I    🔗

הברווזה היא הצועדת ראשונה, מתנודדת על שתי רגליה, להשתכשך בבור שהיא מכירה.

הברווז הולך בעקבותיה. קצות כנפיו מוצלבים על גבו, גם הוא מתנודד על שתי רגליו.

ברווזה וברווז צועדים מחרישים כמו לפגישת עסקים.

הברווזה מחליקה ראשונה אל מי הרפש, שצפים בהם נוצות, גללים, עלה גפן וקש. היא כמעט נעלמת.

היא מחכה. היא מוכנה.

והברווז נכנס בתורו. הוא מטביע את צבעיו העשירים. אין רואים אלא את ראשו הירוק ואת התלתל השובב של אחוריו. שניהם חשים שם בנוח. המים מחממים. לעולם אין מריקים אותם והם מתחדשים רק בימים של סערה.

הברווז מנקר במקורו השטוח את צוואר הברווזה ונלחץ אליו. רגע אחד הוא משתכשך, והמים כה סמיכים עד שהם רוטטים בקושי. עד מהרה הם רוגעים, חלקים, ומשקפים בשחור פינה של שמים טהורים.

הברווזה והברווז אינם זזים עוד. השמש אופה ומרדימה אותם. אפשר לעבור לידם בלי להבחין בהם. אין הם מסגירים את עצמם אלא בבועות אוויר נדירות הבוקעות מן המים המרופשים.

II    🔗

לפני הדלת הסגורה הם ישנים שניהם, צמודים ושרועים על גחונם, כמו זוג נעלי העץ של שכנה

הבאה לבקר חולה.