בְּעֶרֶב קֵיצִי כֹּה הֵמַר לִי שַׁדַּי,

בְּעֶרֶב קֵיצִי הוּא עָבַר לְפָנַי.

אַךְ טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי קַדֵּם אֶת פָּנָיו,

הִרְחִיק לוֹ וְאֶת עִצְבוֹנִי הוּא צָנַף.

שׁוּלֵי גְלִימָתוֹ אָז הֻצְּתוּ אַרְגָּמָן;

הִתְבּוֹסְסוּ עֲנָנוֹת בְּדָמָן.

מַדּוּעַ הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנַי?

וַאֲנִי אָז כָּלוּא בֵּין צְרִיחוֹת אֲסַפְסוּף,

כְּעוֹף בַּמּוֹקֵשׁ כִּי יֵצַר לוֹ לָעוּף,

פִּרְכַּסְתִּי, חָבַטְתִּי כָּנָף אֶל כָּנָף

וּלְךָ עוֹד צִפִּיתִי – הַלְשָׁוְא?

מַדּוּעַ הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנַי?

וַאֲנִי אָז, כְּנַעַר קָטֹן שֶׁסָּרַח,

אָמַרְתִּי לָרוּץ אַחֲרֶיךָ בַּכְּרָךְ,

לָרוּץ, לְנַשֵּׁק אֶת שׁוּלֶיךָ בַּלָאט,

לְמַעַן תַּשְׁגַּח בִּי לְרֶגַע לוּ קָט,

הַפְקֵד אֶת כַּפִּי בְּיָדְךָ מֵיטִיבָה,

לּמַעַן תַּנְחֵנִי, אוֹבֵד־נְתִיבָה –

וְלָמָּה הֵמַרְתָּ לִי כָּכָה, שַׁדַּי?

מַדּוּעַ חָלַפְתָּ כֹּה חִישׁ עַל פָּנָי?