פַּעַם יֶלֶד אָץ אֶל פֶּתַח לְקַדֵּם פְּנֵי אֵלִיָּהוּ,

פַּעַם נַעַר תָּר הָרֶגַע, בֹּו הֵרִיק תִּשְׁבִּי הַכּוֹס.

חָשׁ הַיֶּלֶד פַּחַד זָר, וְלֹא בָּן לָדַעַת מַהוּ,

אַךְ בְּלֵב הַנַּעַר צָף וְהִתְפָּעֵם מָשׂוֹשׂ.

פַּעַם אַבָּא בְּלֵיל “סֵדֶר” אֹרוּ שְׁתֵּי עֵינָיו בְּרֶשֶׁף,

וּפָנָיו מוּל לַחְמָא־עַנְיָא הֶאֱצִילוּ אוֹר וָהוֹד.

יֵשׁ אָמְנָם וּמְאֹד דַּלָּה חִיְּכָה נֶגְדּוֹ סְעֻדַּת הַנֶּשֶׁף,

אַךְ הִקְרִינוּ אָז פְּנֵי אַבָּא שִׁבְעָתַיִם עוֹד.

וְכָעֵת מֵסֵב לוֹ אַבָּא אֶל הַסֵּדֶר כְּאוֹרֵחַ,

כִּי יָצָא הוּא מְאֹד רָחוֹק בַּקֵּשׁ פַּת־לֶחֶם שָׁם.

וְהַבֵּן סוֹבֵב־הוֹלֵךְ, חוֹצֶה הָרְחוֹב וּמִתְיַפֵּחַ,

וְדוֹלֶה הַזִּכְרוֹנוֹת כִּדְלוֹת פְּנִינִים מִיָּם.

וְכָעֵת סוֹבֵב הַבֵּן בְּמִשְׁעוֹלֵי הַגַּן מוּל סַהַר,

וּמַבִּיט הוּא מְאֹד עָצוּב בְּלֹבֶן כָּל נִצָּן.

גָּז הַפַּחַד שֶׁל הַיֶּלֶד, פָּג מִלֵּב מְשׂוֹשׂ הַנַּעַר,

וְנוֹתַר רַק אֵלִיָּהוּ כְּהֵד נִגּוּן יָשָׁן.

לָכֵן נוּגֶה כָּל־כָּךְ הַבֵּן וְהַדָּם בּוֹ מְשַׁוֵּעַ,

וְבַלֵּב הוֹמָה־גוֹאָה תְּפִלָּה חַמָּה מְאֹד:

"תִּשְׁבִּי! הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ! אַל נָא, תִּשְׁבִּי תִּתְמַהְמֵהַּ!

בּוֹא, הוֹשִׁיטָה לִי יַד־רֵעַ מֵאַחַת הַסִּמְטָאוֹת!"

אַךְ לַשָּׁוְא נָשָׂא תְּפִלָּה. לֹֹא הוֹפִיעַ אֵלִיָּהוּ.

לֹא הוֹשִׁיט לוֹ יָד טוֹבָה מִבֵּין צִיצֵי אָבִיב.

כָּל הַלַּיל הִתְיַפֵּחַ, שָׁוְא בִּקְשׁוֹ, הוּא לֹא רָאָהוּ.

רַק מִלּוֹעַ הַחוּצוֹת שָׁמַע אֶת בְּכִי אָבִיו.