אמרות ד' אמרות טהורות המלמד לאדם דעת להדריכו בדרך הטוב מהאי גברא רבה ויקירא הרב הצדיק קדוש עליון עובד ד' מנעוריו מ' שמואל במה' שלום נכד ר' משה מאוסטרא בעהמ"ח ס' ערוגת הבושם על שיר השירים: ובימיו ובימינו תושיע יהודה וירושלים ומלכו' בית דוד אמן:

זה הספר נדפס כבר בחיו והמחבר בחייו אמר לכל אוהביו אשר יקנה הספר הזה ויהיה אצלו למשמרת מכל רע:

ועתה נדפס פעם שנים ע“י חתן חותנו ה”ה הרב המופלג מו' אלימלך מעה"ק צפת חתן מו' אליעזר ברהב החסי' מו' זיסקינד מבראד.

 

הקדמה    🔗

ישתבח הבורא. ויתפאר הנורא. אשר בראני. מרחם אמי הקדישני להיו' דופק על דלתי בית המדרש. ולהיו' זריז ונשכר: ולייעץ אותי עצה נכונה לראו' על מה ולמה נבראתי בעה“ז: וזאת ידוע שהתכלי' העה”ז הוא רק ללחום מלחמו' יצה“ר ולדחו' אותו בשתי ידים, כי אדם לעמל יולד: אשרי מי שעמלו בתור' ועושה נחת רוח ליוצרו ע”כ נתתי אל לבי לפנו' מחבלי הזמן לעשו' עצה ליתן לנשמתי מנוחה. ע“כ מה שעלה ברעיוני ועל לוח לבי איך לעשו' מלחמו' היצה”ר כי זאת ידוע שחיי העוה“ז הוא הבל וריק. ואין שום אדם ניצול מפגעי הזמן וכל הקדמונים שקדמוני בדורינו עשו ספרים לאין קץ. אשרי להם אבל אני יעצתי בלבי לפי קוצר דעתי. איך לנהוג את עצמי ואת אשר כמוני בעבודתו ית”ש ויתעלה. ע“כ חברתי הספר הקטן הלז שהוא מעט הכמו' ורב האיכו' אע”פ שאם יראה האדם בתוכ' ידמ' לו שהוא פשוט אבל יאמינו ידידנו אחינו בנ“י שכל מי שרוצה לבקש את ה' באמת. בטוח אני בהש”י שיקוים הפסוק והיה כל מבקש ה' יצא לאוהל מועד ויראה בעיני פקיחא: ויוקש על דלתי ספרי. כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודי עשיתי זאת ולא לכבוד בית אבי. רק לשם יחוד קב“ה ושכינתיה. ומה שנראה לעניו' דעתי כתבתי. אמרתי בלבי לחבר את הספר הקטן הלז ולקרות שמו ספר תּורת האדם מה שנראה לפי קוצר דעתי שצריך האדם להתנהג כך כל ימיו אשר הוא חי על פני תבל וכל מגמותיו יהיה לש”ש. לראו' באיזה פנים שיבא לפני המלך מלכו של עולם. ולנתק את עצמו מהבלי הזמן. ולהתנהג כך כל ימיו. עד שיהיה חקיקה בלבו העבודה ויקוים מה שאמר הפייטן לכן בכל לב ובכל מאוד ובכל נפש אייחד זכרך תמיד נשף ושחר עד אשר אשלים לך את הנפש: הכ“ד זעירא דמן חברייא השפל באמת אסקופה הנדרסו' לאותן הרוצים להתדבק בבורא של עולם ולקנות לנפשו שלימו' האמתי. כי זה הוא מלחמה העצומה אשר בשביל זה נברא העולם והאדם בעה”ז וה' יסייעני ויחזקנו ויברכנו בכל מיני ברכו‘. מאוצר מתנת ידו. וישפיע עלי בכלל כל ישראל יראת הרוממות. שעליה נאמר יראת ה’ הוא אוצרו ולאהוב אותו באהבה גמורה. כמו שאמר הפסוק נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים אמן שיתן ה' לנו התעוררת לעבוד אותו באמת:

ובטוח אני באחינו בנ"י שלא ידפיסו את חבורי זה משך ששה שנים בלתי ידיעתי:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינת הזה הוא תורתו מנהג האדם. שצריך האדם להתנהג כל ימיו ומה שנראה לעניו' דעתי כתבתי. ודי לחכימא ברמיזא:

 

תורת האדם    🔗

לא יהא לך שום יום שלא תבכה על השלמת אדם העליון שהם כל תרי“ג מצות כדי שתמשוך על אותו יום אור א”א. מעת חטא אדה“ר נפלו בעולם הקליפות ובגוף הזה שהוא משכא דחויה עד מעמד הר סיני ומשם ואילך אנחנו נופלי' יותר ויותר עד שיתן לנו הש”י דעה לבכו' על השלמו' אדם העליון ושנהי' ראוי כקרנן. כתיב הקיצו ורננו שוכני עפר (ישעיה כ"ו) דרשו בגמרא מי שנעשה שכן לעפר בחייו מה נעשה בשבע עידנין ובעת התחיה הלא לא השלמנו אדם העליון כלל הדברים מי שאינו בוכה בכל יום על השלמת אדם העליון שהם כל תרי"ג מצות אין לו שלימו' בכל יום:

אין התורה מתקיימו' אלא במי שממי' עצמה עליה ומפני שצריך לקיים כל תרי“ג מצות ואחת מהם היא מס”נ לכן צריך למסור נפשו על י“ג דברי‘: א תשוב’: ב קיום המצוה בדקדוק: ג כוונת התפלה: ד עסק התור' לשמה: ה מיעוט תענוגים: ו קימות חצות או פחות מעט: ז הרחקת מידו' הרעו‘: ח הזהרו’ שיחה בטלה: ט טהרה וטבילה: י התבודדו‘: יא שימת שם הוי’ לנגד עיניו תמיד: יבּ מחשבתו פנויה מהבלי עוה”ז: יג דיבוק באהבת השי“ת בחשק גדול. צריך לשפוך לב כמים אימתי יתקיים בנו ועמך כולם צדיקים כדי שנצולו כולם מז' עידנין ומנידון בעת התחי' וינחלנו כולנו ש”י עולמו' וכשיהי' זה יבא בודאי משיח צדקינו תיכף ויושלם האדם העליון וניחן חטא העגל ואז יהיה בכל העולמו' היחודים גם בעשיה וגם באבא ואימא ולמעלה ולזה צריך מס"נ:

איזהו חכם הרואה את הנולד כי אחר המיתה הנשמה מתחרטת ובוכה למה חסתי על גופי ולא חסתי עלי שאהיה ראוי לקרבן ועל קב“ה ושכינתי' ועל העולמו' העליונים ותחתונים. ושם יניחו יגיעי כח (איוב ג') דרשו במדרש שקאי על הצדיקים שצריך ללחום תמיד במדותיו הנמשכים מארבע מדות. האדם שרוצה לחוס על גופו יחוס עליו בעת התחיה שאז יתבער רוח הטומאה מן הארץ והטל תחי' תפשוט אותו מגשמיותו וטומאתו אבל עתה שהיא משכא דחויא לא יחוס עליו כי צריך לקיים גם המסירת נפש יתחזק מאוד בי”ג דברים ויתפלל עליהם ומכ“ש התפלה שתהא בדמעין סגיאין אימת נשלים אדם העליון ואימתי תהיה נשמתינו ראוי' לקרבן ואימתי נתקן עון חילול השם מעת הגלו', ואימת נקיים כל התרי”ג מצות עד שלא נצטרך לבא עוד בעולם. אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ"ח) ושיפחד מן הגוף שהוא משכא דחויא ומן הקליפו' הרודפי' אחריו ושיהיה מתחזק בתיובתא ובעותא ובעובדין טבין ודמעין סגיאין ויבקש רחמים על י“ג דברים. ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו כאן יכוין לבקש רחמים בדמעין סגיאין ועל כל הי”ג דברים כדי להשלים האדם העליון ולהעלו' השכינה ועל קרבנו' של מטה ומעלה כי אין אנו ראוים לקרבן מחמת מיעוט המצו‘. כי יעקב בחר לו יה הם חכמ’ ובינה וצריך לעבוד במס“נ ולהשיג יראת הרוממו' ולהגיע עד שם ד' הושיעה. הכוונה להמשיך ש”ע נהורין מא“א לזע”א וצריך לזה מידו' הוותרנו' שיתנדב בגופו ובממונו להש“י. כתיב לכן יחכה ה' לחננכם (ישעיה ל') דהיינו שתשיגו נשמו' גדולו' ושתהיה ראוים לקרבן ותהיה נפשכם אחר מיתת הגוף דביקה בספירו' ותנצלו מן עידנין ומנידון בעת התחי' וכל זה ע”י דמעין סגיאין על השלמו' אדם העליון ובעת עליו' העולמו' תהיה ראוים לזה. לכל אשר יקראוהו באמת כאן תקבל עליך לשפוך לב כמים בכל יום על עון עשה ול“ת כריתו' ומיתו' ב”ד וחילול השם וקרבנו' של מטה ומעלה והשלמו' אדם העליון ותיקון השכינה. לא יחפוץ אדם בחבורת אנשים ואם תאמר שצריך לחזור אותם בתשובה זה יכול לעשו' בכתב שיחבר איזה חיבור. שועתי אליך ותרפאני שאהיה ראוים לקרבן נגילה ונשמחה בישועתיך בישועו' חטא העגל להמשיך לז“א מוחין מבינה בתמידי' וגם הזיווג יהיה בכל העולמו' ודוק בכתבי האר”י ז“ל. ותמיד יעלה בדרתך אימת אזכה אנו להשלים אדם העליון שהם כל התרי”ג מצות: וזהו שאמרו רז“ל וכשאני לעצמי מה אני. ר”ל כי אם היו' שאני משלים את עצמי עדיין צריך לראו' להשלים אחרים שלא יסבלו קב“ה ושכינתיה בעד אחרים וגם אני בעה”ב ומתי נתקן עון עשה ול“ת שהוא כל התרי”ג מצות והמדו' הרעו' מארב' מדו' וחילול השם מעת חרבן בהמ"ק ומי שאינו רגיל בדמעו' על זה אין לו שלימו':

