עוֹד יֵשׁ – וּבְלֵב חוּצוֹת כַּיּוֹם

כּוֹרְעִים דַּלִּים בְּלִי נִיעַ.

שׁוֹקְעָה מוּלָם חַמָּה בָּרוֹם,

הָאַדְמוּמִית גּוֹסֶסֶת דֹּם,

וְהֵם בּוֹכִים: מַרִיָּה!

עוֹד יֵשׁ – מִבֵּית־תְּפִלָּה מֵעָל

עִנְבַּל פַּעֲמוֹן מַדְמִיעַ.

אָז סְבִיב מַדּוֹנָה בְּמַעְגָּל

רוֹבֵץ עַל מִדְרָכוֹת קָהָל

וּמִתְפַּלֵל: מַרִיָּה!

וְגַם שׁוֹטֵר שֶׁהִתְעַכֵּב

תְּפִלָּה בַּלָּאט מַבִּיעַ.

בְּכַף־יָדוֹ הוּא מִצְטַלֵּב,

אַךְ הִיא אוֹחֶזֶת עוֹד מַגְלֵב

בְּיַבְּבוֹ: מַרִיָּה!

וְגַם קְדֵשָׁה תַּרְכִּין רֹאשָׁהּ

וְתִתְיַפַּח: מַרִיָּה!

אֲנִי קְדֵשָׁה וְאַתְּ – קְדוֹשָׁה,

אַךְ הִתְפַּלֵּל אֵינִי בּוֹשָׁה,

כִּי מִי כָמוֹךְ יוֹשִׁיעַ?

הוֹמֶה, סוֹאֵן סָבִיב הַכְּרָךְ,

בִּשְׁאוֹן קוֹלוֹת מֵרִיעַ,

וּבוֹ חָמָס וְשֹׁד יִצְוַח,

וּבוֹ יוּבַס כָּלִיל הַמָּךְ

הַמִּתְחַנֵּן: מַרִיָּה!…