פליקס אינו מבין איך זה שמחזיקים ציפורים כאסירים בכלוב.

“כשם שזה פשע לקטוף פרח, הוא אומר, ואישית איני רוצה להריחו אלא על גבעולו, כך נועדו הציפורים לעוף.”

עם זה, הוא קונה כלוב; הוא תולה אותו על חלונו. הוא מניח בו קן של צמר גפן, צלוחית עם גרעינים, ספל מים זכים שניתן לחדשם. הוא תולה בו נדנדה ומראה קטנה.

ומאחר ששואלים אותו מופתעים, הוא אומר:

“אני גאה בנדיבותי בכל פעם שאני מביט בכלוב הזה. יכולתי לשים בו ציפור ואני משאיר אותו ריק. אילו רציתי, איזה קיכלי חום, איזו תמה ערנית, מפזזת, או איזו ציפור אחרת ממגוון הציפורים הקטנות שלנו, היא הייתה משועבדת. אבל בזכותי, אחת מהן לפחות נשארת חופשית. גם זו לטובה.”