בעזה“י אתחיל ליכתוב המנהגים ממסכת תשובה: א כללו' התשובה הוא לתקן העולם אשר נפשו משם שבאותו עולם פוגם בחטאו וחלק הקדושה אשר הוריד בקליפה מדרגה אחר מדריגה לפ' חומר עונו צריך להשיב' למקומה: ב וארבעה חלוקי כפרה הם שלשה תחתונים בבי”ע ואחת עליונה באצילו' ובהעליונ' הזאת יש בה חמשה חלקים: ג כיצד עבר על מ“ע שפוגם בעשיה ומפרידה מיצירה שמפריד נוקבא מז”א ומוריד למלכו' דעשי' בשלש ראשונו' דקליפ' יעשה תשובה ותשוב ה' תתאה מלכו' למקומה והעשי' תתחבר ביצירה ואינו זז משם עד שמוחלין לו כי השלש ראשונו' עצמם דקליפה לפעמים חוזרי' להיו' קדושה כדרך כל שלש ראשונו' לכל עולם שחוזרים לקדושה יתירה של העולם שלמעלה מהם: ד עבר על מצות ל“ת שפוגם ביצירה ומפרידה מהבריאה שמפריד הז”א ומוריד מ“ל דעשי' בשש המצעיו' דקליפה תשובה המשיבה הה”א מ“ל למקומה ומחברת היצירה בבריאה תולה השש קצוות דז”א עד שיבוא שפע הבריאה מיום הכפורים ויעלם ובזה יכופר עונו. ה עבר על כריתו' ומיתו' ב“ד שמכללם הם חמשה מיתו' כנגד חמשה גבורו' המכונסו' בדעת ז”א וחטאו בהם פיגם בבריאה ומפרידה מהאצילו' שמפריד אימא ה' עלאה מז“א ומוריד מ”ל דעשיה עד שלש אחרונו' דקליפה תשובה המשיבה ומוריד ה“י עילאה למ”ל ומחברת הבריאה באצילו' ויוה“כ תולים אותם עד שיבואו יסורים מאו”א שבהם י“ה ועליהם נאמר יסור יסרני י”ה ויחזירם למקומם ואז יתכפר עונו הרי ג' חלקי תשובה דבי“ע: ו עבר על חילול השם שפוגם באצילו' ומפריד החכמה מהכתר ומוריד מ”ל שעשי' עד מ“ל דקליפ' תשוב' המשיב' ה”י עילאה אל הכתב כדי שיעלה החכמה עמה ויוה“כ ויסורים תולים העולמו' ואינם עולים למקומם עד שימות מפני שפגם באצילו' ששם החיי' הנצחיי' הרי חלק התשוב' דאצילו‘: ז וחמשה חלקים הם אמת להשיב ה’ מ”ל למקומה תחת היסוד שנית להעלותה עד מקום אצילתה בנה“י שלישי' להשיבה עד חג”ת רביעי' להושיב עד מחי ז“א חמישי' להשיבה עד או”א הרי ח' מדרגו' בתשובה ג' למטה וה' למעלה: ח ואם חטא לתיאבון שמהשפע שגוזלים ממנו החיצונים מחזירים לו קצתו בתשובתו זדונו' נעשים לו כזכיו' כי אז מחזירים לו כולו וגם מונע מהם שפעם. ואם חטא להכעיס שאין מחזירים לו ממנו כלום אז ע“י תשובה נעשים לו כשגגו' מפני שגרם בשפע שיקחו הקליפו' כל השפע שהם אותיו' שוות ולכן אין מחזירים לו אז אלא מקצתו: ט ואם חטא חטא שאין לו חלק לעה”ב והוא שאף בהצטרף עמו שאר נשמו' הצדיקים אינו עולה לעורר מ“ן לאו”א אלא נשאר למטה להעלו' מ“ן למ”ל ותו לא יעשה תשוב' כדי שיהי' לו חלק לעה“ב להעלו' מ”ן לאו“א בשותפו' שאר הצדיקי': י ואם ירבה בתשובתו ומ”ט לא יהא נצרך לשותפו' אלא הוא לבדו יהיה בן עה“ב ויעלה מ”ן לאו“א ואם עוד יוסף להתחסד עם קונו יהא מזומן לחיי עה”ב להעלו' מ“ן לאו”א לעתיד לבא כי יתחדשו הפרצופי' העליוני' ויתעברו עוד או“א בא”א להתחדש כי יהיה כמו גדול להוסיף להם חיות ומוחין חדשים במ“ן שלו מי שאינו בוכה בכל יום על תרי”ג מצות עדיין אינו לומד תורה לשמה כ' לשמה הוא להשלים האדם העליון שהם כל התרי“ג מצות ואם יחסר איזה דקדוק מצוה פוגם באדם העליון ולא יזכה שתהא השכינה באר ע”י נשמתו בלילה ואחר פרידתו מהגוף. ובכל יום צריך לחשוב במקר' הזה וחוסה במותו צדיק האם הושלמנו אדם העליון שיהי' לנו במה לחסו' במותינו האם אנו ראוים לקרבן הלא רוב המצות נטלה מאתנו ואין לנו תרי“ג אברי נשמותינו ואין לנו מ”ל ב“ד שנוכל לקיים מצות הצריכי' למלך וא”י וקרבנו' וכל זה חסרון ומומין באדם העליון גם מלך צלא מערונותא לאו איהו מלכא וגם גדול ד' ומהולל מאוד בעיר אלהינו דוקא אבל בלא זה לאו הוא גדול ומהולל ונמצא שם שמים מתחלל על ידינו. מי יגור באהליך שתדבק נפשו אחר פרידתו מן הגוף בספירו‘. האדם צריך למסור נפשו על ה"יג דברי’ המבוארים למעל' בדף א' ולהתפלל עליהם אולי יזכה לייחד גם בעשי' ואו“א דאצילו' אשר להם צריך מס”נ והאדם צריך לחשוב אשלים היום אדם העליון ומה לי עוד במשכא דחויא ובעולם הקליפו‘. ימינך ד’ נאדרי בכח בעה“ז יקבל ע”ע י“ג דברי' והקדוש ב”ה יעזרהו. שברו על ד' אלקיו פי' בזוהר אל חקרי שברו אלא שברו בנקודות ימין שצריך לשבר את עצמו על הי“ג דברים הנ”ל אולי יגיע עד הבינה הנקר' על ד‘. כלל הדברי’ אותו היום שאין אדם בוכה על השלמות אדם העליון ודאי לא ימלט מן הגאוה. מי שאינו חושב ובוכה בכל יום אימתי אזכה שיהיה המות הילולא ע“י י”ג דברים הנ“ל ומה שאינו יכול לקיים עכ”פ יבכה עליהם ויחשוב בדעתו מתי שתבוא לידו ויקיים. באומרו ישמח ישראל בעושיו יכוין לתקן חטא העגל שנסתלקו מז“א מוחין מבינה. בני ציון יגילו במלכם יכוין לתקן חטא החורבן שנעדר היחוד וגם מוחין דתבונה אינו אלא בעת התפילה וגם זה אין אנו יכולים לעשות מפני מיעוט כוונתנו. כשתראה שהעוונות והחטאים מתגברים כמו בדורותינו תבכה על השכינה שזה מחמת שאין מי יעלה אותה וליחדה. והיה ד' למלך על כל הארץ כאן תקבל עליך כל הי”ג דברים הנ“ל ותבכה על חילול השם פי' וזה הוא השפלות שיחשוב בדעתו בשביל גוף המטונף מס”א יהא ח“ו מום למעלה אשר נבראת לזה להשלים אדם העליון ע”כ אמסור את גופי בשביל השלמות אדם העליון ובשביל השכינה. מה שכתוב בזוהר בי' כניסתא חדא פי' שימסרו עצמם על השלמות אדם עליון שהם כל התרי“ג מצות. הבטחון הוא באבא ומי שמתחזק בזה ממשיך על אדם העליון מוחין מחכמה כי החכמה תחיה את בעלי' וגם מסוגל להאריך ימים ועיקר הבטחון שיתחזק להיות ראוי לקרבן. איזהו חכם הרואה את הנולד שמתרחק מן התענוגים שלא יהיה לו חיבוט הקבר. כתב בזוהר חדש המתפלל על אילנא דחיי אין תפלתו חוזרת ריקם פי' להשלימו ולהעלותו עם השכינה. בכל יום תחשוב הלואי אשלים היום האדם העליון ולכן צריך בכל יום להשלים במעשים טובים ודמעין סגיאין. צריך בכל יום לחשוב לדבר בעשר ספירות ממטה למעלה: במלכות. שיהיה כל מעשיו לתיקון השכינה לבד ולהחזיק באמונה יתירה כי היא נקראת אמונה וידבק עצמו בכל הי”ג דברים הנ“ל. ומה שלא יוכל לקיים יבכה עליהם שתהיה באר על ידו בלילה ואחר פרידתו מהגוף: ביסוד. שישמור ברית מאוד וישמור את עצמו מהסתכלו' בנשים ושלא יתענג בשינה ושלא לאכול בלילה דברים המרבים זרע: בנצח והוד. להחזיק לומדי תורה מאוד. **לת”תּ**. שילמוד לעם ד' המעשה אשר יעשון כי הוא מלמד לנצח והוד הנקראי' לימודי ד' ושלא לשקר בשו' ענין כי המידה הזא' נקרא' אמת ומסוגל מאוד להאריך ימים כי הוא מילנא דחיים: לגבורה. שיגביר על מדותיו ויפחד תמיד שלא יהי' פגם למעל' על ידו ולא על ידי שאר ב“א: לחסד. שיגמול חסד עם כל: לבינה. למסור נפשו על העבוד' ומכ”ש על ההפל' בדימעין סגיאין: לחכמה. שישתדל מאוד להשיג יראת הרוממו' ע“י י”ג דברים הנ“ל: לכתר. להיו' אין ואפס ויקבל י”ג מדו' של הכתר על עצמו עיין בחסד לאברה‘: מי שאינו בוכה באיזה יום על כל תרי"ג מצו’ בדבור ומעש' ומחשבה שהם כיבוד אב ואם העליוני' לא יזכה להיו' קרבן ולהיו' מבני עלי' ולראו' בשמחת' ויצטרך לבוא עוד בעול' והגוף בקבר לא ינוח ויצטרך לבוא עוד בעולם לתקן עצמו ולא כמו אותם שמתו בעטיו של נחש ואינו חס על גופו בקבר ועל עת התחיה ומכ“ש על נשמתו בגיהנם של אש ושלג. מי שחושב בדעתו שהוא הולך יום וליל' בשלימו' ואינו בוכה על חיסרון השלימו' אזי בודאי אין לו שלימו' כי אם היה לו שלימו' מה היה לו עוד בעולם כיון שכבר הוא עשה שליחותו כי צדיקיא שליחא דמטרוניתא אינין. לכל אשר יקראוהו באמת אימת נשלים אדם העליון הנקר' אמת הלא לזה צריך ארץ ישראל ועשר קדושו' שבה ומלכו' ב”ד ותמיד תאמר בלבך מה שכתוב בזוהר אי האי פקדונא איתטנף בטינופא דגופא מה יאמר למרא דפקדונ' וטנופ' הסהמדו' הרע מארבע מדו' כי לא נברא כי אם להשלי' האדם העליון שהם כל התרי“ג מצו' ושתהי' באר על ידו בלילה ואחר פרידתו מהגוף עשה עמי אות לטובה שתתן לי כח לקיים כל הי”ג דברי הנ“ל ויראו שונאי ויבושו הם הקליפו' ויבושו מעודד ענוים ד' שידע שלא נברא כ”א להשלי' אדם העליון שהם כל התרי“ג מצו' אפי' במסיר' הנפש מצו' הצריכים לא”י ולבית המקדש ולמלך ולהיו' בוכה בכל יום עליהם. מה שאמרו האחרוני' יהא תמיד מחשבתו דבוקה למעלה. פי' אימתי נזכה שיושלם אדם העליון על ידינו עד שנקרב הגאול' ויושלם בארצנו. אותו יום שתרבה בדמעו' על השלמו' אדם העליון תמשוך על היום ועל נשמתך אור החכמה. בשבחו' פי' בחסדים ובזמירו' פי' בגבורו' וצריך לקבל על עצמו להיו' גומל חסד עם כל ישראל להחזירם בתשובה ולהתגבר על מדותיו ויאמר האדם לעצמו למה תחוס עליך בעוה“ז תחוס עליך בקבר מדין חיבוט הקבר ודין התולכ' ודין התחי‘. כשאתה אומר וכול’ מקבלי' עליה' עול מלכו' שונים זה מזה תקח ק”ו אשר הנשמו' גדולים מהמלאכי' על אחת כמה וכמה שצריך לקבל עול מלכו' שמי' זה מזה באהב' רבה ותזכה את הרבים במעשיך לא יזכה האדם למו' בעטיו של נחש כ“א שיבכה על כל הי”ג דברים הנ“ל ומכ”ש שיבכה על כל התרי“ג מצות שלזה נבראנו ולהיו' ראוי' לקרבן ושתהי' השכינ' באר על ידינו בליל' ומכ”ש אחר מיתת הגוף ובכל יום צריך להוסיף במסיר' נפש בכל תפלה ולהתפלל על י“ג דברים הנ”ל כי אם היה משלים אדם העליון וגם היה לו עוד לחיו' בעול' הזה וזהו הענוה והשפלו' האמיתי משען ומבטח לצדיקי' לאותם שדוחקים עצמם לקיים כל הי“ג דברים הנ”ל כי האדם בעוה“ז הוא שליח להשלים האדם העליון שהם כל התרי”ג מצו' וצריך לחשוב תמיד ולבכו' הרב' במה אחזור למעל' במ“ש בבכי יבואו ואם יבוא לו דבר שצריך למסור נפשו עלי' ומכ”ש תפל' בדמעין סגיאין יעש' אותה בשמחה רבה כי בזה תבו' נפשו למעל' לדבק בשרשו ולא יזכה האדם למדו' הענוה אם לא שישפוך נפשו בכל יום אימתי נזכר להשלי' אדם העליון. וזהו פי’ו הפסוק הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך שיוכל להשלים אדם העליון ולהעלו' השכינ' ושתהי' נשמותינו ראויה לקרבן ותנצל מז' עידנין ומלידין בעת התחיה ובעת עליו' העולמו' תהי' ג“כ מזומן לזה: אל תקנ' לשום אדם כי אם באות' שכבר השלימו אדם העליון מציד' ולא יצטרכו לשבע' עידנין ובעת התחי' לתקן ובכל יום תשפוך לב כמים. אימתי נשלם אדם עליון שלא יהא נאמר עליך הכתוב הפושעי' בי ואם לאו אינך בשלימו' ולא תזכה להשיג לאור א”א ולמעל' ותמיד בכל יום תחשוב אימתי נזכה לקיים כל התרי“ג מצו' בדיבו' ובמעש' ובמחשב' ואם לאו אין לך שלימו' באותו יום. וזהו פי' הפסו' ומל ד' אלהיך את לבבך כי צריך לזה שפלו' ופרישו' גדול כיון שלא נברא' כ”א להשלי' אדם עליון ושתעשה השכינה באר על ידו בליל' ואחר פרידתה מהגוף. וזהו לשון משנת חסי י' וכדי להעלו' נשמו' אלו הטובו' מהקליפ' ולהפריד הטוב ההוא שממנו נשמת ישראל מהרע שבו נשמו' אומו' העולם צוה הקב“ה מצו' פריה רביה ומצו' אחרו' ועסק התור' כדי שיזדווגו זו”נ ויעלו משם לתקנ' כי אחר החרבן אין כח בזו“נ להמשיך נשמו' חדשי' מאו”א וכש“כ מלמעלה מהם. ומה שאמרו אפי' בי' כנישתא חדא ר”ל שיעוררו את הרחמים על השלמו' אדם עליון ועל השכינה וארץ הקדוש' ועשר קדושו' שבה ועל קרבנו' שלמט' ומעל' ועל המלוכ' והחכמ' והנבוא' ורוח הקודש ובת קול ועל הסתר' פנים ושלא יסבול עוד משיח בעדינו וקב“ה והשכינ' וכל העולמו' שלמט' ומעל' והצדיקי' בג”ע ושינצלו כל עם ד' משבע' עידנין ומלדון בעת התחי' ושנהי' כולנו מזומנים לחיי עוה“ב לעתיד כשיעלו העולמו' וכשיהי' לנו כל זה יהי' לנו המות להילו’ל' ושיהי' לנו עכ”ם קורת רוח בעוה“ב שלא נסבול שם בעד אחרים חוץ מה שאנו סובלים בעוה”ז ושלא יסבלו הקטנים בעדינו כי אנו עתידין ליתן דין עליהם. וראיתי בספר שמחלק בין תלמוד חכם לעם הארץ שת“ח לא יתן דין עליה' והם יסורים של אהב‘. וזהו פי’ הפסו' שלום רב לאוהבי תורתך שחפצי' להשלי' האד' העליון שהוא התור' כברא דאיהו חייב ביקרא דאבוהו. ואין למו מכשול שהשגגו' נהפכו להם לזכיו' ע”י תשוב' והקב“ה מצילם מן השגגו' ועי”ז צריך אדם להשגיח ובפרט בלילה כשאתה מרגיש בעצמך איזה חטא שלא שבת עדיין עליו תבכה הרבה מפני שעי“ז אין נשמתך יכול' לעלו' גם ע”י מיעוט מצות וק“ו היא שעל העביר' יש תשובה אבל על מיעוט מצות אין תשובה כ”א הדמעו' עליהם והאדם החולה צריך לראו' למהר להשלים א“ע ולהיו' ראוי לקרבן שלא יירש תרתי גיהנם. כשיאמר ישמח ה' במעשיו תקבל על עצמך לבכו' על חטא העגל ועל חורבן שני המוקדשין כי לזה צריך כל התרי”ג מצות כדי שיושלם האדם העליון על ידינו ולתקן עון חילול ד' ולזה צריך לעבוד במס“נ כדי להעלו' קב”ה ושכינתי' עד או“א ולהביא הנשמ' של משיח בעולם. והתפל' אע”פ שהוא הגונ' מאוד אינו ממשיך לז“א רק מתבונ' אבל כשהוא בדמעו' ממשיך לו מאבא. וזהו ג”כ פי' הפסוק הרופא לשבורי לב מתי נשלים א“ע ומתי נקריב קרבנו' ומתי נזכה להיו' ראוים לקרבן כי לזה צריך כל התרי”ג מצות. ישמח ישראל בעושיו זהו כאמר ענ הגאונ' כי כבר יהיה התיקון של חטא העגל ויהיה לז“א מוחין מבינה והזיווג יהיה תמידי בכל העולמו' ויכוין לצפות לזה בשבירו' כל לבו. נגילה ונשמח' בישועתיך כאן צריך לשפוך לב כמים שהכוונה על ישועת אדם העליון וצריך לקבל על עצמו לעבוד במס”נ ולהתפלל על כל הי“ג דברים. כתוב בתחלת עץ חיים כשעלה ברצונו לברוא העולמו' כדי להטיב לברואיו עכ”ל פי' בעה“ב אבל בעה”ז אין זה הטבה כי צריך לעבוד במס“נ כי אם יחסר איזה מצוה פוגם לעילא ח”ו ועליו נאמר הפושעים בי. ה' הושיעה הכוונה להמשיך מא“א לז”א וצריך לקבל המידו' של א“א שאל”כ לא יוכל להמשיך משם כיון שהוא בעצמו אינו עולה לשם. כתוב