זה האסיף הכללי של החציר; האסמים מתגדשים עד רעפי הטפחה. הגברים והנשים ממהרים, כי מזג האוויר מאיים, ואם ירד הגשם על החציר הקצור, יֹאבד ערכו. כל העגלות נוסעות; מעמיסים על אחת, בעוד הסוסים מביאים אחרת אל החווה. הליל כבר יורד והתנועה הלוך ושוב עדיין נמשכת.
סוסה אם צוהלת ביצוליה. היא עונה לסייח הקורא לה, אשר בילה את היום באחו בלי לשתות.
היא חשה כי זה הסוף, כי היא עומדת להצטרף אליו והיא מושכת בעול כאילו היא רתומה לבדה. העגלה עוצרת קרוב אל קיר האסם. מתירים אותה, והסוסה המשוחררת הייתה חשה בצעד כבד אל הגדר שדרכה מושיט הסייח את אפו, אילולא עצרו בעדה, כי עליה לחזור לשם להביא את העגלה האחרונה.
