יֵשׁ וְהַזְּמַן דָּבֵק אֶל קַרְקָעוֹ
כְּמוֹ אֵד קַל חוֹבֵק אַדְמַת רְחוֹב
מְיֻחֶמֶת גֶּשֶׁם קָיִץ.
וְאַתָּה יוֹצֵא אֶל פְּנֵי בֵּיתְךָ, וְשׁוּר
הָאֶשְׁתָּקַד!
וּפֹה אֶתְמוֹל וְשָׁם שִׁלְשׁוֹם, כֻּלָּם
כַּאֲלֻמּוֹת יוֹסֵף זְרוּחוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ
שֶׁבֵּינֵיהֶן תֵּלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב,
וְלֹא יָדַעְתָּ מָה אֻשַּׁרְתָּ, אָח,
בְּזֶה הָלוֹךְ־וָשׁוֹב בֵּין אֲלֻמּוֹת.
וְאוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.
וְגִיל עָצוּר הוּא בְּהִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא
וְרֶגַע לֹא יֶהְדֹּף אֶת הַקּוֹדֵם,
לֹא יִשְׁתַּטֵּחַ עַל יָדוֹ, אַט אַט
כְּדִמְעָה שִׁמְשִׁית תְּלוּיָה יִפֹּל תּוֹכוֹ,
וְאָז אַחֵר, אַחֵר, וְאֵין שִׁעוּר
לְמַה תּוּכַל טִפָּה בְּרוּכָה לִקְלֹט.
וְכָךְ זְמַן גָּדֵל מִלְּגַו, וְהַמֶּרְכָּבָה
הוּסְטָה לִמְסִלַּת־צַד עוֹמְדָה שׁוֹבֶתֶת.
אוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.
אַךְ יֵשׁ וּזְמַן אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוֹ,
וְלֹא בַּגֹּרֶן שָׁם הַבָּר גָּבוֹהַּ
וְלוֹפֵת בְּרֹךְ מֵימִי יָד בּוֹ נִתְחֶבֶת.
תֵּלֵךְ וְתִמְצָאֵהוּ אֵי־בַדֶּרֶךְ
מְקוֹם אָדָם יוֹשֵׁב עַל הַדּוּכָן
שֶׁל עֶגְלָתוֹ, פָּנָיו אֲחוֹרַנִּית
כְּעֶגְלוֹנוֹ שֶׁל בֶּעשְׁ"ט זְכוּתוֹ תָגֵן,
וּמִתַּחַת גַּלְגַּלָּיו עוֹלֶה כָּל רֶגַע
אִילָן אוֹ נִיר, נָהָר, אִשָּׁה, בִּקְתָּה –
הַכֹּל נוֹרֶה פִּתְאֹם כְּמוֹ רָקֶטָּה
וְנָס מִמֶּנּוּ לַעֲבָרִים, וְכָל
חַיֵּי אָדָם מַסָּע הֵם מֵעַצְמוֹ,
אוֹ כָּל עַצְמוֹ מַסָּע הוּא מֵחַיָּיו
לְלֹא יְכֹלֶת כְּבָר לַבְחִין אִם הוּא
בָּרֶכֶב אוֹ רוֹכֵב הָאֳפָקִים,
וּמִי יָנוּס מִמָּה, אִם לֹא כֻּלּוֹ
רַק מְעִילוֹ שֶׁל זֶה שָׁם הַבּוֹרֵחַ –
זְמַן זֶה עַל יְגוֹנָיו רַק נָד יוֹדֵעַ.