בספר מאורי אור בטחון באבא עילאה א“כ צריך מס”נ שהרי להגיע עד הבינה צריך למס“נ מכ”ש לאבא. לעשו' נקמה בגוים אותם שנשתעבדו בישראל תוכחו' בלאומים אותם שלא נשתעבדו בישראל אך לא קבלו את התור' ומה גם שאפי' שבע מצות לא קיימו. כשתאמר נחלת בעזך אל נוה קדשך תקבל ע“ע י”ג דברים כדי שתהא השכינה באר על ידך אחר מיתו' הגוף וע' בסידור של האר“י ז”ל ואם אב אני איה כבודי ואם אדוני' אני איה מוראי (מלאכי א) נוכל לומר ואם אב אני הוא קב“ה ואם אדונים היא היא השכינ' איה מוראי והלא אני אש אוכלה כמ”ש רשב“י כל יומא אצטערנא דלא יוקיד עלמא בדינ' דצדק וד' שמים עשה שמים היינו ז”א כמ“ש ואתה תשמע השמי' לא אמר בשמים כ”א השמים כאן יכוונו לבקש רחמים שיתקן ז“א כמו קודם חטא העגל כלל הדברים שיחשוב האדם שהוא שליח להשלים אדם העליון ומה שלא יוכל להשלים יבכה הרבה עליו וזהו פי' הזוהר כד יוכלון בכיה דעשו בבכיה דישראל דהיינו שיבכו על השלמת א”ע שהם כל התרי“ג מצות הלא רוב מצוה ניטלה מאתנו וגם מצוה הצריכים למלך ולא”י ולעש“ק שבה ולבהמ”ק והחכמ' שהוא יראת הרוממו' והנבוא' ושאר המדרגו' שלמטה מהם ואין לנו סעד שנוכל לקיים כל הי“ג דברים ואין אנו ראוים לקרבן וכמה ריחא דלבושין אבדנו ואימתי נתקן עול חילול השם ואימתי נבא למדרגה וחוסה במותו צדיק. ומגביה שפלים אותם שמסרו עצמם על התפלה בדמעין סגיאין ומבקשים על שאר הי”ג דברים ואינם חסים על גופם כדי ליקנו' להם גוף אחר בג“ע של מטה ומעלה ותזכ' נשמתו אחר מותו לדבק בגופ' דמלכ' כלל הדברים מי שאינו שופך לבו כמים בכל יום אימתי נשלים אדם העליון אינו יודע למה נברא היש לך שוטה יותר מזה. האדם שאינו בוכה על עה”ב אין עבודתו עבודה ומטעה את עצמו ומי שאינו בוכה בכל יום אימתי נשלי' א“ע אין לו שלימו' וגם בעה”ב יהיה הוא חסר השלימו' ומע“ש בג”ע של מעל‘: כשתאמר תנו עוז לאלהים תקבל ע“ע כל הי”ג דברי’ וצריך שתחשוב תמיד שעתידה נשמתך שתהיה לבוש לספירו' וצריך לזה כל תרי“ג מצות. למה תקנו אהבת עולם קודם ק”ש כדי שתשפוך לב כמים שנהיה ראויים לקרבן כי בק“ש אנו מוסרים נפשנו וכל אשר בו מום לא יקרב. ותורתך ודברך ישים על לבו לא כמדו' רשעים שלבם שולטים עליהם. ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי כדי שאהיה ראוי לקרבן ושתתקיי' בנו והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללח' ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ד' ואנו צריכי' לבכו' ע”ז הרבה אבל מחמת רוב הגאו' אנו סוברי' שאנו קדושי' יותר מן דורו' הראשוני' ואסור לנו להרים ראש. אוי ליצור שלא בטח ביוצרו ומה היא הבטחון שיבטח בו שידבק בו אחר המיתה וע“י מה יבטיח ע”י תרי“ג מצות ואם יחסר א' מהם אוי לו לאותו הגוף שהוא משכא דחויא. החכם אינו מתפלל על אריכו' ימים אבל מתפלל שיתן לו הש”י דעה להשלים האדם העליון ומה לי עוד בעולם הקליפו' ובגוף שהוא משכא דחויא זהו מה שאמר הקב“ה לשלמה יען אשר לא שאלת ימים רבים וכו‘. אם יחסור לך איזו דבר בגשמי כגון מלח ללחם או לשאר דברי’ הצריכי' כמו כן תקח ק”ו לרוחני שא“א זה בלא זה דהיינו כשלומד יהיה יושב ולומד בטלית ותפילין תתברך ד' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תאמר בהכנעה רבה לתקן עון חילול השם: על מה תוכו עוד תוסיפו סרה (ישעי' א') כי האדם שיש לו יסורין יאמר לעצמו אשלים היום אדם העליון ואתקן את השכינ' ואם לא יאמר כן אזי ידונו אותם גם על היסורים (ועיין במ“ח מס' השכיבה פרק י”א משנה ט' וז“ל מי שמתו לו בניו בחיים אפי' גדולים נענש עליהם כי שמץ פסול עון שבו מסייעו להענישם כשהם גדולים וכ”ש כשהם קטנים שמתי בעוונו עכ"ל) ומה שמרמז הכתו' וא”ל א“צילי ב”ני י“שראל לא שלח ידו ר”ת אביו פי' שעדיין אביה' לא חטא רק אח“כ במעשה העגל נענשו נדב ואביהוא ע”ז. ומה שמרומז הפסוק אביו בר“ת ולא בא הרמז לרמז אביהם כי הם הרי פלגי גופא לכן נחשבין לאחד. הקיצו ורננו שוכני עפר דרשו בגמ' מי שנעשה שכן לעפר בחייו פי אשלי' היום את האדם העליון ואתקן את השכינה אולי אזכה עי”ז להיו' מהמזומנים לחיי עה“ב כשיעלו העולמו' ומה לי עוד בעולם וזה הוא השפלו' האמיתי והגאו כזה נכונה והקב”ה חפץ בזה מאוד וזה הוא שכתוב כי טוב חסדך מחיים. יפאר ענוים בישעה יפאר ענוים מי שנעשה שכן לעפר בחייו בישועה דהיינו לעת התחיה. אשר אנכי מצוך היום פי' אשלים היום האדם העליון ומה לי עוד בעולם. וישעך תתן לנו כאן צריך לישפוך לב כמים על ישועו' קב“ה ושכינתיה וא”י ועש“ק אשר בה ועון חילול השם וקרבנו' של מעלה ומטה. הרחב פיך ואמלאהו יכוין כאן לבקש רחמים על י”ג דברים יתום יסוד ואלמנה היא השכינה ויבקש רחמים עליהם: מעודד ענוים ד' שידע שהגוף הה הוא משכא דחויא והעולם שאנחנו בו הוא מקום הקליפו' ולא נבראו כ“א להשלי' האדם העליון ושתעשה השכינה באר ע”י. כשאתה אומר ויאמינו בה' תקבל ע“ע שלא תשגיח על הטבע במקום עבודתו ית‘. כל המקבל עליו עול תורה פי’ תרי”ג מצות שהיא התורה פורקין ממנו עול דרך ארץ ויכול לקיימם בכל יום. בכל יום צריך להוסיף במעשי' שאם היה ראוי לקרבן הי' הקב“ה מסלקו וראי' מהינוק בפ' בלק שאמר ר”ש דתיאובתי' דקב“ה להריח בו וצריך לשפוך לב כמים בכל יום על הריחו' שאבדנו. ועונ' לעמו ישראל בעת שועם אליו אימתי נשלים א”ע ומכ“ש אימתי נעלה את העולמו' עד א”א וגם אימת נעל' את השכינ' מן הגלו' ונהיה אנחנו ראוי' לקרבן ולהבי' נשמת משיח בעולם כשאומר ימינך ד' נאדרי בכח שאוכל להשלים א“ע ושתהא השכינ' באר ע”י פי' הדבקו' אשלים היום האדם העליון שהן כל התרי“ג מצו' ואפטיר מן האדם התחתון שהוא משכ' דחוי' ואם לאו אין לו דביקו' אמיתי ואותו הגוף שישלים עם נשמתו את כל זה בעת התחיה יהי' גדול מאוד וגם בקבר ינוח ולא יצטרך לבוא עוד במשכא דחויא ויהי' מהמזומני' לחיי עוה”ב כשיעלו העולמו' וזהו שאמרו איזהו חכם הרוא' את הנולד ר“ל שיעלו לחכמ' אמר הפריד' מהגוף וצריך לזה דמעין סגיאין צפית לישוע' הן האם בכית תמיד על השלמו' אדם העליון ועל ארבע חלוקי כפר' ומכש”כ על עון חילול השם כמבוא הרב' ביחזקאל בסופו ועל כל התרי“ג מצות ושתהי' ראו' לקרבן. רצון יראיו יעש' שרוצי' להשלי' אדם העליון ולזווגי' השכינ' עם העולמו' כולם. שומר ד' את כל אוהביו שמוסרי' עצמם על היחוד מי שאינו בוכ' בכל יום אימתי נזכ' להשלים אדם העליון אין לו שלימו' באותו יום ואינו יודע למה נברא כי הגוף הוא משכא דחויא והעולם הוא עולם הקליפו' ועליהם נאמר ואת רוח הטומא' אעביר מן הארץ ובעת התחי' הטל תחי' יזכרך אותו כמו קודם החט' עיין בסבא דמשפטי' ופרש' שלח מה שאמרו הרוחו' מגן עדן לר”ש בן יוחאי ע“ה זאת התור' אדם כי ימות באוהל כי צרך לקיים כל התרי”ג מצו' וגם מסיר' נפש כדי להשלי' אדם עליון שהוא התור‘. ובלאו הכי יש ח"ו מום למעל’. ומה יהי' בגוף הזה בקבר ובע' התחי' ונשמתו יצטרך לבוא עוד בעולם: מי כמכה נאדר בקודש איתא בזוה“ק כשז”א עול' לחכמ‘. לכן צריך להתחזק שיעל’ עד שם. כדי שיעל' הז“א עם השכינ‘. הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיח’ כפי התקרבתינו לעבודתו: כמ”ש הרמב“ן ז”ל בענין הבטחון ואת זעקת' שמעת. יכוון לזעוק על כל הי“ג דברי' ועי”ז ישיב נשמ' גדול' ויזכ' ליחד למעל‘. ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך מפי’ הוא כדי שנשלי' אדם העליון ונהי' ראוי' לקרבן ולכפר על ארבע חלוקי כפר‘. ומכש“כ על חילול השם מעת חורבן בהמ”ק ושריפ’ התור‘. שעי"ז נפלו העולמו’ בקליפו' יותר מכל העונו' ונפרד גם חכמה מכתר: נגיל' ונשמח' בישועתיך. הפירוש כי מלכא בלא מטרונית' לאו איהו מלכא ולאו איהו גדול ומהולל מאוד. ואין לך עביר' גדול' מחלול השם: עיקר השפלו' שחושב אדם בדעתו שלא נבראתי אלא לקיים כל התרי“ג מצו' כדי להשלי' אדם העליון ומה לי עוד בעול‘. וזה שכתוב אשר אנכי מצוך היום. ומה שחסר לנו ירבה בדמעו’ אולי עי”ז יחשב כאלו עשאם ולא יצטרך לבוא עוד בעולם. וינצל משבע' עדנין ומלידון בעת התחי‘: ומכש"כ שמתרחק מאוד מן החטא. ומתחזק בבטחון אולי יגיע את אבא דאצילו’ ששם מקום הבטחון: מי שאינו רגיל בדמעו' אין לו דעה לעבוד הבורא יתברך. כי ע“י הדמעו' ממשיך שפע על השכינ‘. והשכינ’ נותנו' אלינו. כשתעמוד בתפל' תעמוד בהכנע' רבה כ”א היינו בארצינו היה לנו כל המלבושים שנוכל לבוא בהם בהיכל המלך: אבל עתה הלואי שיתן לנו שמלתינו מלבר. והשארתי בך עם עני ודל מה שכתוב ביחזקאל פירשו הראשונים עִנְוְתָּן: ולפע“ד נרא' הלא לא נבראתי כ”א להשלים אדם עליון שהם כל התרי“ג מצו' אפי' במסיר' נפש ולהעלותו עד א”א וגם השכינ' ושתעש' השכינ' באר על ידו ולהבי' נשמ' משיח בעול‘. שומר ד’ את כל אוהביו אותם שכל תאות' להשלי' אדם העליון וליחדו עם השכינ' שומר אות' משבע' עידנין ומלידון בעת התחי' ובעת עליו' העולמו‘: ותוליכנו מהר’ קוממיו' לארצנו ושם נשלים אדם העליון עם כל תרי“ג מצו' ונהי' ראוים לקרבן. ונהי' מהמזומני' לחיי עוה”ב. ושם ירבו ימינו. וימי בנינו. ושם נקיים כל הי“ג דברים מחמת שתברך את לחמנו ומימינו. ונהי פנוי לעבודתך: וניחד מאבא ואמא ולמעל' וניחד גם בעשי' אבל עתה אין לנו הכח כי אם ע”י דמעין סגיאין אבל לעתיד נאמר כי עם בציון ישב וגו‘. בכה לא תבכה. הבטחון אינו לענין עוה“ז כ”א לעניני עבוד’ הבורא‘: וכן הוא בזוהר. פי’ שישילי' היא עכ“פ אדם העליון ומלמ' אמרי' כפי יכלתו. ועל נסיך שבכל יום עמנו: שאת' עוש' נסי' עמנו עד שנוכל להשלי' אדם העליון ושנהי' ראוי' לקרבן: מה שאמרו רז”ל שמח ביסורין ר“ל אפילו כשיש לו יסורין יכול ליחד וגם קבל על עצמו יסורין ומיעוט תענוג ומיעוט שינה: ירננו על משכבות' בשע' מית‘. רוממו אל בּגרונ’ ר”ת באר שתעש' השכינ' באר על ידינו: וחרב פיפיו' בידם שע“י מעשיה' שעשו בחייה' מעלים הנצוצו' מן הקליפ‘: כשאומ’ הללו ה' מן השמי' יקבל עליו כל התרי”ג מצו‘. שאל"כ לא יוכל לעוררם כי אינו מתעוררי’ כ“א להצדיק גמור כשאומר משגב בעדינו ירתע כל אבריו ויבכה הרבה הלא לזה צריך כל התרי”ג מצו‘: ובלא“ה ח”ו יש מום למעלה ולקיי’ את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה. כאן צריך לשפוך לב כמים: כדי שלא יהי' ח“ו מום למעלה באדם העליון ובנשמתו וליחדו עם השכינ' כי מלכ' בלא מטרנות' לאו הוא מלכא. צור ישראל. בינה. קומה בעזר' ישראל ישרא' דלעיל‘: ופד’ כנאומך יהוד' וישרא' קוב”ה ושכינתי' והנכון הוא לפע“ד יהוד' השכינ' וישראל דלתתא: גואלנו ד' צבאו' שמו קדוש ישרא' יכנה מאוד כמה קדוש' אבדנו אם יצטרך לקבל יסורין מעבודתו יתברך שמו. יחשבו במה שכתוב בתיקוני‘: זכא’ איהו מאן דסביל דוחקין בגינה בגלות' בתריית‘. כתיב וחוסה במותו צדיק מי שבוכה על זה אימת אבו’ למדרג' זו היא במיד' הירא' ומי שבא למדרג' זו היא במד' אהב' שהוא מעלמא דדכורא כי היראה הוא צֶדֶק ואהב' הוא צַדִיק: האדם שבא עליו יסורין כגון מיתת בנים הוא עתיד ליתן דין עליה' אפי' הם גדולי' כי מתו בחטא‘: כמבוא’ במ”ח במס' השכיב' בפי' י“א משנ' ט‘: מה תקנתו ילך למעל ולדבק בכל מד’ ששייך לעשר ספיר' שהם כל התרי”ג מצו‘. וזה הגדול’ האימתי ויתכפרו עונותיו. ברוך הגבר אשר יבטח בד‘. אבל עתה הבטחון חלש מפני שעלמא תתא תלוי בעלמא עילא’. כדאית' בזוהר הקדוש ואין בנו כח לתקן עלמא עילא' מפני מיעוט מצותינו אי אפשר לבוא למד' אמת כ“א בדמעין סגיאין. אימת נזכ' להשלי' אדם העליון שהם כל התרי”ג מצו‘: כי התרי"ג מצו’ הוא תור' דלעיל והוא אמת וזהו צריך בדיבור ובמעש' ובמחשב‘. וכיון שהוא כן כל מצו’ שיבוא לידו הוא מסר נפשו עלי' כדי שיהי' ראוי לקרבן ומכ“ש על התפל‘. כתיב וגלתי בעמי בירמי’. פי' שלא יחושו על גופם כ”א להשלימנו ועל השכינ' כלל הדברי' אותו היו' שבוכ' שנזכ' להאד' העליון שהם כל התרי“ג מצו‘. ושתעש’ השכינ' באר ע”י ושתהי' נשמתו ראוי לקרבן ונתקן עון חילול השם. עי“ז יתוסף לו דיע' עד שיחפוץ בד' מיתו' ב”ד מלפגו' בעולמו' העליוני' והגבוהי' עד שלא יוכל לחזו' להם: על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא דרשו בגמר' שקאי על שעת המית' פירו' שלא תפרוד השכינ' אז מעליו כלל הדברי' מי שאינו בוכ' בכל יום ומתפלל אימת נזכה להשלי' אדם העליון שהם כל התרי“ג מצו‘. אינו יודע דרכי עבוד’ והתפל' ולא יזכ' לאור החכמ‘: יעלזו חסידי’ בכבוד ירננו על משכבות‘. הפירש בשע’ מיתה: כי אז המות יהי' הלולא: מחמ' שכבר השלמנו אדם העליון ותעש' השכינה באר על ידינו. הנשמ' בלא דמעו' כגוף בלא עינים: כי אותו אבר שאדם מפקיר מגופו לעבוד' הבורא יתברך שמו ויתעל' מתחזק אברי נשמתו. ואם יפקיר כל גופו להשלמ' א”ע אשריו שינוח בקבר ולא יצטרך בזמן התחי' לתקן ומכ“ש להתגלגל: ד' אוהב צדיקי' שנותן בה כח לקיים כל הי”ג דברים. יפאר ענוים בישוע' שנהי' ראוי לקרבן ונותן להם כח להשלים אדם העליון ולזווגו עם השכינ' ולהעלותו עד א“א. אל יתפלל אדם על אריכ' ימי‘, כי בגן עדן משבח’ הנשמ' שנפטר' מהגוף. אבל יתפלל שיתן לו הש”י שכל להשלי' א“ע שהם כל התרי”ג מצו' ושתהי' הנשמ' ראוי לקרבן. אשרי איש שישמע למצותיך שיש לו כל הריחו' של כל המצו‘. ותורתך ודברך וכו’ לבושי' של מעל' בדחילו וחימו ועי“ז יהיה ראוי אחר המית' לדבק בגופא דמלכא. ודברך המצו' כי בלא זה יש חסרון ומומין באדם העליון. ואינו יכול לעלו'. וגם ע”י המצות ממשיך השפע מאין סוף ית' על הספיר' ונשמו' ומלאכי':

