שָׁב חֲבֵרִי מִבֵּית־אֲסוּרִים –

בַּתַּחֲנָה לוֹ חִכִּיתִי עֵת שָׁב.

אָז עֶרֶב הָיָה וּצְלָלִים עֲכוּרִים,

וַיַּצְלֵף הַמָּטָר עַל גַּגּוֹת אֲפוּרִים

כְּבִסְתָו –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: בְּשׁוּב אֲסִירִים

יִשְּׁקוּ בְּמִצְחָם הַשְּׁחָקִים הַבְּהִירִים

וְתַעֲלֹז כָּל כָּנָף – –

שָׁב חֲבֵרִי מִבֵּית־אֲסוּרִים –

עוֹד נַעַר הָיָה עֵת עָזַב.

וּבְשׁוּבוֹ, וְעֵינָיו – חָרְבוֹת־נְעוּרִים,

וַיִשַּׁח מִמַּשָּׂא־זִכְרוֹנוֹת הַשְּׁמוּרִים

בַּלֵבָב –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: גַּם בִּסְגוֹר־הַצִּינוֹק

יֵשׁ מִפְלָט לָאָסִיר, אִם יֵדַע הוּא לִינוֹק

מִמֶּתֶק חֲלוֹם שֶׁחָלַף – –

שָׁנִים הָיָה בְּבֵית־אֲסוּרִים –

וּבְשׁוּבוֹ – הֶחֱרִישׁ וַיִּדְאַב,

אַךְ עֵינָיו לִי סִפְּרוּ עַל לֵילוֹת־שִׁמּוּרִים,

עַל גָּאוֹן שֶׁנִּשְׁבַּר וְעַל בְּכִי־תַמְרוּרִים

וִיבָב –

וְאָנֹכִי דִמִּיתִי: חֲבֵרִי כִּי יָבוֹא

אֶת עֵינָיו הַבְּהִירוֹת יְדוֹבֵב לְבָבוֹ,

שֶׁחֻשַּׁל בַּמִּבְחָן וּבַקְּרָב – –

לֹא־אַחַת אָמַרְתִּי בַּקֵּשׁ כִּפּוּרִים –

וְיֵשׁ – כִּי בֹּשְׁתִּי מְאֹד:

עַל־זֶה שֶׁהָיוּ לִי יָמִים הֲדוּרִים,

כִּי חִיְּכָה לִי חַמָּה בְּטַפְּסִי עַל צוּרִים,

וַתִּמְתַּקְנָה עֵינֵי־נְעָרוֹת –

אָנֹכִי דִמִּיתִי: יָשׁוּב רַב־אֱיָל,

וְהִנֵּה – לֹא גִבּוֹר, כִּי קָרְבָּן הוּא אֻמְלָל,

וָאֹהַב אוֹתוֹ – בַּל יִמּוֹט.