נמלה נופלת אל מהמורה שירד בה גשם ועוד מעט תטבע, כאשר חוגלונת ששתתה תופסת אותה במקור ומצילה אותה.
"אני אשיב לך כגמולך, אומרת הנמלה.
– אנו כבר לא בזמנו של לפונטיין, עונה החוגלונת הספקנית. לא שאני מפקפקת באסירות התודה שלך, אבל איך תעקצי את עקבו של הצייד העומד מוכן להרוג אותי! כיום אין הציידים צועדים יחפים."
הנמלה אינה מבזבזת מאמץ בוויכוח והיא ממהרת להצטרף אל אחיותיה ההולכות כולן באותו מסלול, דומות לפנינים שחורות במחרוזת.
אבל, הצייד אינו רחוק.
הוא נח, שכוב על צדו בצל עץ. הוא מבחין בחוגלונת הצועדת ומנקרת בשדה השלף. הוא מזדקף ורוצה לירות, אבל יש לו נמלים בזרועו הימנית. אין הוא יכול להרים את זרועו. הזרוע נופלת רפויה והחוגלונת אינה מחכה שתתגמש.