סוף שופטים כתיב בימים ההמה אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעש‘. ולכן צריך לבכו’ על מלכו' בית דוד שעי“ז יש פגם באדם העליון ובכל העולמו‘: וכל החושבים עלי רעה הם הקליפו’ לידון בשבע' עידנין ובעת התחי' ושלא אוכל להעלו' השכינה כי לישועתך קוינו כל היום. לישועתך אדם עליון ע”י כל תרי“ג מצות ולהעלו' כל העולמו' כמו קודם חטא אדם הראשון וחטא העגל ויותר עד תכלי' העליה. האדם המרבה בדמעו' על השלמ' אדם העליון ינצל משבע עידנין ולא יצטרך לבוא עוד בעוה”ז ויהי' מיועצי משיח

העתק מס' מ“ח מס' כללות העולמות וז”ל

וכל העולמות האמורים. כשנברא אדה“ר היו במעלה גדולה יותר ממה שהיה עתה כי הי' אז זו”כ דאצילות במקום או“א של עתה. והבריא הית' במקום ז”א והיציר' תוספת מקום נוקביה. ושם ספירו' העליונות דבריא' של עתה והעשי‘. היתה תוספו’. ד' ספירות תחתונו' דבריאה ושש עליונו' דיצירה של עתה: ב ומקו' ד' ספירו' תחתונו' דיציר' ועשר דעשיה של עתה. שהם ד“י ספירות היה חלל פנוי לקליפו‘. כי שדי אמר לעולמו די. ג ואחר שנברא בשעה ה’ של ע”ש עלו עוד למעלה עד שז“א היה במקום אריך. ונוקביה במקום אבא. והבריאה במקום אימא והיצירה במקום ז”א והעשיה תופסת מקום נוקביה. ושש ספירו' עליונו' דבריאה של עתה ובעת תוספת שבת עלתה העשיה כלה במקום נוקבא דאצילו‘: ד וכשחטא אד"ה ירדו כל העולמות ממעלתם כמו שהיא עתה. עד שנתמלא החלל האמור. שהיה מדור לקליפו’ ד' ספירות תחתונות דיצירה וי' דעשיה: עכ“ל של משנת חסידים וזה פי' נגילה ונשמחה בישועתיך שנעלה העולמו' כמו אז ויותר וצריך שתזכור תמיד זה ותדע באיזה מקום אתה. ובאיזה גוף אתה. כי הגוף הוא פי המקום וכשתעש' לעצמך גוף אחר מתרי”ג מצו' יפשטוך מהגוף הזה וילבשוך ממעשה היוצו' ולמעלה מהדחילו ורחימו וזה שאמרו מאד זה המות כן הוא בזוהר ובכל יום ויום צריך שתשפוך לבך אימת נעלה העולמו' כמו בעת תוספו' שבת הא' ויותר תכלי' העלי' וזה כבוד או“א העליוני' ובקשת' משם את ה' אלהיך שישלימו אדם העליון ע”י התרי“ג מצו': ומצאת כי תדרשנו ע”י כל המדות: וע“י דמעין סגיאין על כל תרי”ג מצות והדרישה שיתן לך דעה על מס“נ: הדביקו' האמיתי אשלים היום אדם העליון ואדביק בספירו‘. והגוף בקבר ינוח עד עת התחיה. וחוסה במותו צדיק מי שיודע בעצמו שכבר השלים אדם העליון ועל מצו’ החסרי' לנו: כבר בכר הרבה מאוד בכל יום ואפשר עי”ז עולה לו כאלו עשא' ויהי ראוי לקרבן ולא תסבול השכינ' בעדו. וגם קוב“ה ומשיח וגם הקטנים בעדו. ואחרים בעדו והו' בעד אחרים בעה”ב וגם בעה“ז גם חכמה ובינ' והכתר. (עיין ברעיא מהימנא פרשת עקב) והבריא' כולה והיציר והעשי' כולם: ותמיד בכל יום תבכה אימת יושלם האדם העליון והשכינ' ע”י ואימת נתקן עון חלול השם ואימת אזכה להיו' ראוי לקרבן אני וכל ישראל ואימת יעלו כל העולמות וקוב“ה ושכינתי' עד א”א להביא נשמת משיח בעולם. וזה ל' המ“ח מס' חיוב הנשמות שנדפס פעם ב' ע”י המחבר פרק א' ולפי שבמדותיו רעו' מונע התעוררת נפשו היסודו' מעלו' למעלה: ובעוברו על ע' מתרי“ג מצות מונע התפשטו' השפע בי”ם וכ“ש, מנפשו השכלי' שבמחצב נשמות וב”ש משם ולמטה לכן כל ניצוץ נשמה צריך שיקיים כל התרי“ג מצו' במעשה ובדבור ומחשבה ובפרט במצו' התלויו' באבר שנשמתו מושרשת בו השס”ד ל“ת להפריד הטוב מהרע והרמ”ח מ“ע לתקן הטוב עצמו תכלי' התיקון. ב וגם צריך שיעסוק בתור' בפשט שהוא בעשיה כנגד עור האדם. ודרוש שהוא ביציר' כנגד בשרו. ורמז שהוא בבריאה כנגד גידיו. וסוד שהוא באצילו' כנגד עצמותיו כי פנימי' הסוד הוא א”ש המחיי' הספירו' כנגד המח שבתוך העצמו‘: ג ולכל אחד מי’ עולמות עלו שבתור' יש ששים רבוא פירושים וכל ניצוץ יונק מפי' אחד וכפי יניקתו כן הוא דרך פירושו בתורה אם יזכה בה ואם טרח ולא השיג בעה“ב מלמדין אותו ואינו מתגלגל מפני חסרון ידיעתו: ד ומפני יניקת שני ת”ח משורש אחד רבה המחלוק' ביניהם כי כל א' הוא רוצה לינק יותר מחבירו ואין זה אלא בעה“ז. אבל בעוה”ב הם נוחים ושקטים. ואעפ“י שכל הניצוצו' שבשורש אחד קיימו בין כולם כל התרי”ג מצות ויצאו ידי חובתם בכללו' מ“מ לא יצאו יד”ח בפרט עד שיקיים כל ניצוץ בפני עצמו כל התרי“ג כאמור חוץ ממצות המלך שמפני חשיבותו כל המצות הראוים לו עולים לכל ישראל בכלל ובפרט. וכל ניצוץ הוא ערב לחבירו התלוי בשרשו אפי' על הנסתרות ונענש עליו אפי' בעה”ב (עונש קל כי עיקר העונש הוא לניצוץ החוטא אלא שבחטאו ממעט שפע הראוי לשאר ניצוצו' שבשרשו) אבל הניצוצו' שבשורש אחר אינו נענש עליהם כלל על הנסתרו' אלא על הנגלות נענש בעוה“ז כי כל ישראל ערבים זה לזה על הנגלו' מפני כללו' נשמותיהם באדם אחד. (אם טרח לכפו' יצר מדותיו רעות לקיים המצות נקרא צדיק, ואם כפה אותו עד שהזניחו ועובד את ד' בקל כדי שיזכה לחיי עוה“ב נקרא איש חסד התלוי בדמו' נער מט”ט. ואם אינו עובד אלא לעשו' נחת רוח לקונו נקרא קדוש ובא לידי רוה"ק מאחר כי הוא בזה בדיוקנא דאדם דאצילו') עכ”ל מ“ח: אותו היום שהוא עובד במס”נ מיחד אבא ואימא באותו היום ומעלה הניצוצות מן הקליפות שבעשיה גם הוא מקיים עורה למה תישן. ומביא לז“א מוחין. עשה עמי אות לטובה שאוכל לקיים כל הי”ג דברים ויראו שונאי הקליפות ויבושו: כללו של דבר מי שאינו בוכה על השלמת אדם העליון שהם כל התרי“ג מצו' אין לו שלימות ולא יזכה נשמתו להיו' קרבן ולא יזכה להיות מהמזומנים לחיי העוה”ב כשיעלו העולמו' והידיעה הזה יהיה בביאת המשיח בב“י. בלילה כשאתה שוכב תשכב בדמעין סגיאין הלא אין לנו תרי”ג מצות שתעשה השכינה באר ע“י מה שכתוב בזוהר בכל יומא עובדין במתקלא סלקין פי': מי שחושב על תיקון השכינה שתעשה באר ע”י בלילה ואחר מיתתו ושיושלם קוב“ה על ידו. גר אנכי בארץ שלא באתי כ”א להשלים אדם העליון שהם כל התרי“ג מצות. אל תסתר ממני מצותיך ולא אצטרך לבוא עוד בעול' הקליפות ובגוף משכא דחויא הצדיק העובד במסירת נפש על כל הי”ג דברים כשימו' ימו' בנשיקה ולא יצטרך לשבע' עידנין ולידון בעת התחיה ובעת עליו העולמו‘. מי שאינו בוכה על חילול שמו הקדוש לא יזכה לראו’ בשמחתו ואולי אפשר ע“י חסדו הגדול והקדוש אבל לא מצד הדין ואוי לאותה בושה. וזכור זאת שבכל יום תבכה על השלמת אדם העליון שהם כל התרי”ג מצות ועי“ז תבכה להדבק בו אחר הפטירה. וזה שכתוב ובו תדבק. ואולי עי”ז תזכה להיו' כמו אותם שמתו בעטיו של נחש ולא תצטרך לז' עידנין ולדין בעת התחי‘. א"א להגיע עד הבינה והחכמ’ ומכש“כ למעל' כ”א שיעבוד במסירת נפש מי שאין לו לב לבכו' על מלכו' בית דוד אינו חש על השלמת אדם העליון גם על עצמו בג“ע כי יצטרך לסבול בעד אותם שבשרשו וגם בעוה”ז בעד אותם שאינם בשרשו. אשרי מי שבא למדרגה שהקב“ה שמח בו במעשיו ועליו נאמר הכתוב ישמח אביך ותגל יולדתך. בכל מצוה שאת' עוש' תתפא' בו בינו לבין עצמך אבל לא תתגא'. כי הנפש לא תמלא כמ”ש כילקוט על פסוק זה כל עמל אדם לפיהו א“ר שמואל בר נחמני כל מה שמסגל אדם מצות ומעשים טובי' אינם מספיקי' להבל היוצ' מפיו בשע' שהנשמ' יוצאה ממנו א”ר שמואל בר רב יצחק כל מה שמסגל אדם מצ’ו ומע“ט לפיהו ולא לפי בנו ולא לפי בתו. גם הנפש לא תמלא לפי שהנפש הזו יודעת שכל מה שהיא יגיעה לעצמה היא יגעה לפיכך אינה שבעה למצות ומע”ט א“ר לוי לעירני שהי' נשוא בת מלכים אע”פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא בת מלכים כל מה שיפעול האד' עם הכפ' אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא מלמעל' ע“כ והנרא' לפי דברי הזוה' שכ' על פסוק נר מצו' ותור' אור כי המצו' השרגא והתור' הוא השלהבת אבל העיקר הוא השלהבת ומחמ' שצריך לשלהב' לאחוז באיז' דבר לכן צריך לפתיל' ולשמן א”כ הכי פירושו כל עמל אדם היינו המצו' לפיהו כי עיקר הוא התור' כי המלאכים שנבראו מהדיבור הם יותר גדולים מהמלאכי' שנבראו מהמעשי‘. וגם הנפש לא תמלא כי עיקר תקנות הנפש להתחבר ברוח ואותו הנפש שאינה מתחבר ברוח ע"ז נאמר ונכרת’ הנפש וגו‘. לא עשה לרעהו רעה ק"ו שלא יסבול משיח עבורו מעתה אלף אלפי אלפים רבבו’ ק“ו שלא יסבול קב”ה ושכינתי‘. אם ישאלך אדם למה לא תשמח תשוב לו עדיין לא השלמתי אדם העליון ואם אהיה ראוי לשמח’ אזי ממילא יבוא לי השמח' מלמעל' בכל מצוה שבא לידך תשמח בו שמחה גדול' שבזה תדבק באדם העליון ומה שלא תוכל עשותו תבכה עליו וזה יהי' לך עזר לתפיל' האדם המתחזק בבטחון בעבודתו י“ש כדי להשלים אדם העליון גורם להמשיך מחכמ' עילאה לאדם עליון ויתקדש שם שמים על ידו כתיב בס' מאורי אור הבטחון באבא עילא' לכן יתחזק האד' בבטחון בעבודתו ית' כדי שיגיע עד שם מה שאמר רשב”י בפ' בלק אבל בתיובתא ובבעותי ובעובדין טבין ובדמעין סגיאין ע“ש דף קפ”ה ע“א רצונו לומר אימתי נזכה להשלים אדם העליון מה דאיתא בזוהר קב”ה אזעיר גרמי' וקמיט קדושתי לגבי' פירוש שיזכה למות בעטיו של נחש מפני שבחייו השלי' אדם העליון: אדם שהוא נהנה מהכבוד עדיין הוא למט' ואם הוא משיג שלא נברא כי אם להשלי' אדם העליון לא היה נהנה מזה כלל. הוד והדר לפניו יקבל על עצמו כל תרי“ג מצו' שתדבק נפשו אחר המית' בספירו‘. ונמליכך על כל האברי’ מתרי”ג כדי שלא יהא מוסבנו ומכ“ש למעל' כאן יקבל עליו כל תרי”ג מצו' והמדו' בדקדוק גדול. וחסידך יברכוך יקבל על עצמו להיו' חסיד כדי שיתברך קב“ה על ידו כמו שדרשו רז”ל בגמ' ברכו הש“י אמר ישמעאל בני ברכני ועיין בס' ליקוטי ש”ס מהאר“י ז”ל ואמר לי' ישמעאל בני ברכני כו' ונענע לי ראשו כו‘. סוף הדב’ אשר ע“י תפל' זו נרסר' ישמעא' אל הז”א י“ג תיקוני דדיקנא וזהו ענין כבישת רחמיו את כעסו וע”כ נענע לו בראשו דייקא ורמז לו שהועיל תפלתו לתיקוני' דרישא ע“כ זה שה”כ וחסידך יבכרוכה שיתברך קוב“ה על ידו ויתעורר י”ג תיקוני' דדיקנא ומכ“ש להשלימו ולזוגו ולהעלותו עם השכינ' ולהעלו' כל העולמות תכלי' העלי‘. כתוב בזוהר ווי למאן דמחליש חילתא וקאי על השכינ’ ולכן צריך שיתן לה עוז תמיד במעשים ובמדו' טובו' ובקשת' משם את ד' אלהיך ומצאת ובקשת' ע”י דמעין סגיאין על השלמת אדם העליון ומצאת שיבוא לך שמחה מלמעל' צריך אדם להיו' זהי' בליל' ואם לאו עליו נאמר גם מתרפה במלאכתו חבר הוא לאיש משחית שיוכל לבוא לידי קרי או משחית זרעו או מיתת בנים ח“ו אבל הזהיר בלילה עליו נאמר ולא אמר איה אלוהי עושי הנותן זמירו' בליל' והבן. ושם ינוחו יגיעי כח אבל העצל צריך לבוא עוד בעול‘. ושבור על הגוים מעל צוארנו כאן ירב’ בדמעו' כי יש להם יניקה משם אלקים וכשאנו מקריבים קרבן הנקרב לאלהי' כמו שכתוב זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכ' תתבטל יניקותם כמ”ש בגמרא אין בן דוד בא עד שיכלה גסי הרוח מישראל והבן דורו של משיח ודאי יוכלו להתנהג למעל' מן הטבע ק“ו מדורו של חזקיהו ורשב”י וכיון שכן הוא ודאי שיוכלו לקיים כל הי“ג דברים ועי”ז ישיגו נשמו' גדולו' גם יחיד' דאצילו' וישלימו אדם העליון ויהי להם במה לחסו' במותם ויהי' הם ראוים לקרבן. ד' ממית ומחי' שמואל א‘. פרשו בזוה’ שממית את הגוף שהוא מסיטרא אחרא ומחיה את הנשמה וכן יהי' בעת התחי' לאותלם שיהי' בחיים בעת ההוא אבל ימותו בנשיקה לא ע“י מלאך המות. כך צריך האד' לעשו' שימות את הגוף בענין מדותיו ותחי' הנשמ'. כשיראה שהוא צריך ליתנהג בדרך הטבע ועי”ז אינו יכול לקיים כל הי“ג דברים יבכה הרב' מאוד על חילול השם ועל נשמתו שאינו ראויה לקרבן ומכ”ש על שאר נשמו' ישראל שאינ' יודעים זה כתיב ואנכי הסתר אסתיר פני שאם לא היה מסתיר היינו יכולי' לקיי' הי“ג דברי' ולהשיג נשמה גדול‘. משפיל גאים שאוהבים את הגוף ומגביה שפלי’ שמואסי' בגופניו' במקום עבודת י”ת כדי להשלי' אדם העליון ולזוגו עם השכינ' מי שאינו בוכה שינצל משבע' עידנין אין לו יראת העונש וכיון שאין לו יראת העונש איך יזכ' ליראת הרוממו' כי ירא' העונש הוא כמו בסיס לירא' הרוממו' וזהו שאה“כ כי פחד אל אד אל: איוב ל”א. ומשאתו לא אוכל כלל הדברי' שיהי' כל תקוותך להשלמו' אדם עליון שהם כל תרי“ג מצו' ושתהי' נשמתך ראוי' לקרבן ומה שחסר לנו צריכי' אנו לבכו' עליה‘. אד היינו ירא’ העונ' ושאת היינו ירא' הרוממו' וזש”ה סמר מפחדך בשרי היינו ירא הרוממו' וממשפטיך יראתי היינו יראת העונ' וע“ז נאמר בבכי יבואו ותתפלל על כל הי”ג דברים אולי תזכ' לנשמ' גדול' וזהו הגדול' האמיתי ושפלו' האמיתי וזה הוא כלל גדול השפלו' האמיתי שיבכה בכל יום אימתי נזכ' להשלי' אדם העליון שהם כל התרי“ג מצו' וגם הצריכי' לא”י ולעשר קדושו' שבה ומצו' הצריכי' למלך ומכ“ש מס”נ ובאותו יום שאינו בוכה ע“ז אין לו שלימו' באותו יום לא יזכה באותו יום לאור החכמ' וכש”כ לאור הכתר ולמעל' וגם הוא צריך לתקן כל המידו' שלא יפגום בשם הוי“ה ב”ה ומהו המידו' הגאוה והכעס מיסוד אש. תאוות התענוגי' מיסוד מים. שיחה בטיל' מיסו' הרוח. העצבו' והעצלו' על ענייני עוה“ז מיסוד עפר. הצדיק כל מחשבותיו אימתי נעלה מעולם הקליפו' וממשכא דחויא ונייחד גם באו”א כמו קודם החורבן. בליל' צריך שתרבה בדמעו' על שלא זכינו שתעל' נשמותינו בתרי“ג מצות ומי שאינו זהיר בזה לא ימלט משבע' עידנין וכו' כי כל ב”א צריכי' ואין הפרש כי אם אות' שבוכי' תמי' על השלמו' א“ע ימותו בעטיו של נחש. יב”ק יכוין לבקש רחמים על כל הי“ג דברים ואנחנו נברך יה יכוין לעבוד במסו”נ כי א“א ליחד הב' אותיו' י”ה כי אם במסו“נ עתיד הקב”ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש“י עולמו' היינו למי שהשלי' אדם העליון שהם כל התרי”ג מצו' בדיבור ובמעש' ובמחשב' הסתר' פניך הייתי נבהל כאן יבקש רחמי' בדמעין סגיאין על הסתרת פנים אם יבוא לאדם איזה גבהו' יאמר לעצמו מי יתן שיקחנו אותי בג“ע בכבוד וגם בקבר שישמחו המתים לקראתי. כשיאמר מעודד ענוים ד' יקבל ע”ע שלא לילך אחר התענוגי' והישר בעיניו תעשה הם כל הי“ג דברים ירננו על משכבותם כאן יקבל ע”ע כל הי“ג דברים כדי שתעל' נשמתו בליל וגם יהא לו במה לחסו' במותו ומי שאינו רגיל בדמעו' אין לו חכמה לעבוד' הבורא ובזה יבחן האדם את עצמו ורחמיך ד' אלקינו וחסדיך הרבים יכוין שתציל את בניך מז' עידנין ומדין התחיה ובשעת עליות עולמו' נהיה כולנו מזומנים לזה ויהיה כולם ראונים לקרבן ע”י תרי“ג מצו' ויזכנו לראו' בשני המלובן מי שרוצ' בשמחה אינו בשלימות אבל מי שבא לו השמחה בדמעין סגיאין אימתי נזכה להשלים אדם העליון הם כל התרי”ג מצות אפילו מסירו' נפש והמצות הצריכים לא“י ולעשר קדושות שבה ולמלך וידע בנפשו שהעולם הזה הוא עולם הקליפות להגוף הזה הוא משכא דחויא וכל מחשבתו רק להשלים אדם העליון שהם כל תרי”ג מצות בדיבור ומעשה ומחשבה ומתחזק הוא מאוד בי“ג דברים אז הוא שמחה האמיתי עשה יחוד למעלה אשריו בקבר ובשבעה עידנין ובעת התחיה ובעת עליו' העולמות יבקשו את ד' אלקיכם (הושע ג) להשלי' א”ע ואת דוד מלכם כי לא יושלם אדם העליון כ“א על ידי מ”ל בית דוד צפית לישועה להעלות כל העולמות ולתקן עול חילול השם וקרבנות שלמטה ומעלה איזהו מכם דהיינו שיעלה לחכמה אחר מיתת גופו הנבנה מסיטרא אחרא אמר הכתוב הרואה את הנולד דהיינו (בשבעה) עידנין התחי' ובעת עליות העולמות. כלל גדול אפילו אם לא תזכה צריכים אנו לבכות הרבה שיבואו נשמות גדולות שהם יזכו לכפר על עון עשה ול“ת כריתות ומיתות ב”ד וחילול השם כדי שיהיה היחוד בכל העולמות ומי שאינו יודע מנפילות העולמות אינו יודע לבכות ואינו יודע למסור נפשו על תרי“ג מצות תקנה שיהיה לאדם שפלות שיחשוב בדעתו וכי בשביל גופי המטונף אפגום בעולמות העליונים ומה יהיה עם נשמתי ועם גופי בקבר ובעת התחיה ועם נשמתי בעת עליות העולמות מי שהוא נזהר בנקיות יקח ק”ו לנקיות הנשמה שהוא כל תרי“ג מצות ובלא”ה לא יושלם אדם העליון ולא יהיה ראוי לקרבן ולא ינצל משבעה עידנין ובעת התחיה ובעת עליות העולמות וזהו שאמרו אפילו בית כנישתא חדא כי עשרה כלולים ממאה ומאה מאלפים ואלפים מרבבות. ד' אוהב צדיקים וסועד אותם שלא יצטרך לדברים קשים העיכול לבטל מעבודה ונותן להם כחל יחד למעלה אמת ויציב ונכון כאן צריך לקבל עליו כל תרי“ג מצות שלא יהא דובר שקרים וצריך האדם לעורר את הרחמים על המתים כמ”ש כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול אשר אתה הולך ותמיד תבכה אימתי נזכה להיות קרבן כי אין קרבן בלא תרי“ג אברים שהם כל התרי”ג מצות כלל הדברים תמיד צריך להיות האדם חושב שלא נבראתי כ“א להשלי' אדם עליון שהם כל התרי”ג מצות וכל אשר תמצא לעשות בכחך עשה והשאר תרבה בדמעות ותבכה ובכל יום תחשוב אשלים היום אדם עליון ומה לי עוד בעולם הקליפו' וז“ש משיח לריב”ל היום אם בקולו תשמעו ותחשוב תמיד שהשכינה סובלת בעדינו וקב“ה סובל בעדינו. משיח סובל בעדינו משיח בן דוד בג”ע. משיח בן יוסף בעוה“ז: הקטנים סובלים בעדינו. ועל כל ישראל שאין להם דיעה לבכות על זה צריכין אנו לבכות יותר עליהם במה יתקנו הם לקרבן והשכינה סובלת בעדם: וקב”ה סובל בעדם. וכל העולמות כולם סובלים בעדם. ואוי לנו שאין לנו דיעה. לא מבעיא שאין לנו לבושים של מעלה גם לבושים של מטה אבדנו. ובמה נינצל משבעה עידנין ובעת התחיה ובעת עליו' העולמו' ובג“ע של מטה ומעלה: ועבדתם את ד' אלקיכם שתיחדו בתפלה ושלא תהיה כוונתכם כ”א להשלים אדם עליון: וברך את לחמך ולא תצטרך להשגיח על הטבע ולדברים קשים העיכול: מה שכתוב ביחזקאל וידעו כי אני ד' אלקיכם: פירוש שידעו שיחסו במותם שכבר תיקנו את השכינה והשלימו אדם עליון ויהיו ראוים לקרבן וינצלו משבעה עידנין ובעת התחיה: כשאתה אומר מזמור אלקים יחננו תשפוך לבך כמים על חלול השם. ותמיד תחשוב אימתי תגיע עד הבינה. וא“א לבוא שם כ”א במס“נ על כל הי”ג דברים. ומכ“ש על התפלה בדמעין סגיאין. והסירותי מחנה מקרביך. ותמות בעטיו של נחש. מכ”ש אם תזכה למות על פי ד' אשריך מי שיכול ליחד למעלה ע“י תפלה אינו צריך להשגיח על הטבע. כי קב”ה ושכינתיה עוזרים לו. יתפאר שמך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תקבל על עצמך לבכות על חילול השם. הדמעות הם שתדבק נפשנו אחר מיתת הגוף בספירות ע“י כל התרי”ג מצות וע“י המדידות: כן תחנינו ותלמדינו פירוש שנהיה ראוים לקרבן. ושלא יסבול משיח בעדינו. מי שבא עליו יסורים ועונותיו גורמים לו היסורין יחשוב אם העונש גדול כ”כ כמה השכר המרובה יהיה גדול ת“ק פעמים על מקיימי מצותיו שהם תרי”ג מצות להשלי' א“ע: רצון יריאיו יעשה. שרוצים לזווג היראה עם האהבה: האדם שיש לו חכמה יחשוב אשלים היום אדם עליון. ומה לי עוד בעולם הקליפות ובמשכא דחויא והסכנו' עצומו': (כתיב בישעיהו קפיטל כ"ה) ע”כ יכבדוך עם עז. פירושו שמתגברים הם על מדותיהם ומוסרים את גופם על קדושת שמו לתיקון השכינה ולהשלמת א“ע: משפיל גאים. אותם שסוברים שהעוה”ז הוא דבר קיום. ומגביה שפלים אותם שיודעים שהעוה“ז הוא מקום הקליפות והגוף הזה הוא משכא דחויא. ואין לו תקנה כי אם בקיום כל תרי”ג מצות. כד יוכלון בכי' דעשו בבכי דישראל. פירוש על הסתרת פנים כי לולא זאת היינו יכולים לקיים כל הי“ג דברים: זכור הדברים מי שאינו שופך לבו כמים על השלמת אדם העליון מפני המצות שנתמעטו ועל נשמתו שאינה ראויה לקרבן ושינצל משבעת עידנין ומלידון בעת התחי' ובעת עליו' העולמו' על מיעוט מצותו ורוע מדותיו. אינו יודע למה נברא ואינו יודע מה היא התורה לשמה ואינו יודע דרכי התפלה. ונשמתו לא תהיה ראויה לקרבן. אבל אם האדם מרבה בדמעו' עליהם אימתי אזכה ליחידה דאצילו' הקב”ה שמח בו: כמו האב ששמח בתקנו' בנו. הוא עשנו ולו. כתיב לא באל“ף והקרי בוא”ו. פירוש שנעלה הואו שהוא ז“א. עד האלף שהוא כתר ע”י תרי“ג מצות ומדו'. ארוממך אלהי המלך ע”י מעשי' ומדו‘. ומה שחסר לנו נבכה תמיד עליהם שלא יהיה מום למעלה ובנשמתינו. ירגיל האדם לומר ללבו צריך אני להיות קרבן ואין קרבן בלא תרי“ג אברים שהם כל התרי”ג מצות. ובלומדו הנחמו’ שבנביאים כגון והי' ביום ההוא והפסוק וגלתי בעמי והקימותי לכם רועים נאמנים וכדומה יבכה ע“ש אנו מה תהא עלינו ויאמר לפניו יתברך אימתי נשלימך ונגילה אתך ואת שכינתך. וכל זה יאמר בדמעין סגיאין. ואם היה לנו בית כנישתא חדא לבכו' תמיד ע”ז היינו מקרבים הגאולה. מכש“כ לבכו' תמיד על הבית השלישי ועל ענין חלול השם. בכל יום תאמר אוי לנו על העולמו' שנפלו בקליפ' על ידינו. אוי לנו שהפרדנו חכמה מהכתר. ואיך נהיה ראוי לקרבן בלא תרי”ג מצות ואיך נהיה ראוי' למות בעטיו של נחש ומכש“כ על פי ד‘. ודבר זה יהיה מרגלא בפומך איך נזכה להיו’ ראוי לקרבן בלא תרי”ג המצות. איך נזכה למות על פי ד' בלא מדות. איך נזכה להיות מהמזומנים לחיי עוה“ב כשיעלו העולמו' בלא מסירת נפש. איך נזכה לחכמה בלא דמעו'. איך נזכה לבני חיי ומזוני. כיון שאין לנו דיעה להמשיכם מלמעלה שהם כל תרי”ג מצות בדיקדוק איך נהיה אנחנו צדיקים. כיון שלא היה לאבינו מלבושים מהמצות ליתן לנו. איך יהיה בנינו צדיקים כיון שאין לנו לבושים ליתן להם. וכל זה גרמו לנו עונותינו לחרוב את ארצנו לא תחסר כל בה כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין. איך נחיה עתה בגלות. כיון שיש לנו בהיכל הזכות מעט. ובהיכל החוב הרבה. ועי“ז נעשקו נשמו' הקטנים כמובא בזוהר בסבא דמשפטים. ואהבת את ה' שלא יהא מום למעלה ובנשמה ולהעלו' כל העולמו' תכלי' העליה על ידי מסירת נפש על העבודה. וע”י דמאין סגיאין: מי שהוא יכול להניח תפילין כל היום ומכש“כ במנחה ואינו חושש על זה עליו נאמר הכתוב ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. ומענישין אותו בבני חיי ומזוני בעוה”ז ובעה“ב הקרן: על חיינו המסורים בידיך כפי התקרבתינו לעבודתיך: הרמב”ן כתוב דבר זה שהבטחון כפי המעשים. ועל נשמתינו הפקודות לך כשאנו ראוים לעלו‘. על נסיך בבל יום עמנו אם אנחנו נותנים לך עוז: ודבר זה יהא מרגלא בפומך אוי לנו במה להוריד השפעה להעולמות מחמת חסרון המצו’ אוי לנו שאין לנו כח להעלו' מחמת המדו‘. איך נהיה קרבן בלא תרי"ג אברי’ שהם המצו‘. אוי לנו על שעשינו מומים למעל’ ובנשמותינו ולא די שלא העלינו העולמו' אלא שהורדנו אותם בקליפו' והפרדנו חכמה מכתר. אשרי מי שעובד במס"נ שמיחד חכמה ובינה ומביא נשמו' גדולו' בעולם:

