּישׁ?

שׁוּר, אֶזְחַל בְּקַו יָשָׁר

אֶל הַמַּעְיָן הַשָּׁר.

אֲנִי: חֲבַלְבַּל, חֲבַלְבַּל,

וּלְאָן מִשָּׁם תִּזְחַל?

חֲבַלְבַּל: אֲנִי זוֹחֵל

לָאוֹר, לַצֵּל,

אֶל כָּל אֲשֶׁר תֶּחְשַׁק נַפְשִׁי

תָּמִיד אֲנִי לִזְחֹל חָפְשִׁי.

אֲנִי: וְאָנֹכִי – לֹא אוּכַל,

אֲקַנֵּא בַּחֲבַלְבַּל!

אֶל כָּל אֲשֶׁר אֶפְנֶה, אָסוּר,

לִי קוֹרְאִים: אָסוּר! אָסוּר!

אֲנִי וַחֲבַלְבַּל (בְּיַחַד): טוֹב לִחְיוֹת כַּחֲבַלְבַּל!