ציפורן הירח שוב צומחת.
השמש נעלמה. פונים לאחור: הנה הירח. הוא הלך בעקבותיה, בלי לומר דבר, צנוע וחקיין סבלני.
הירח הדייקן חזר. האדם חיכה, הלב מכווץ באפלה, כה מאושר לראותו עד כי אינו יודע עוד מה רצה לומר לו.
עננים לבנים רחבים מתקרבים אל הירח המלא כמו דובים אל עוגת דבש.
החולם מתייגע מלהביט בירח ללא מחוגים שאינו מסמן דבר, לעולם כלום.
לפתע פתאום מרגישים אי־נוחות. כי הירח מתרחק ונושא עמו את סודותינו. עוד רואים באופק את בדל אוזנו.
* * * *