אחר שמונה עשרה תאמר יהי רצון שתתן לנו דיעה להשלימך ותתן לנו לבכו' על מה שחסר לנו. שע“י הוא מומין למעלה ובנשמתינו ועי”ז אינם ראוים לקרבן. וגם עי“ז אנו בהיכל החוב יותר מבהיכל הזכו‘: ותתן לנו דעה לבכו’ על חילול השם כדי שעי”ז וע“י מדותינו יעלה קב”ה ושכינתיה לא“א להביא נשמת משיח בעולם. ויהיה שמחה לך ולספירו' ולנשמו' ולמלאכים ולארצך ולביתך שמחה לצדיקים ולאותם שהולכים נע ונד. שמחה לבני עשו הוא עמלק כר”א שמחה אעשה לך ומיתתנו תהיה בנשיקה. וינצל אנחנו וכל עם ישראל עם ד' משבעה עידנין ומלידון בעת התחיה ובעת עליות העולמו‘. ותעשה השכינה באר על ידינו בלילה ובשעת מיתה ונוכל להעלו’ העולמו' תכלי' העליה: ויקוים בנו בהתהלכך תנחה אותך. הפי' לקבר. בשכבך בקבר תשמור עליך מדין הקבר. ומדין התולע' והקיצו' בעת התחיה היא תשימך תלמוד עליך סנגוריא. כפי המבואר זאת בגמרא. ונזכ' לעלו' כל העשר ספירו' כל מידה שצריך לאותה ספירה ונזכ' שיעבור רוח הטומאה מן הארץ כדי שינוצלו עם ה' מהם. כי כשאין הנשמו' יכולים לעלו' בלילה מחמת שאין בהם עובדין טבין שלא עשו באותו יום עובדין שיהיה כח לעלו' בלילה. אזי כשרואין הקליפו' שהנשמו' המה נע ונד הם מטמאין אותם בקרי וד“ל: אוי מי שיש להם עבירו' גדולו' שלא עשו תשובה עליה: מי שעבר על חלול השם אין לו תקנה עד שימות: מפני שמפריד חכמה מכתר: ועי”ו אין לו חיות. כי החכמה החיה אף שבלא“ה ימות: אפשר שימו' על פי ה‘. וזה יהי’ לאותם שיחיו עדיין בעת התחייה. כמש”כ בסבא דמשפטים. ומי שאינו בוכה תמיד על חילול השם הוא בכלל זה: וזכור זאת שתאמר תמיד למה לי משכא דחויא ועולם הקליפו' הלא לא נבראנו כ“א להשלים אדם העליון שהם כל התרי”ג מצות ושתעשה השכינה באר על ידינו (משלי כ"ח) בעלוץ צדיקים רבה תפארת. ובקום רשעים יחופש אדם. פירש כד מתיחדין צדיק וצדק רבה תפארת כי יתגדל גם טובא דעתיקא שריא עלייהו. כי לא שריא אלא באתר דדכר ונוקבא שריין. ובקום רשעים יחופש אדם ר“ל שמביאים אותם לקטנו' שאין במדרגת אדם: ע”ד התחפש ובא במלחמה: (מלכים כ"ב) הצדיקים כל רצונם להביאו למדריגת אדם לזווגו עם השכינה ולהעלותו עד א“א עם השכינה. וא”א כ“א בא”י כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין ובלא“ה ח”ו מום לעילא ובנשמותינו. וראה כמה החטא גורם. שתרגילנו בתורתיך ודבקינו במצותיך צריכים זה לזה. כי נר מצוה ותורה אור. ובלא“ה אינו מאיר ולכן בעת עסק התורה צריך להניח תפילין ומכ”ש בתפלת המנחה כמש“כ בזוהר אי פגום עובדא מלולא לא אשכח אתר. והעובדא לתפל' המנחה או תפילין דר”ת. או שמושא רבא. בוא וראה מה בינם לבינינו. הראשונים היו לומדי שני ת“ח בטלי' אחד ואנו מחזיקים את עצמינו לצדיקים יותר מהם. השב גמול על גאים כאן יקבל על עצמו לעבוד בהכנעה שלא יקלל את עצמו וידע שהגוף הזה הוא משכא דחויא והעולם הוא עולם הקליפו' וצריך לקיים כל תרי”ג מצות והרבה מומין עשינו למעלה ובנשמתינו ורום העולמו' נפלו בקליפה על ידינו וצריכים אנו להתחזק מאוד בתיובתא ובעותא ועל דין טבין ודמעין סגיאין להעלותה כמו קודם חטא אדם הראשון ויותר: ויהא שמחה לקב“ה ולספירו' ולנשמו' ולמלאכים ולמשיח ולצדיקים ולרשעים בגיהנם ולאותם שהולכים נע ונד. ולאותם שעתידים לידון בשבעה עידנין ובעת התחיה ובעת עליו' העולמו‘. רצון יריאיו יעש’ שיראים שלא יהיה מום למעלה על ידיהם ומום בנשמותיהם. שומר ד' את כל אוהביו להשלימו ולהעלותו ואת כל העולמו' עולם: בא וראה מה בינינו לדורו' הראשונים שהלכו במלחמה עם תפילין כדאיתא בתרגום ורש”י בשמואל ב' קפיטל א‘) צל שאול ואצעדה אשר על זרועו. פירש רש"י טוטפתא דעל דרעיה הוא ל’ התרגו':

ובגמרא איתא הנכנס לסעודת קבע חולץ התפלין עד ברכו' המזון: ואנו מקילין מאוד במצות תפילין ואי משום גוף נקי לאכילה צריך יותר גוף נקי מצד הרפואה כדאיתא בגמרא ורמב“ם הן על פי התורה כדאיתא בזוהר על פי סוד כידוע: והמתפלל מנחה בלא תפילין ע”ז וכיוצא אמרו בזוהר אי פגום עובדא מלולא לא אשכח אתר והאיך תזכה נשמותינו להיו' מרואי פני המלך בליל':

אשרי מי שעובד את ד' במס“נ שמיחד או”א ומביא נשמות גדולו' חדשו' אשר זה נמנע מעת החורבן ומכ“ש אם היה לו כח להעלו' קב”ה ושכינתיה לא“א להביא נשמו' משיח בעולם: חנינו מאתך דעה בינה והשכל שלא יהא מום למעלה על ידינו ומום בנשמתינו בחסרון איזה מצוה מתרי”ג מצו‘. ושנעלה על עולמו’ שנפלו בקליפו' על ידינו: ושנעלה אותם תכלי' העליה. ושתהיה נשמותינו ראוי' לעלו' לכל עשר ספירו' ולא נדחה על ידי חיסרון איזה מדה רעה או חסרון מצוה: סלח לנו אבינו כי חטאנו במדו' ומעשים ועשינו מומין למעלה ובנשמתינו מפני חסרון תרי“ג מצות. והיה לנו להעלו' העולמו' תכלי' העלייה והורדנו אותה תכלי' הירידה. יהמו נא רחמיך. פירש שתתן לנו כח לתקן את המומין שעשינו למעלה ובנשמותינו: וגם העולמו' שנפלו בקליפה על ידינו. להעלו' אותם תכלי' העליה וגם אנחנו נהיה מזומנים לזה וזכור זה מאוד. כתוב בירמיה כי דבר ה' היה להם לחרפה לא יחפצו בו. פירש אם היו חפיצים בו מאוד לא הי' משגיחים על החרפה ק”ו שגשמיו' כולה חרפה. הגוף הוא משכא דחויא. וכל מה שבעולם רוב קליפו' ומעט קדושה. ואכילה ושתיה ושאר דברים מאוסים מאוד וזהו פירושו מחמת שאינם חפצים בו לכך הוא להם לחרפה. וחוסה במותו צדיק מפני שיודע בנפשו שתעשה השכינה באר על ידו. גם שיזדווג עם השכינ' כשהוא במדרגת צדיק ששמר את הברי' בכל הפרטים ושהוא בעל צדקה. ושמחזיר את הרבים בתשובה. הרופא לשבורי לב מתי נתקן את המומין שעשינו למעלה כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין ועד מתי נהיה אנחנו בעלי מומין בלא תרי“ג מצו‘. ומתי יעלו העולמו’ שנפלו בקליפה על ידינו. ונעלה אותם תכלי' העליה ועד מתי נבוא עוד בעולם הקליפו' ובמשכא דחויא לתקן כל זה. ומתי תתן לנו כח להעלו' כל העולמו' ואז יבא נשמת משיח בעולם ויתוקן הכל כשאין אדם עושה רצונו של מקום בכל לב ונפש אפי' הספירו' והמלאכים מקטרגים עלינו שאינו ממשיך להם השפע אל הספירו' ואל הנשמו' ואל המלאכים. כל רעיה בגדו בה. פירוש הספירו' שהם ריעים מבפנים והמלאכים שהם ריעים מבחוץ להם: כאשר יאמר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת יקבל עליו לבכו' תמיד על עון חילול השם. נגילה ונשמחה בישועתיך שנעלה אותך ואת שכינתך לא”א: וזכור זאת אותו היום שאין בוכה אינו משפיע למעלה ובנשמתו אור החכמה: (הושע) אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו. ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם פירש שיחזיקו עצמן לבעלי מומין כמש“כ בזוהר כי הזכו' מגביהין את השכינה ואת הנשמה והעיוני' משפילין אותם לכך נקרא אשם תלוי. ובקשו את ה' אלהיהם היינו תרי”ג מצות התלוים במלכא קדישא: ואת דוד מלכם כי בלא מלוכה אין שלימו' לישראל. כלל הדברים בכל יום תבכה מתי נתקן את המומין שעשינו למעלה ובנשמותינו ומתי נעלה העולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו ע“י ארבע חלוקי כפרה ובמה תעשה השכינה באר על ידינו בלילה מחמת מיעוט מצות ומיעוט לימוד פ”רד“ס וכ”ש אחר מיתת הגוף. וכשיבוא שמחה אחר דמעין סגיאין תדע שעשית יחוד למעלה: כן תחנינו ותלמדינו שנתקן את המומין שעשינו למעל' ובנשמותינו ונעל' את העולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו ונעלה אותם כמו בשבת הראשון ויותר: ותוליכנו מהרה קוממיו' לארצינו. ונתקן כל זה ושם נראה בשני המלובן. ובנר מערבי דולק: ובלחם הפנים יהיה חם ביום הלקחו שמורה על יחוד או“א ונעלה את העולמו' תכלי' העליה ונהיה כולנו מזומנים לחיי עולם הבא כשיעלו העולמו‘. והשארתי בך עם אני ודל וחסו בשם ה’ פירוש לא באכילה ושתיה ולא ברפואה כ”א כמש“כ אני ה' רופאך. (כתיב ביחזקאל קפיטול ל"ו) ונקטותם בפניכם: פירש על המומין שעשיתם למעלה ובנשמותיכם וגרמתם לעצמיכם להיו' בהיכל החוב יותר מבהיכל הזכו' והפלתם העולמו' בתוך הקליפו‘. והפרדתם חכמה מכתר. ועל שלא אמצתים לעלו’ לכל העשר ספירו'. ע”י כל מדה שצריך לאותה ספירה: דבר זה יהיה מרגלא בפומך עד מתי נהיה בעלי מומין כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין: ומה שתוכל לעשו' אפילו בדוחק תעשה ומה שחסר לנו תבכה עליו בכל יום. תמיד תהא רגיל לומר מה שכתוב בזוהר אי האי פקדונ' איתטניף בטינופ' דגופא מה יימא למארי דפקדונא. ותבקש רחמים על הסעד ק“ו מדוד המלך ע”ה שהיה בא“י ששם היה עשר קדושות והיה מלך: ק”ו בן בנו של ק“ו אנחנו בארץ הטמאה. ברחמיך הרבים רחם עלינו שלא נהיה עוד בעלי מומין רק לקיים כל תרי”ג מצו' ונהיה אנחנו וכל עמך בית ישראל רק בהיכל הזכו' ולא כן שאנחנו עתה בהיכל החוב יותר מבהיכל הזכו‘: ותוליכנו מהרה קוממיו’ לארצנו כדי שלא נהיה עוד בעלי מומין אשרי מי שעובד במ“נ שמיחד חכמה ובינה אשר זה נמנע מעת החורבן: וגם קוב' ה ושכינתיה אינם מזדווגים אפילו בעת התפלה מפני מיעוט כוונתינו. משא”כ לולי חטאינו בעגל לא היינו באים לנפילו' כאלו אשר בכל יום אנו נופלים יותר. רפאינו ה' ונרפא פירוש שתרפא המומין שעשינו למעל' והעולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו וחכמה שנפרד מכתר: ורפא נפשינו שתהא ראויה לקרבן:

מי שמזכה את הרבים גורם שהספירו' ישפיעו זה לזה יותר מן הצדקה. והצדיקים שכל ימיהם בדמעו' על המומין שעשינו למעלה: אחר מיתתם מגינים מאוד על העולם לקרבן את הגאולה. וזכור זאת שיאמר תמיד מתי יכלו דמעותינו על המומין שעשינו למעלה את דמעו' עשו ולא די שלא העלינו את העולמו‘: אלא שנפלו בקליפו’ על ידינו. מה שכתבתי לעיל כל רעיה בגדו בה. ופרשתי לפענ“ד הספירו' שהם ריעים מבפנים והמלאכים שהם ריעים מבחוץ להם. כי המלאכים מקטריגים עלינו שאנו ממשיך עליהם השפע: וזה הוא הפירוש מה שכתוב בגמרא שבת דף ל”ב ע“א. וזה הוא הלשון: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו‘. אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אפילו תשע מאו’ ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכו' ניצול שנאמר מליץ אחד מני אלף ופירש רש”י ז“ל אפילו אותה המלאך עצמו יעיד עליו חובה ניצל באחת של זכות שנאמר מליץ אחד מני אלף במליצתו של מלאך אין אלא אחת מאלף להגיד לאדם ישרו ומשמע נמי שהמלאך המליץ הוי אחד מני אלף. דהא מלאך כתיב וכו' ע”כ לשון הרש“י נראה לי לכן נכתבו שני אותיו' מאותיו' האמנתיו שהם להקטין הענין והבן זה. כי המלאכים מוכרחים להמליץ בעדינו טוב. כי אנו ממשיך להם השפע: כי היה לו לכתוב מלאך מליץ אחד מאלף ושני אותיו' מיותרים. הם להקטין. מרבה בשר מרבה רימה. מפני שהבשר הוא חלק הס”א. אבל העצמו' הם מהקדושה. והרשעים שמטמאים את עצמותם עליהם נאמר ותהי עוונותם חקוקים על עצמותם. אבל הצדיקים עליהם נאמר ועצמותיך יחליץ. והצדיקים הגדולים שעובדים במסירת נפש עליהם נאמר. אף בשרי ישכון לבטח. נגילה ונשמחה בישיעותיך שנעלה אותך ושכינתך וכל העולמו' תכלי' העליה ולעלו' החכמה לכתר שנפרד על ידינו: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שלא יהיה מום למעלה ובנשמותינו ויעלו כל העולמו' תכלי' העליה. והמשכו השפע לספירו' ולנשמו' ולמלאכים ולעולמו':

תמים תהיה עם ה' אלקיך. פירוש כשתעשה תרי"ג מצות תשלים האדם עליון. וגם אתה תהיה תם ובזה יתורץ למה לא כתיב תם שהוא מדריגה יותר מתמים:

אמת אשרי איש שישמע למצותיך שאין בו מום. ותורתך היינו פרד"ס. ודברך המדו‘. ישים על לבו שהוא שולט על לבו. והסר ממנו יגון ואנחה. על שעשינו מומין למעלה ובנשמתינו והורדנו העולמו’ בקליפו' והפרדנו החכמה מהכתר. ולא די שלא העלינו אותם כמו קודם חטא אדם הראשון ויותר אלא הורדנו אותם בעמקי הקליפו'. כמו שנאמר (בירמיה הרעו מאבותם):

כתיב ביחזקאל וברותי מכם המורדים והפושעים בי. פירש רש“י כשאדם עושה מצוה כגון שמניח תפילין כל היום גורם הארת המוחין בזעיר אנפין מכל שכן בשעת מנחה שהוא מוחין ממש וה”ה בשאר מצוה מעורר אותה למעלה. וכשמניח את המצוה פוגם באותו אבר באדם עליון:

כתיב במשלי משדד אב ומבריח אם בן מביש ומחפיר פירוש שמסיר מזעיר אנפין המוחין ומכניסם בקליפו‘. ומבריח אם שמכניסה כולה בקליפ’ והבן זה כי לא נשאר באצילו' כ“א מלכו' שבה ומשם יניקת אומו' העולם לכן הם למעלה. מה שאין כן אם היינו מעלים אותה לאצילו' הקשו אנשי רשב”י את רשב“י ע”ה למה נברא האדם כיון שסופו למות ותירץ כדי שתעשה השכינה באר על ידו והיינו אחר פרידתו מן הגוף: ולכן אנו צריכים לבכות הרבה על המצו' החסירים לנו ולחזק מאוד במצות אשר נשאר לנו:

דע שאפילו לא יחטא האדם צריך למות לפשוט עור הנחש מעליו. דהגוף הוא משכא דחויא אבל ה“ה מת בעטיו של נחש ובלא צער. והי' ניצל מז' עידנין ולידון בעת התחיה. אם היה משלים אדם העליון שהם כל תרי”ג מצות. והיה המו' הלולא כ"ה בזוהר הקדוש

מי שאינו חושב בדעתו אימת אזכה להיו' מהמזומני' לחיי עוה“ב עדיין לא יצא מכלל הליצנו' כי אינו חושש בשכר המלך עיין (בראשית חכמה) מה שכתוב בשם הר”י יעקב על המשנה שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה:

כשעתה אומר תתברך ד' אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תאמר בהכנעה גדולה לתקן עון חילול השם כמו שנאמר ואולם חי אני וימצא כבוד ד' את כל הארץ:

חכם עדיף מנביא. כי הנביא אינו יכול להשפיע לאדם עליון כי אם מבינה שמשם נביאים: אבל החכם יכול להשפיע מחכמה על ידי דמעין סגיאין שהם מחכמה:

