הָיָה אָז גֶּשֶׁם חַם, אֶמְצַע־קֵיצִי,

שֶׁכְּאִסְתֵּרוֹת גְּדוֹלוֹת נִתַּךְ בָּרְחוֹב,

וְנַעַר מְלֻבַּשׁ קְרָעִים כְּחֻלִּים

חוֹשְׂפֵי עוֹר צַח יָצָא יָחֵף לַגֶּשֶׁם,

הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ, פִּשֵּׂק זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ לְחַבֵּק הַגֶּשֶׁם, וּבְעֹנֶג חַד

הִפְקִיר לִכְלוּךְ פָּנָיו, גְּרוֹנוֹ, כְּתֵפָיו,

אֶת כָּל קְרָעָיו, אֶת כָּל גֵּווֹ לַגֶּשֶׁם.

אִישׁ לֹא הָיָה, רַק הוּא וְתַבְנִיתוֹ

הַמִּצְטַחְצַחַת בַּקַּרְקַע תַּחְתָּיו.

פִּתְאֹם חָשַׁךְ עוֹלָם וְרַעַם הָךְ,

בָּרָק הִצְלִיף עַל עַפְעַפָּיו, הֵאִיר

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַגְּדוֹלוֹת וְהֲפָכָן

לַחֲבָלִים שֶׁל רְאָיִים קְטַנִּים סְבִיבוֹ,

לְאַבְנֵי חֵן מִכָּל צִבְעֵי הַחֹשֶן.

וְשׁוּב עָלָה הַיּוֹם, וְעוֹד הַנַּעַר

בְּגֵו נִקְמָר כְּמוֹ בִמְחוֹל פֻּלְחָן

צָמֵא גוֹמֵעַ מִבְּרָזִים פְּתוּחִים;

וְכָל הַיְקוּם, הָאֱלֹהִים עַצְמוֹ

עַל גְּשָׁמָיו, בְּרָקָיו וְקוֹלוֹתָיו,

שׁוֹטֵף־זוֹרֵם תּוֹכוֹ.

מִי אָתָּה, נַעַר?

בְּעַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שֶׁל הַיּוֹם אַשְׁקִיף

אֶל תְּמוֹל רָחוֹק, וְכָל לִבִּי תְפִלָּה

לַחֲזָרַת אוֹתָם גְּשָׁמִים חַמִּים.