כתוב ביחזקאל והקימותי לכם רועים נאמנים פירוש שיודיע אתכם שלא נבראתם כ“א להשלים אדם העליון. שהם כל התרי”ג מצו' אפילו מצות הצריכים לארץ ישראל ולעשר קדושו' שבה ולכהונה ולמלך וילמדו אתכם כל הי“ג דברים כדי שתהיה מהמזומנים לחיי העולם הבא בשיעלו העולמו‘. ואז ישמח ד’ במעשיו: ותמיד תחשוב אימתי נקיים כיבוד אב ואם העליונים שהם כל התרי”ג מצו' שלא יפגום ח“ו בהם. ואותו יום שאין האדם בוכה על זה בודאי אינו בעבדו' השלימו' ואין לאותו יום אור אריך אנפין כי הליצנו' יסלק אור א”א כמש“כ במ”ח מס' תשובה. לא יזכה האדם להיו' אין ואפס כי אם שידע שהגוף הוא משכא דחויא וימאוס בהגוף ועל ידי זה יזכה לאור אריך אנפין שהוא אין:

אם תזכה ליראת הרוממת תזכה לחכמה. אם אדם ממי' עצמו על העבודה יזכה לבינה. לגמול חסד עם בני אדם להחזירם בתשובה תזכה לחסר להגביר על מדותיו תזכה לגבורה. אם תזכה להיו' ממוצע בעניני הגשמיו' תזכה למדת אמת ושלא לשקר בשום ענין אפילו במקום שרשאה כי האי מעשה דגמרא סנהדרין בחלק דרב טביומי ומסוגל להאריך ימים:

אם תזכה להחזיק לומדי תורה. תזכה לנצח הוד אם תזכה לשמור את בריתו מאוד שלא יתעסק בשינה רצופים תזכה ליסוד: אם תמיד עצמך על השכינה תזכה למלכות וכל הספירו' עד אין סוף מי שרוצה להיו' מהמזומנים לחיי עולם הבא חכמה שלימה הוא כי האב חפץ בתקנו' בנו אבל הרשות נתונה:

ושם יניחו יגיעי כח קאי על הצדיקים אלא שצריך יגיעת רבות להשלמת אדם העליון. ושיהיה ראויה לקרבן ושינצל משבעה עידנין ומלידון בעת התחיה ובעת עליו' העולמו‘: מי שרוצה שהש"י יתנהג עמו למעלה מן הטבע ינהוג הוא למעלה מן הטבע: כי הכל תלוי באתערותא דלתתא זה שאמר הכתוב ד’ צילך כי אין הצל עושה רק מה שהאדם בעצמו עושה:

עיקר הענוה שיחשוב בעצמו תמיד שלא נבראתי כ“א להשלים אדם העליון שהם כל התרי”ג מצו' והגדול שבכולם מסירת נפש. ואם לאו במה אנצל משבעה עידנין ובעת התחיה. ואיך איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא ויתחזק מאוד בבטחון ובתריג מצות:

מי שרואה אשר יסורין באים עליו. יאמר לנפשו אימת אשלים אדם העליון. ואם לאו אתן דין גם על היסורים האלו כמ“ש האר”י ז“ל והבאתי לעיל כמ”ש במ“ח מס' השכינה מ”ט: ובראשית חכמה ג“כ מביא באחד שמת בקצירו' שנים. ודאין אותו אם היית זוכה להאריך ימים אפשר היה לך בן תלמיד חכם. ולא אסתיר עוד פני מהם שאתן להם כח לקיים התרי”ג דברים כדי להשלים את עצמו ויהיה מהמזומנים לחיי העולם הבא כשיעלו העולמו':

ומל ד' אלקיך את לבבך שתבכה על השלמת א“ע שהם כל התריג מצות. למען חייך שלא תצטרך לשבעה עידנין ולידון בעת התחי' שהוא החיי' האמיתי‘. ועוד כיון שלא נבראתי אלא להשלי’ וכו' אעשה היום זאת ואינצל ממשכא דחויא ועולם הקליפו': מלכה ושריה בגוים אין תורה. פי שאין בנו יכולת להשלים א”ע מפני שנתמעטו מצותינו שאין לנו מצות המלך והמצו' הנהוגו' בארץ ישראל ובעשר קדושות שבה:

מקימי מעפר דל מאשפו' ירום אביון מקימי מעפר דל מי שעושה עצמו דל בעולם הזה מאשפו' ירים אביון. מי שדומה א"ע בעולם הזה לאשפה הוא ירום: להושיבי עם נדיבים. אותם שמתנדבים בגופם וממונם להקדוש ברוך הוא:

זכרנו ד' אלקינו בו לטובה שנוכל לייחד בכל יום ופקדינו בו לברכה שנוכל לקיים כל הי“ג דברים: הקיצו ורננו כל שוכני עפר. פי' היום אני על העפר. שמא לאחר רגע אני בעפר. נמצא עתה אני שכן לעפר: ועדיין לא השלמתי וכו' ואיך אינצל משבעה עידנין ובעת התחי'. בא וראה מה על כיבוד אב ואם התחתונים החמירה התורה כל כך: על אחת כמה וכמה על כיבוד אב ואם העליונים: מי שמוסר א”ע בחייו על השלמת אדם העליון. אינו חלה עליו השבועה לאחר מותו. מה שנאמר השבעתי אתכם בנו' ירושלים שלא ידחקו את הקץ. מנוח' הגוף בהתבודדו' הוא טרדת השכל: שעל ידי זה יכול השכל לטרוח על השלמת אדם עליון ועל נשמתו שתהיה ראוי לקרבן וטרדת הגוף הוא מנוח' השכל שעל ידי זה אין לו פנאי לחשוב בכל אלה ולתקן העון העשה ול“ת וכריתו' ומיתו' ב”ד ומכ"ש עון חילול השם מעת שגלינו מארצינו:

עבדו את ה' בשמחה. כתוב בזוהר בזמן שבי' המקדש היה קיים פירוש שהיינו יכולים להשלים אדם עליון שהם כל התרי"ג מצו' עבדו את ד' ביראה עכשיו שאין אנו יכולים להשלים כל זה אנו צריכים לבכו' עליהם:

ערוּם יצאתי מבטן אמי פירוש השכינה: וערום אשוב בלא מלבושים: וע“ד הפשט אין פירוש למלת שמה: כ”כ בראשי' חכמה: אם תראה אדם נאה תחשוב בדעתך אימתי נזכה לקשט אנפי שכינתא. ואם תראה אדם מכוער. תחשוב מה אעשה אני לאחר מותי שאהיה מכוער בתרי"ג איברי הנשמה:

אדם לעמל יולד. אבל מה שמתיגע בשכלו על השלמ' אדם עליון שהם כל התרי“ג מצו' אינו מתיגע בגוף. ומי שמתיגע בגוף אין לו כח להתיגע בשכלו ומטעם זה נתן הש”י לנו המן חדא שלא נצטרך לחזו' אחר המזונו' ועוד שנבלע באיברים והיה לנו יכול' הרבה מאוד שנשלם את נשמותינו ולקיים כל הי"ג דברים: וכן יהיה בביאת המשיח במהרה בימינו:

ובנו בחרת מכל עם ולשון תשפוך לבך כמים כי לא היה לו שלימו' להקב“ה שהוא ז”א כ“א במעמד הר סיני וכן לשכינה. כשתראה קשת תבכה על מלכו' בית דוד כי אם היה לנו מלך כחזקיהו וכ”ש משיח לא היינו צריכין לזה והיינו יכולין להתנהג למעלה מן הטבע:

ביום ההוא יהיה ד' אחד כאן יקבל ע“ע לשפוך לב כמים. מתי יהיה המומין קבועים בז”א ויהיה הזיווג תמידי כמו קודם חטא העגל. ומתי נעלה אותם (מלאכי ג') ושבתי וראיתי בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו: הפירוש הוא כי יש צדיק העושה מה שיוכל לעשו‘. אבל אינו מצטער ובוכה: ומתפלל על מה שאינו יכול לעשו’ כדי להשלים אדם עליון ולהעלו' השכינה מן הגלו' ולתקן חטא העגל שיהיה לז“א מוחין מבינה ולהעלו' כל העולמו' כמו שיהיה בעת תוספ' שבת הראשון שיהיה לאבינו שבשמים נחת רוח בעולמו כמ”ש וגלתי בעמי: הוא נקרא צדיק. אבל אינו נקרא עובד אלקים. ומי שבוכה על זה הוא עובד אלקים. גם ממשיך לזעיר אנפין מוחין מחכמה גם יוכל לעלו' את פנימיו' העולמו' כמו קודם חטא אדם הראשון. אבל החיצונו' יעלו בביאת המשיח במהרה בימינו אמן:

בירמיה כתיב ברא ה' חדשה נקבה תסובב גבר פי' כי עד ביאת משיח מחזיר הקב“ה אלינו להחזירנו בתשובה. וכשיבא משיח אני מבקש מהקדוש ב”ה שיחזירנו כדי להעלו' השכינה ולהשלים אדם עליון:

כשתּאמר וימלא כבודו את כל הארץ תכניע מאוד כי אנו גרמנו חילול ד' ולא יתקן עד ביאו' המשיח ומלחמות גוג ומגוג כמ"ש ביחזקאל והתגדלתי כו':

כי לחמינו הם פירוש כמו הלחם שמזין את האדם מפני החיות שבו שהולך אל האדם כן החיו' שלהם ילך אצלינו. ע"י הבטחון ממשיך לזעיר אנפין והשכינה מוחין מחכמה והחכמה תחיה את בעליה ונותנין לו חלקו ועתה מבין כי אבותינו חטאו בבטחון ואנו צריכין להתחזק במקום עבודתו ית':

והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד כאן יקבל על עצמו להתפלל ולבכו' אימתי יעשה משם הוי“ה השם יהיה פירוש שיהיה המוחין קבועין בז”א. והשכינה אשר היא עתה ד' תהיה ה' מי שחס על מסכנא ברעותיה דליבא לא אשתני' דיוקני' חיויה מדיוקנא דאדם הראשון מי שחס על קונו היינו קודשא ב“ה וגם השכינה עאכו”כ:

כשאומר זה אלי ואנוהו שהכוונה לייחד יסוד עם המלכו' אם לא יתאמץ בתפלה לעשו' היחוד בהכנעה רבה הוא דובר שקרים: ותוליכנו מהרה קוממיו לארצנו: ושם נשלים אדם עליון שהם כל תרי"ב המצו' ושם נקריב קרבנו' של מטה ומעלה ושם נהיה כולנו מזומנים לחיי עולם הבא ושם נתקן ארבעה חלוקי כפרה ושם ניצול משבעה עידנין ומלידון בעת התחיה ושם יהיה הזיווג תמידי שכל העולמו' אפילו בעשייה ושם נזכה גם ליחידה דאצילו' ועוד דברים הרבה ושם נתקן עון חילול השם ושם נעלה כל העולמו' ושם יהיה מיתתנו על פי ד' ולא נצרך לשבעה עידנין ולידון בעת התחיה:

הרופא לשבורי לב שפגמנו באצילו' ונפרד חכמה מכתר והורדנו מלכו' דעשייה עד מלכו' דקליפה ועשינו מומים למעלה והפלנו עולמו' בקליפו' ועשינו מומין בנשמותינו:

והקימותי לכם רועים נאמנים ורעו אתכם דיעה והשכל שלא תהיה כל כוונתכם כי אם להשלים אדם עליון. והתפללו על כל י“ג דברים כדי שתזכו לנשמה גדולה ושלא יסבול עוד משיח וקודשא ב”ה ושכינתיה בעדכם:

נאדר בקודש קבל עליך בטחון גדול בעבודתו כדי שיעלו קודשא בריך הוא ושכינתיה עד או"א הנקראי' קדוש:

נחלת בעזך תקבל עליך כ“ז כדי שתעשה השכינה באר על ידך בלילה וגם אחר המיתה גם שתהיה מהמזומנים לחיי עולם הבא: הא דכתיב בזוהר הקדוש זכאין אינון צדיקיא דידעי לשוואה רעותהון לגבי מלכא עילאה ופירושו להשלים אדם עליון שהם כל תרי”ג מצות ושתהיה נשמותיהם ראויים לקרבן. המקובלים כתבו הכועס כאלו עובד ע“ז והמתגאה הוא עצמו ע”ז: ויאמינו בד' ובמשה עבדו כאן יקבל על עצמו להשגיח על הטבע במקום עבודתו ית' ומכ"ש בסור מרע:

אמרינן בגמרא טובה מרדו' אמת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיו' ולכן העיקר שיעבוד בהכנעה ופרישו' ולא יצטרך ליסורין כגון מיתת בנים או למו' בקיצור ימים: אשרי העם שד' אלקיו זהו נאמר על שני המלובן רומז להארת הכת"ר. ולכן יכנע עד מאוד שלא זכינו לזה:

ומשביע לכל חי רצון. יכוין לבקש רחמים על מזין הנפש שהוא לימוד הפרד“ס כדי שיהיה ראוי לקרבן ולריח ניחוח: הצדיקים הגדולים בוכים תמיד על מצו' החסירים לנו ומתרחקים מריבוי גשמיו' שלא יהיה בעלי מומין. ד' אוהב צדיקים שמגלה להם פרד”ס ומצו' כדי שיהיה קרבן שָמֵן: וירם קרן השכינה לעמו תהלה היא הבינה לכל חסידיו שעולים עד שם: לבני ישראל עם קרובו. שהנשמו' קרובים לספירו' יותר מהמלאכים וצריכים להתקדש מאוד בחייהם שלא יהא מסך מבדיל ביניהם וימשיכו השפע לכל העולמו':

מי שאינו בוכה באיזה יום אימתי אזכה שתהיה נשמתי אחר פרידת הגוף לבוש לספירה כמ“ש לרעו' בגנים וללקוט שושנים ר”ת לבוש הוא בכלל שאינו חושש בדבר המלך:

צריך אדם להרגיל עצמו לסבול בשביל עבודתו ית' כי אמר כך ישאל הקב"ה לבני מתיבתא דילי' מאן דסביל על קדושת שמו מה שכרו הוא ואינון יימרון כך וכך כדאיתא בזוהר הקדוש:

מי כמכה נאדר בקודש. והכוונה או“א הנקראים קודש יכוון להתאמץ בתפלה בדמעין להעלו' הזו”ן דאצילו' עד א“א הנקראים קודש: יש קונה עולמו בשעה אחת פי' שמשלים עצמו בשעה א' להיו' ראוי לקרבן וא”ת איה תרי“ג מצותיו כבר כתב האר”י ז“ל שהיה בגלגול ראשון צדיק וזה אמר רבי על ר' אלעזר בן דורדייא שהיה גלגול יוחנן כ”ג ואיבד את עולמו בשעה אח' ועתה קנה את עולמו בשעה א':

כשמוכיח את הרבים יהיה כוונתו משום כיבוד אב ואם עליינים כברא דאיהו מחויב ביקרא דאבוהו ואימי' שלא יפגום ח“ו בקודשא בריך הוא ושכינתיה כד”א הפושעים בי: כשתאמר ומלכותו בכל משלה שהכוונה שהשכינה מתלבש בקליפו' בשרי אומו' העולם. תקבל עליך ליתן לה עוז ע“י תרי”ג מצו' ומידו' ועי“ז תעלה מביניהם: והתודו את עונם במעלם אשר מעלו בי היינו בל”ת ובמידו' רעו' ואשר הלכו עמי בקרי היינו במ"ע שלא חשו להשלימנו ולהעלו' עם השכינה תכלי' העלי' וכל העולמו' עמהם וליחד למעלה להביא נשמו' גדולו' בלי עיכוב שיאירו מאוד ולהיו' ראוי לקרבן ושינצלו משבעה עידנין ובעת התחיה יהיה כמו אותם שמתו בעטיו של נחש:

שומר ד' את כל אוהביו. שלא יחטאו ואת כל הרשעים ישמיד שנותן חיו' שבהם לאוהביו ולא על עיני הגשמיו' נאמר כי אם על הרחמנו‘: זכור תזכור מה שכתוב בזוהר על ענין חנניה מישאל ועזריה שהלכו ליחזקאל ע"ה ותראה מעל’ המוסרים עצמם על קדושת השם יתברך שמו לעולמי עולמים: וכל כוונתו יתברך. שנדבק אחר פרידתינו מהגוף אפילו שנזכה ליחידה דאצילו‘. אלא שאין אנו מתאמצים כ“כ בי”ג דברים הנ“ל ובדמעין סגיאין. האדם צריך שיבכה בכל יום על השלמת אדם עליון כדי שישפיע אור החכמה על אדם עליון ועל ידי זה יעלה כמ”ש ולא יראו פנו ריקם כדאיתא בר"מ פ’ עקב:

כי בחר ה' בציון כאן יקבל על עצמו כל הי“ג דברים או עכ”פ רובם ומכ“ש התפלה בדמעין סגיאין כדי שאחר מיתתו תעלה נשמתו למ”נ. הצדיק האמיתי שמוריד דמעו' על השלמת אדם עליון והוא נעשה שותף שמוליד נשמו' גדולו' ומקרב את הגאולה אשר זה כל תקותינו.

זמרו לה' חסידיו שיש להם כל תרי“ג מצו' והמדו' והמתאמצים לעלו' לכל עשר ספירו'. ע”י כל מדה שצריך לאותה ספירה ומעלים העולמו' עמם. המלאכים קוראין להקב“ה מלך עלוב שסובל עלבון פירוש שב”א פוגמין בו ומביאים אותו לבחינת יניקה ועיבור ומפרידים היחוד ומביאים אותו ואת השכינה לקליפו' והוא סובל עד שינקנו ע"י גלגולים רבים עד לאלפים ואוי לנו לאותו הגוף בעת התחיה ובקבר שהוא בעל מום. מחמת שלא תיקן את עצמו:

פותח את ידיך וכו' כאן יכוון לבקש רחמים על מזון הנפש שהיא התור‘: רצון יריאיו יעשה יכוין לבקש רחמים על הגשמיו’ שלא יתטניף בגופא: שומר ה' את כל אוהביו שמכוונים ומתאמצים בתפלה להעלותו כמו בשבת הראשון. ואת כל הרשעים וכו‘. שמבקשים בגשמיו’.

הללו את ה' מן השמים כאן הוא כללו' העולמו' תחתון בעליון צריך לקבל עליו כל המדו‘. שבלאו הכי הוא עצמו אינו יכול לעלו’. ואיך יעלה את העולמו' וגם כל התרי“ג מצו' להוריד שפע להם שיכלו לעלו' כי בלאו הכי לא יראו פני ריקם כתיב כמ”ש בר“מ פרש' עקב ע”ש ותבין.

יפאר ענוים בישועה פירוש אותם שאינם רוצים להתעטף בטינופא דגופא. הקב“ה כשהוא רואה שהאדם ראוי לקרבן הוא מסלקו מן העולם אבל זעירין אינון בעלמא בדור הללו. לולא חטאינו מה שדברנו על המן היינו יכולים להשיג גם יחידה דאצילו'. כי היינו יכולים לקיים כל הי”ג דברים שמביאין להשיג נשמה גדולה.

אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ד' אלקיו פירוש שמשבר עצמו על קודשא בריך הוא ושכינתיה להעלותם כמו קודם חטא אדם הראשון. ומי שבוכה על חילול השם עולה לאצילו' ומחבר חכמה עם כתר.

תמיד תחשוב במה שכתוב בזוהר הקדוש בכל יומא עובדין במתקלא סלקין כדי שתחזיק בתרי“ג מצות ומדו'. אולי ע”י זה תזכה להיו' מהמזומני' לחיי העה“ב כשיעלו העולמו' ואיזהו חכם הרואה את הנולד. עיקר יראת העונש הוא מה שכתוב בזה”ק אי האי פקדונא אתטניף בטנופא גופא מה יימר למארי דפקדונא.

כתוב במשלי בני אם חכם לבך. היינו שאתה יכול לעלו' עד החכמה ישמח לבי גם אני פירוש שתמשיך לי מוחין משם. ועוד שעי“ז עולה גם כן כמו קודם חטא אדם הראשון. ואין בנו יכולת להעלו' קוב”ה ושכינתיה שם כי אם שתמשיך משם שיכול לעלו' כי לא יראו פני ריקם כתיב ברעיא מהימנא בזוהר הקדוש פרשת עקב:

כשתאמר וימלא כבודו את כל הארץ תאמר בהכנעה רבה. כי זה הוא עון חילול השם מעת המרגלים ונגמר בחורבן בית שני ואין בנו כח לתקן זה עד ביאת המשיח. זכור זאת וקשו' בלבך שהתפלה צריכה להיו' בהכנעה רבה וכן כל מעשיך כי אנו צריכים להשלים אדם עליון שהם כל התרי"ג מצות ולזה צריך מלכו' בית דוד ובית המקדש ומסירת נפש וארץ ישראל ועשר קדושו' שבה. ועל כולם חילול השם מעת הגלו' והעדר היחודים בכל העולמו' ונפילו' העולמו' כולם:

 

משנת חסידים מסכת כללות    🔗

המצות    🔗

וכללות כונת מעשינו ותפלתינו הוא לברר הניצוצו' שנפלו בקליפו' כשמתו המלכים וכל הניצוצו' שנפלו אחרי כן בעוונותינו ולהעלותם מעלה אחר מעלה עד מקומם הראשון כי כן רצה בעל הרצון להאכילנו מיגיע כפינו. ג וכל זה נעשה בהמשכת שפעו דרך הפרצופים העליונים אשר האציל וברא ויצר ועשה ע,י חיבור התיבו' ואותיו' התפילה שאנו מתפללין והכוונת שאנו מתפללים והכוונת שאנו מכוונים עליהם והמעשה שאנו עושים עמהם שעי“ז אנו מעלים בחינת נר"ן דב"י"ע כי כללו' בי"ע עצמו אי אפשר להעלותם שם עד כי יבא שילה ד והשפע הזה מדי עברו בכל ספירה הוא ניתן אם יעבור משם לספירה שתחתיה אם לא חוץ מספירת יסוד שבהיותו שם ניתן אז למלכו' בלי עיכוב. ה וכפי המעשה והדיבור והמחשבה שאנו מחשבים ומדברים ועושים בעבודת האל כן הוא פעולת השפע המושפע ממנו מן העולם ועד העולם עכ”ל.

אזמרה לאלהי בעודי מפני שצריך לילך תמיד למעל' וצריך לזמר הקליפו' גם האדם צריך להמשיך השכינה עליו והקליפו' אינם מניחם כמו שהיה בעת הקמת המשכן: נורא תהלו' עושה פלא. פירוש כשאנו מעלים קב"ה עד חכמה אז הוא עושה פלא שהוא חכמה:

בירמיהוּ הרעו מאבותם פירוש שהיה להם לחוש לתקן עון אבותם ולבכו' עליהם שגרמו נפילו' העולמו' וחילול השם והם מפילי' את העולמו' יותר. יחשבו האדם כשנותן צדקה אם כך צוה אותנו הש“י לענין גופני' להחיו' אחת את חבירו מכ”ש כמה אנו צריכי' להחיו' אחד את חבירו מכ“ש כמה אנו צריכים להחיות קב”ה ושכינותיה וכל העולמו' לעשות נחת רוח ולהעלותם כולם ולתקן עון חילול השם ושעי"ז נפרד חכמה מכתר: גר אנכי בארץ. בעולם הקליפו' ובמשכא דחויא. לכן אל תסתר ממני מצותיך שלא אצטרך לבוא עוד בעולם הקליפו' ובמשכא דחויא. ואהיה ראוי לקרבן ושיעלו כל העולמו' על ידינו ושנמות בעטיו של נחש ושננצל משבעת עידנין ומלידון בעת התחיה. תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה פירוש שתתן את נפשך על העולמו' כולם להעלותם ואז יהיה השמחה למעלה ויתנו לך השמחה כמו שכתוב בזוהר: מאן דמיחד יהודא דא מדוא זמינא ליה מלעילא:

ובגמר' ברכו' איתא באותו שסמך גאולה לתפלה לא פסק חוכא מיניה כל יומא וקשה הרי גם אנו סמוכין גאולה לתפלה ואיה חדותינו: אלא הפירוש שסמך מלכו' ליסוד כי יסוד נברא גואל ומלכו' תפלה ע“י עומק הכוונה. מי שבא עליו יסורין בבני חיי ומזוני אף בא' מהם יחשוב מקרא שכתוב. אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. ויקבל ע”ע כל תרי"ג מצות וכל המדות. הללוהו בצלצלי תרועה. להעלו' השכינה מן הקליפו‘. תעיתי כשה אובד פירוש שנפלתי בעולם הקליפו’ ובמשכא דחויא בקש עבדך שאהיה ראוי לעלו' לספירו ושאהיה ראוי לקרבן כי מצותיך לא שכחתי ואין אני בעל מום:

מה שכתוב בתורה לטוב לך בפרש' תשובה היינו שתזכ' למות בעטיו של נחש ותהיה מהמזומנים לחיי עה“ב כאשר יעלו העולמו'. ומכ”ש אם יזכה למות על פי ה' אשריו בשבעה עידנין ובעת עליו' העולמו‘. כשתראה רשע ואינך מצער עליו עדיין אינך אוהב למקום כי הקדוש ב"ה ושכינתיה וכל העולמו’ סובלים בעד אותם שאינם נוהגים כשורה. ושבור עול הגוים וכו' כדי שנתקן נצח והוד באותו הממון שאנו נותנים להם. ותוליכנו מהרה קוממיו' לארצנו ושם נשלים א“ע כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין ושם נשלים א”ע ושם נהיה ראוים לקרבן ונעלה את כל העולמו' כמו קודם חטא אדם הראשון:

מכון לשבתך פעלת ה‘: הכוונה על הבית שלעתיד שיהיה ע“י הקב”ה עצמו וכן היה הקב"ה רוצה לעשות בעת יציאת מצרים לולא חטא העגל: תקבל עליך לבכו’ בכל יום על זה כי אין לך חילול השם גדול מזה שכל הבתים והעירו' והארצו' על חילם בנוים ובית ה' והעיר והארץ שוממין:

ומצאת את לבבו נאמן לפניך שמסר נפשו על קב“ה ושכינתיה להעלותם ועל העולמו' כולם: נ”ל כי בכעס מסלק אור א“א מז”א וגורם לו שלא יכול לעלו' כי א“א נקרא רצון (כתיב בירמיה) גם בוש לא יבושו גם הכלם לא ידעו הפירוש בשביל גופם שהוא מס”א תפגמו בכל העולמו' ותפילם בקליפו' ומה תעשו ליום הדין ואנה תוליך את חרפתך והיאך ראוי לקרבן. המשכיל שנותן לו הש“י דעה ע”י דמעותיו הסגיאין שהם החכמה אומר לנפשו מתי אשלים אני א“ע שהם כל תרי”ג מצות וזה אוהב הנאמן שנותן נפשו על זה ואינו חס על גופו. מה שכתוב בפסוק בתהלים והצלת נפשי משאול תחתיה מגיהנם של אש ע“י חימום עבירות ומגיהנם של שלג על עצלות המצו' בשעת מיתת הצדיקים באים כל מעשיו ונעשה ייחוד גדול סביבו ולכן יבכה האדם הרבה מאוד על המצות החסירים לנו מן התרי”ג מצות. כתוב בזוהר פרשת ויקהל שהמלאך הממונה על הנשמות להעלותם בלילה מריח בהן כמו שעתיד משיח לעשו' יזכור זה כי כל מצוה יש לה ריח ותבכה על משיח כי אין אתנו יודע עד מה מכל שכן על מצו' החסירים לנו מחמת שגלינו מארצינו ואין לנו כח להשלים א“ע והאדם תמיד צריך שיפחד מהעונש וירצה בקבלת השכר ועי”ז יזכה ליראת הרוממו' ובלא“ה מטעה א”ע. מי שאינו רגיל בדמעו' אל תאמין בו שהוא עניו כיון שאינו בוכה על עליו' העולמו' ועל חילול השם. כתיב בספר מאורי אור אביון נקרא היסוד כי הוא האב לזיוג לכן נקרא הוא אביונ' ע“כ אשרי המזווגם ע”י דמעותיו הסגיאין על השלמת אדם העליון שהם כל התרי“ג מצו' והמדו‘: להטיבך באחריתך מהו האחרית של האדם המיתה. פירוש שתמות בעטיו של נחש שלא תצטרך לז’ עידנין ומלידון בעת התחיה ובעת עליו' העולמות ומכ”ש אם תזכ' נשמתך להיו' מזומן לחיי עה“ב לכן צריך לבכו' על מלכו' ב”ד. מי שאינו מואס ביראת העונש יכול לבוא למדרגה גדולה: תזכור שצריך לקיים כל תרי“ג מצות ואם לאו לא ימלט מז' עידנין. וגם בעת התחיה יהיה נידון מי שרוצה לעבוד את הבור' יתברך צריך לידע הקדמות רבו‘: א שאנחנו בעולם הקליפו’ ובמשכא דחויא: ב שכל אדם צריך לקיים כל תרי”ג מצות חוץ מצו' הצריכים למלך ובלא“ה יש מום למעלה ח”ו: ג שכל זמן שאין ארץ הקדושה על מכונה ויכושלים בבנינה. ובהמ“ק בבנינו עדיין לא נתקן עון חילול השם: ד שאנחנו צריכים לקיים כיבוד אב ואם העליונים להעלו' העולמו' כמו קודם חטא אדה”ר ויותר: ארוממך אלקי המלך. כמו קודם חטא אדה“ר ואת השכינ' עמו ועי”ז יעלו כל העולמו‘: (מה שכתוב) כי פועל אדם ישלם לו הפירוש הוא מי שרגיל בדמעו’ על השלמת התרי“ג מצות ועל עליו' העולמו' נותנין לו חכמה כי ע”י הדמעו' הוא מעורר החכמה על ז"א ומעלה אותו ואת השכינה: האדם צריך לחשוב כאלו היו' עומד במשפט כי כל עובדין במתקלא סלקין ויזכה את הרבים במעשיו כדי להעלו' העולמו' כברא דמחויב ביקרא דאבוהו ואימיה:

והאיש אשר עניו מאוד שהיה מתפלל על כל ישראל שיזכו למות בעטיו של נחש ומכ“ש שיזכו למות ע”פ ה‘. ויזכו להיות מהמזומנים לחיי עה"ב כשיעלו העולמו’ וזכור זה ושפוך לבך כמים ואם לאו לא תזכה לזה ואפילו לעה“ב לא יהיה לך מנוחה. הבו לד' משפחו' עמים צריך לקבל לשפוך לב כמים על עון חילול השם. תנו עת אלקים. נזכר כאן ג”פ אלקים כנגד ג' מוחין דקטנות אשר משם יניקת האומו' וע"י לב נשבר הם נמתקין:

כתיב ראיתי בוגדים ואתקוטטה וכו‘. מפני שבוגדים בך ולא די שאינם מעלים אותך אלא מורידים אותך בקליפו’. ולשמחה מה זו עושה פירש כי אם היית ראוי לא היית עוד בגוף ובעולם שהכל משכא דחויא:

למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. ותהיה ראוי לקרבן ותעלה את כל העולמו' ותכפר על ארבעה חלוקי כפרה: וכל זה היינו יכולים לעשו' בארצינו. אבל עתה אין בנו יכולת כי אם לבכו' עליהם. וכשיבא משיח במהרה נשלים א“ע ונעלה את כל העולמו'. ונהיה כולם מזומנים לחיי עה”ב כשיעלו העולמו‘. ואיזה חכם הרואה את הנולד: להיו’ לכם לאלקים. שתשלימנו על ידי כל תרי“ג מצות אפילו הצריכים לא”י ועשר קדושו' שבה ומלוכ' ומס"נ ופרישו' ותעלינו אותי ושכינתי' ואת העולמו' כולם תכלי' העליו‘: ועוד שלא ישלוט בהם שום שר. כמו שכתוב (במגילה דף י“א ע”א) אשר כתיב בתורה ס’ ויקרא לא מאסתים וכו' כי אני ד' אלקיכם לעתיד לבא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם:

מי שרואה בזוה“ק בעניני הקליפות האיך הורגים את הילדים. והאיך מטמאים את האדם ואינו בוכה ע”ז אינו מן השלימים:

יתפלל אדם תפלה קצרה תמיד כזו: זכני לקיים כל התרי"ג מצות כדי להמשיך השפע לכל העולמו' ועל ידי זה יעלו: וזכנו לתקן המדות הנמשכין מארבע מדות כדי שאעלה אני:

קודם התפלה טוב לומר זה:

ועוזר דלים כתוב בסידור פה יעשה עצמו עני עם השכינה פירוש שיסבול בעדה: צריך לבכו' על הנבואה וחכמים שנתקדש ש“ש על ידיהם ועי”ז נתחברו כל העולמו' החכמה אל הכתר והיה שמחה בכל העולמו'. ואנו לא זכינו לזה:

מי שאינו עובד במס“נ לא ינצל מהר דינור. אבל זה שעובד במס”נ על התפלה ועל המדו' ושאר י“ג דברים ינצל גם כן מזה ויזכה להיו' קרבן ואם היה לנו בית כנישתא חדא כזה היינו מקרבים הגאולה. ואוי לבנים שאינם נזהרים בכבוד אביהם כי אם בגופם מס”א ובעולם הקליפו‘: בזכרך מעלת השמיטה והיובל כמה היה העולמו’ עולים ולא תשפוך לבך כמים על זה אינך עדיין במעל' החכמה ואינך מקיים כיבוד אב ואם העליונים. אם אתה עני ואין לך כח לעשות צדקה תמוד לעם ה' המעשה אשר יעשון: ותלמוד להם לבכו' על המצו' החסירים לנו. ועל השלמת אדם עליון ומעת הגלות עין בנו לתקן ארבעה חלוקי כפרה שעי“ז נפלו כל העולמו' וגם השכינה בקליפות. וגם קוב”ה שלש ראשונו' שלו ולהנצל מן השבעה עידנין ומלידון בעת התחיה אם לא שמוסר עצמו כדניאל שבשרהו על התחיה לקץ הימין: ומגביה שפלים עד מרום שידבקו אחר מיתתם בגופא דמלכא ויכלו להעלו' העולמו' מצד נשמתם ושרי אוה“ע לא כמו עתה. כי לישועתך קוינו כל היום שנשלים אותך ע”י תרי“ג מצות וע”י המדו' ושנעלה אותך ואת שכינתך ואת כל העולמו' תכלי' העליה. וגם אנחנו נעלה עמהם: הוא היטב לנו שנתן לנו התורה שנהיה ראוי לקרבן. הוא מטיב שמחדש בכל יום נשמותינו שנחלשו מן העונו' והגלה את השכינה עמנו שאל“כ לא היה לנו תקומה בין האומו' והקליפו‘. הוא יטיב לנו בעת התחיה ובעת העליו’ העולמו' למי שיתחזק לב בעבודתו ויתרחק למתטנף בטנופא גופא: מי שאינו מקיים מצות תוכחה הוא פוגם בא”ע שגם מצוה זו מאיברי אדם עליון ואינו חושש לעליו' עולמו' ופוגם באב ואם העליונים ואינו חושש על חילול השם בעת הגלו' ומפריד החכמה מכתר:

אז ישיר משה להמשיך השפע מג' ראשונו' לז' תחתונו' כדי שיעלו ויהיה השמחה בכל וצריך לזה כל התרי“ג מצות וכל המדו‘. ימינך ד’ נאדרי בכח בעה”ז שאקיים כל תרי“ג מצות וכל המדו' שימשוך השפע לכל העולמו'. כתיב בתהלים כלו עיני מייחל לאלקי פירוש מתי תחזירנו לארצנו וע”ק שבה ומלכות ב“ד ושיעלו העולמו' ע”י:

ומצאת את לבבו נאמן לפניך שלא חס על גופו במקום עבודתו יתב“ש ויתעלה. ואהבת לרעיך כמוך שתתפלל על ישראל שיהי' רצוים לקרבן וינצלו משבעה עידנין ומלידון בעת התחיה ונהיה כולם מזומנים לחיי עה”ב כאשר יעלו העולמו':

והבאת שלום בין אדם לחבירו שיעלה זע“א עד האריך אנפין ובין איש לאשתו שיעלה את השכינה ג”כ עד שם וצריך מקודם תרי“ג מצות. להמשיך השפע להם והמדו‘. שאם לא כן הוא בעצמו אינו עולה ואיך יעלו העולמו’ ע”י:

אלקים יחננו ויברכנו וכו' שלא נוכל לקיים כל הי“ג דברים. לדעת בארץ דרכיך שיכפר על עון חילול השם מעת הגלו' אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם שעי”ז אינם ראוים לקרבן ומה לו לאב שהגלה את בניו שעי"ז נפרד חכמה וירדו כל העולמו' בקליפות. כשעומד לתפלה תעמוד בהכנעה גדולה. כי לא נגזר הגלות כי אם אלף שנה ועונותינו מאריכים קיצו:

ורחמיו על כל מעשיו. עאכו“כ שאנו צריכים לרחם על כל העולמו' כולם להעלותם כמו קודם חטא אדה”ר ויותר. בכל יום תחשוב אימת אפטר ממשכ' דחויא ומעולם הקליפו' והדיעה הזה יהיה בביאת משיח ב"ב:

וכל החושבים עלי רעה כתיב בסידור לכן יקבל עליו להתאמץ במעשים בכל י“ג דברים להנצל מהם וע”ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד. ברוך הגבר אשר יבטח בד' ע“י מעשים. והיה ד' מבטחו שיהי' ראוי לקרבן ולעלו' למעל' בלילה וצריך לזה דמעין סגיאין על מצות החסירים לנו ותרי”ג מצות כי עי"ז אין בנו כח להשלים אדם עליון:

ישראל אשר בך אתפאר היינו כשנמסור עצמינו על קדושת שמו ב“ה וב”ש וזכור זה מאוד:

וז"ל המ“ח מס' כללו' המצו' בסוף הספר וכללו' כוונת מעשינו ותפילתינו היא לברר הניצוצו' שנפלו בקליפו' כשמתו המלכים. וכל הניצוצו' שנפלו אחרי כן בעונותינו ולהעלותם מעלה אחר מעל' עד מקומם הראשון כי כן רצה בעל הרצון להאכילנו מיגיע כפינו וכל זה נעשה בהמשכת שפע ואורך הפרצופי' העליוני' אשר האציל וברא ויצר ועש' ע”י חיבור החיבו' ואותיו' התפל' שאנו מתפללי' והכוונות שאנו מכוונים עליהם והמעשים שאנו עושים עמהם שע"י זה אנו מעלים בחינת נר"ן דבי"ע באצילו' כי כללות בי"ע עצמו אי אפשר להעלותה שם עד כי יבא שילה.

הבאתי לעיל:

וז“ל המ”ח מסכת מעבר הנשמות ולפעמים איזה נשמה שבמלכו' בהעלותה מ“ן שדי' רוח אחד בנשמ' אחרת שבקליפה ומעלה אותה משם. ומעברה עמה במלכו' ואז יתעכבו שתיהם בה העיכוב הראוי למעולה שבהם: ואחרי התעכב' זמן הראוי לה במלכו' אם האדם אשר ימשיכנה יעשה מצוה כתיקונה הראוי לה יוציאנה משם ותבא מיד לעוה”ז בלי שתצטרך להתעכב בשום אחד בעולמו' בי“ע ואז תהיה מאירה מאוד אף עם תהיה מצד עצמה נשמה גרועה. אבל אם אין כח באדם להורידה מיד אלא מעולם לעולם כפי העולם אשר התעכב שם כן תמשיך אורה אפילו אם תהיה מצד עצמה נשמה עצומה מחמת לבוש המסך שנתלבשה בעולם ההוא אשר נתעכבה שם. ע”ה:

בּהשיבה שופטינו כבראשונה ישפוך לב כמים שאם היה אבותינו שומעים לדברי נביאים לא היה חרוב א“י ועה”ק אשר היינו ראויים לקרבן והיינו מתים בעטיו של נחש. והיינו יכולין להיות מהמזומנים לחיי עולם הבא: שמואל אמר אין בין העוה“ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. שהשכינ' וכל העולמו' יצאו מהגלו' ויעלו אבל לא שירצו להתענג בטינופא גופא כדי שיהיה מיתתם בעטיו של נחש ומכ”ש ע"פ ד':

ימינך ד' נאדרי בכח בעולם הזה יקבל עליו כל י“ג דברים ולבכו' על מצות החסירים לנו כדי שלא נתענש בעולם הזה מחמת שאין לנו להשלים אדם עליון. ומכש”כ שלא יצטרך לבוא עוד בעולם לתקן. ומחמת מיעוט המצות הוא. וכן בימינך ד' תרעץ אויב בזמן המשיח כי אז ישאל הקב"ה לשכינה מאן זלזול בך או מאן אוקיר לך כמבואר בזוהר:

וברוב גאונך תהרוס קמיך במלחמו' גוג ומגוג כי אז יהיה ג“כ דין זולת לאותם שמת בעטיו של נחש ברדתי אל שחת בגיהנם של אש מחמת העבירו' של חמוס. ובגיהנם של שלג מחמת עצלו' המצו‘. איך לא נשפך לב כמים בכל יום בראותינו שגם המצות שאנו יכולים לקיימם כגון נשיאת כפים ומתנו’ כהונ' בטלנו אותם בסברת הבדיו' כי זה מומין באדם העליון. א”כ אין זה תורה לשמה: בליל' אומרי' המלאכים על נשמת ב“א מי יעלה בהר ד' וכו' ולכן צריך לשכוב בפחד ורעדה ולבכו' על חסרון המצו'. כמ”ש ולא נשבע למרמ' פירו' שנשבע לקיי' כל תרי"ג מצו' ואבדנו הרבה מהם. וגם מה שנשאר לנו אין אנו מקיימים אותם:

תּקע בשופר גדול לחירותינו כדי שניחד חכמה ובינה ונביא נשמו' חדשו' בעולם מאו“א ולמעל'. יבכה האדם מאוד על החכמה שנחסרה מאתנו כי ר”א בר“ש קרא להיסורים שיבא עליו ואנו אין לנו דיעה לקבל את היסורין מאהבה. בשעת חורבן נעשו כמה נסים לאויבינו עאכו”כ שיעש' כמה נסים למתחזק בעבודת הבור' כי מדה טובה מרובה ת"ק פעמים. לד' הישועה קודשא בריך הוא ושכינתיה שנעל' אותם:

יען לא האמנתם בי להקדישנו ישאל שבאותו הדור לא נזהרו מהדיבור כי בדיבור יכול לייחד. וע“י היחוד נעשה הולדה ועם הדיבור של הצדיק כך ק”ו אלפי אלפים פעמים דיבור ד‘. משא“כ המחשבה לחוד כמ”ש בזוהר במחשבתא לא איתעל מידי ואם היה מרע“ה דיבר אל הס”ע ויוצא מימיו היו יודעים שע"י הדבור מעורר למעלה כי בדבר ד’ נעשו ויכול ליחד. כי בלא יחוד איך יוציא מים וגם לפגום ח“ו כמ”ש ונרגן מפריד אלוף:

מי שמזכה את הרבים ללמדם דרכי ה' תפלתו מתקבלת ועליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהי מה שאמר ר“ע אימתי יבוא לידי ואקיימנה ואפטור מן עולם הקליפו' ומשכא דחויא ואשלים א”ע ואעלה כל העולמו' ואפי' קרבן עולה כמו עולת העני ואעלה עד המחשבה ונכפר על עון חילול השם שגרמנו פירוד בכל העולמו' ונפלו לתוך הקליפה. בכל יום תרבה לבכו' עד מתי כולנו בעלי מומין כי כל פקודי אורייתא בארעא מתקיימין וזה שכתוב מלכה ושריה אין תורה פירוש תורה דלעילא. למה קרא בזוה“ק לתורה תרי”ג עיטין מפני שהם עצות לדבק בגופא דמלכא. ואם יחסר אחד מהם לא יזכה לזה. וראה באיזה מעמד אנו עומדים. מ“ש בזוה”ק בענין הגלו' מכאן והלאה אימא וברא יסבלון כחדא: פירו' שהשכינ' בקליפ' ואין לנו תרי“ג מצות שניתן לה עוז שתעלה גם אין לנו ממשלה לתקן את השכינ' כמ”ש מלכה ושריה בגוים אין תורה. פירו' אין אנו יכולים להשלי' את התור' שהם כל תרי"ג מצות: וכיון שאין בנו כח להשלימו איך נעלה אותו ואת השכינה הלא לא יראו פני ריקם אם לא בדמעין סגיאין על זה שעשינו מומים למעלה והורדנו את העולמות בקליפות ועשינו מומין בנשמותינו:

אמת אשרי איש שישמע למצותיך בעה“ב וגם בעה”ז יש לו פירו'. אבל הרשע אוי לו בעה“ב. ולצדיק שאינו גמור שאינו בוכה על השלמת א”ע שהם כל התרי"ג מצות ואינו מזכה את הרבים אוי לו בעולם הזה:

והסר ממנו יגון ואנח' על שעשינו מומין למעל' ומומ' בנשמותינו והורדנו העולמו' בקליפו‘. ואין בנו כח להעלו’ העולמו' תכלית העליה ירגיל אדם לומר לעצמו אימתי תעשה השכינה באר על ידי. וזה יהיה אם הוא יהיה מואס בגשמיו‘. ולהרבו’ במעשים טובים ולבטוח בו יתברך לבכו' על המומין שבנשמותינו ומכ"ש על המומין שעשינו למעל' ועל העולמו' שנפלו בקליפות על ידינו ועל החכמה שנפרד מכתב על ידינו ומתי נעלה את העולמו' כמו בשבת הראשון ויותר:

סומך ד' לכל הנופלי‘. יקבל ע"ע ליפול ולבכו’ על השכינ' על י“ג דברי' והקב”ה יסמכוה והקש' שבכולם היא קימת חצו' ואם יקום ויאמר איזה מזמורים מתיקון לאה ומכ“ש אם יעשה אח”כ יחוד הדיקנ' מה טוב חלקו כי עי"ז יקנה קדושה גדולה בנפשו:

כתוב הזוהר ולעלם לא הדרין דמעין ברקניא. לכן יבכה לפני השם יתברך שמו שיצילו מריבוי הגשמיות וממילא ישיג נשמה גדולה:

ויהס כלב הסמ“ך גדולה כי מסר נפשו שמא הם יהרגוהו ועי”ז בא לבינה לכן נכתב דוקא הסמ“ך גדולה לרמז לזה כי הסמ”ך בבינה והבן זה:

ומצאת את לבבו נאמן לפניך שנתן את נפשו להכלימך ע“י תרי”ג מצות ולזווגך עם השכינ' ולהעלו' אותך ואת השכינ' ואת כל העולמו' תכלי' העלי' וזה אמר בריש ס' יציר‘. והשיב דבר על ברי’ היינו השכינ' שמעלה ג“כ עד א”א יותר ממה שהיה בתוספו' שבת הראשון ואם יזדווגו שם ויבא נשמת משיח בעולם כנלע"ד:

אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. חטאנו בכתב וסלקנו אורו. חטאנו בחכמה ובינה והפרדנו יחודים וסילקנו אורם מז“א. חטאנו בז”א וגרמו לו לבחינת יניקה ועבור. חטאנו בשכינ' ונפלו בקליפו' חטאנו בעשר ספירו' דבריא ויציר' ועשי‘. חטאנו בתור’ ונמסרו רזיה לחיצונים חטאנו בנשמה ואינה ראוי' לקרבן חטאנו במדו' ועי“ז אין הנשמ' יכול' לעלו' חטאנו שגרמו אבותינו להמי' את בנינו ועתידין אנו ליתן דין עליהם חטאנו שהלכנו אחר גופניו' חטאנו שאין אנו נותנין עצות בנפשינו לקיים כל י”ג דברי' להשיג נשמה גדול‘: חטאנו בעשה ובל"ת כריתו’ ומיתת ב“ד וחילול השם. כ”ז שאין לנו בהמ“ק ומלך ונתפזרנו בין הגוים חטאנו שאין אנו מחזקים ת”ח ואנו גורמין לנחש רגלים חטאנו שאין אנו מתפללים על מלכו' ב“ד שהם היה מחזקים אותנו בתורה. ועי”ז נשלם א"ע והאומו' מבטלי' אותנו במסי' שמכבידים עלינו: ברצו' ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו הם האומות שאין להם אחיזה כי אם בשם אלקים כמו שכתוב בזוהר ד' אלקים הנמשכים משם אלקים ישלים אותו ויהי' שמא שלים:

שירו לד' שיר חדש והנה מלת שיר הוא בעלמא דדבורא ושאר בני אדם אפילו בעלמא דנוקבא והלואי שיגיעו למדרגת נשמ':

ואתה מחיה את כולם הפירוש השכינה מחיה ע“י הבינה את כולם: יקבל על עצמו י”ג דברים הנ“ל. שעי”ז יעלה את השכינה את הבינה:

כתוב בזוהר בשם רב הממונא בפ' ואתחנן בקר"ש מאן דמיחד ביחודא דא חדוא זמינא ליה מלעילא והטעם כי כשאדם בקטנו' הוא כועס וכשהוא בגדלו' הוא שמח כשם שעשה למעלה כך נותנין לו:

מי שהוא עובד בקטנו' גורם לז“א קטנו'. לכן צריך להתחזק בי”ג דברים גם להתפלל מנח' בטלי' ותפילין וא“ל פוגם למעל' ותפלתו אינו זכה כמ”ש בזה“ק אי פגום עובדא מלולא לא אשכח אתר. א”א לבא למדרגה גדולה כ“א שיקיים בעצמו נבזה בעיניו נמאס אם אלך אחר הגוף אהרוג הנשמ' וגם הגוף יתיסר וצער מיתה קשה וחיבוט הקבר ודין התולע' מוטב אשלי' הנשמ' היינו תרי”ג מצות שהם תרי"ג איבריה והתורה תזונה וישפוך נפשו לפני השם יתברך ויתעל' שיעזרוהו:

כתוב בזוהר פ' שלח שאמרו הרוחו' לרשב“י ע”ה זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא וכו' מפני שהעול' הוא עול' הקליפו' והגוף מהקליפה וכשישלים עצמו בתרי“ג מצות בדיבור ובמעשה ובמחשב' אזי משלים ע”א על ידו וכל העולמו' והשכינ' ואם יוחסר לו איזו מצו' יצטרך לבוא עוד בעולם והגוף בעת התחיה יהי' קטן הערך:

הללי את ה' מן חכמים כאן יקבל על עצמו י"ג דברים ויבקש רחמים על המדו' באמרו אש וברד וכו‘. כי המדו’ הם מארבע' יסודו':

תּהלה לכל חסידיו. מי שיקיים כל הי“ג דברים הוא חסיד ומי שעובר ח”ו על הרבה מהם הוא רשע ואין הקב"ה חפץ בקילוסיו:

נותן לחם לרעבים יכוין לבקש רחמים על פרד“ס שהוא מזון הנפש: ד' מתיר אוסרים יבקש על מוחין דז”א שהם אסורי' בקליפ' וגם העולמו' שלמטה ויתחזק ליתן להם כח לעלו' תכלי' העלי' מרגנות' דר“מ הובא בראשי' חכמ' בשער הירא' ובסידו' אור ישר יאמר האדם פ”א בשבוע כדי לקבל ע“ע י”ג דברי' הנ“ל ויתפלל עליהם כדי שישיג עי”ז נשמ' גדול' ויזכ' להיו' מהמזומני' לחיי עה"ב:

מי שרוצה לבוא למדת השפלו' יזהר בנקיו' מאד ולא יקח רפואו' ממרקו' שהם ממית' את האדם קודם זמנו: לבני עורב אשר יקראוהו יכוין לבקש רחמים על הי“ג דברים: כי מה לעורבים כך לב”א עאכו"כ:

השב גמול על גאים יקבל ע“ע להתנהג בשפלות באכיל' ובשתי' כפי כחו ובשינה שלא יתענג בשינה רצופים שאל”כ מקלל עצמו: האדם כאשר הולך על יומא דשוקא הוא חושב אימתי אבא לביתי ק“ו כשהאדם בעוה”ז שצריך לחשוב תמיד אימתי אשלים אדם העליון ואלך לעולם העליון לדבק בגופא דמלכא:

ברוך משלם שכר טוב ליראיו. שמא לא ישלימו א“ע כתיקונו ויראים ביום ובלילה להתענג בשינה רצופים שלא יכשילום הקליפו' בקרי ח”ו:

כתוב בזוהר הקדוש שהקב“ה ישאל לבי מתיבתא מאן דסביל על קדושת שמי מה שכרו. ואינון יימרון כך וכך וכן צריך לסבול דוחק על י”ג דברים הנ“ל ויתפלל להש”י שיורהו איך לקיימם:

דוד המלך ע“ה אמר אל תסתיר ממני מצותיך ורוב בני אדם שהמצו' מצוי להם בביתם ואינם עושים אותם ופוגמי' בע”א ובשכינ' ובכל העולמו' כמ“ש בזוה”ק פ' אחרי דף ס“ו אי אתון ידעון כמה חיילון וכמה אוכלסין ומתבטלין בגינייכי תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפי' שעתא חדא. פירוש נבזה בעיניו נמאס: האם אני משכא דחויא לא אמסור עצמו על י”ג דברים הנ"ל לעשות רצון קונו ורצון כל העולמו' ורצון נשמתי וגם הגוף ינוח בקבר ויהיה בעת התחיה מיועצי משיח:

יחננו ויברכנו שנוכל לקיים כל הי“ג דברים הנ”ל: לדעת בארץ דרכך שיתקד' שמך הגדול יודוך עמי' אלקים שגם שם אלקים יסכים עמנו. צריך האדם לחשוב תמיד אימתי תהיה נשמתי דבוקה בספירו' ע“י הי”ג דברים לא הגוף כי הגוף יצטרך להתבלה בעפר:

בעמדך בתפלה יחרד לבך וישפוך לב כמים הלא בעלי מומין אנחנו שאין אנו מושלם בתרי“ג מצות בדיבור ובמעש' ובמחשב' מפני שאין אנו בארצנו ובע”ק שבה וגם מלך אין לנו שיקיי הצריכי' למלך ואין אנו ראוים לבא בהיכל ומכ"ש שאין מדותינו ובטחונינו בשלימו':

אין אדם מת וחצי תאותו בידו הטעם שמד' זו יש לנשמה שמתאות למעל' למעל' והמשכיל יתאו' תמיד להי“ג דברי' הנ”ל ומשיג עי"ז נשמ' גדול' ומתאו' יותר למעל':

כתיב בפסוק ישעיה למעני למעני אעשה. פירש אם לנו דעת תמיד מתי נשלים אותך הלא זה צריך א“י וע”ק שבה ומלכו' ב“ד ובהמ”ק. היה עושה למענינו שאנו מבקשים זה והיא מתפאר בנו כמ“ש בזוה”ק כשאנו מניחם שאלתינו ואנו מבקשים למענו הוא מתפאר בנו אבל מחמת שאין בנו זה הדעת הוא עוש' למענו ולכך הוא כפל פירש לא למענכם אשר אתם שואלי' כ“א למעני. ותאמר תמיד וזכור זאת עד אנה יהי' מומין למעל' ע”י עד אנה יהי' מומין בנשמותינו מתי יעלו העולמו' שנפלו בקליפו' ע“י ואפי' העולמו' העליוני' שאין שם שליטת החיצוני' כגון חכמה עילאה נפרד מכתב ע”י ואין בנו כח ודעת לתקן עון חילול השם שהוא חמורה שבחמורו' מאוד. ואם היינו מתקנים זה היה מותינו בנשיקה כידוע:

מסודר אור הישר פרק י"ב:

יתלהב לב האדם לעבודת הבורא. מה רבו מעשיך ה‘. אתה בן האדם איך לא תתמלא פחד ורתת מפחד ה’ ומסדר גאונו אשר כל ברואיו מעלה ומטה אוחזי' חיל ורתת מפניו כי נורא הוא עד מאוד איום ונור' וכולם עושי' באימ' ובירא' רצונו ית‘. גלגל העולם בצאתה מנרתיק’ משבח ונוטל רשות מן הקב“ה והולך ומסבב סביבו' במהירו' את כל העולם ת”ק שנה. ב' או ג' פעמי' משחרי' לערבי' בחיל ורתת וזיעה בדיצת ובנחיצ' על ציווי הקב“ה ומשורר להקב”ה בהליכתו ארכו של עולם ת“ק שנ' ורחבו ת”ק שנ' והים אוקינוס מקיף את העולם כולו ורץ ונמהר ומסבב בחיל ורתת ע“פ מאמר הקב”ה. הים הגדול כשמו כן הוא מאוד. והלויתן סובלו על סנפיריו והוא כדג במים התחתונים מים התחתוני' גדולי' מאוד ועומדים על שפת מים אוקינוס ים אוקינוס גדול מאוד ועומד כמעין קטן על שפת מי בראשי' ומי בראשי' עומדים כמעין קטן על שפת מי בוכים ומי בוכים על הארץ התחתונה וארץ התחתונ' על המים ומים על עמוד חשמל ועמוד חשמל על הרי ברד והרי ברד על אוצרו' שלג ואוצרו' שלג על מים ואש ואוצרו' מים ואש על הים והים על התהו' ותהום על תוהו ובוהו הם אבנים המשוקעי' בתהום ובאו על הים והים על מים מתוקי' והמים מתוקי' על ההרים וההרי' על הרוח ורוח על כנפי סערה וכנפי סערה בכנפי יבשה ויבשה בסערה וסערה בכיפת ארקא ארקא בסערה וסערה בכיפת תבל תבל בסער' וסער בכיפת חלד ושבעה רקיעי' כפופי' עליהם כקערה על גבי שלחן רקיע בסער' וקשור' בכיפת שחקים שקחים בסערה וקשורה בכיפת זבול זבול בסערה וקשורה בכיפת מעון ומעון במכון ומכון בערבה וערבה תלוי' בזרועו' של הקב“ה ארץ מקיפין אש ומים אחרי אש ומים מקיפין רעש ורעדה אחרי רעש ורעד' מקיפין הרקיע ורעמים אחריהם זיקין וזועו' אחריהם דמות החיו' אחריהם רצוא ושוב אחריהם המול' אחר המול' קול דממ' דקה אחר קול דממה דקה אומרי קק”ק אחרי קק“ק אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו. אחרי ברוך כבוד ד' ממקומו אומרי' בשכמל”ו י“ח אלפי' עולמו' אחרי י”ח אלפי עולמו' מקיפין חומו' אש ומים אחרי החומו' אש ומים מקיפין הרי ברד אחרי הרי ברד מקיפין אוצרו' שלג ואחרי אוצרו' שלג מקיפין כתלים של סופה אחרי כתלים של סופה מקיפי' כנפי סער' אחרי כנפי סערה מקיפי' כרובים מעופפי' ואחרי כרובי' מעופפים כנפי רוח אחרי כנפי רוח מקיפים אלף אלפים מחנו' אחרי אלף אלפים מחנו' מקיפים רבוא רבבו' צבאו' אחרי רבוא רבבו' צבאו' מקיפים אלפי שנאן אחרי אלפי שנאן מקיפים משוררי שירו' אחרי משוררי שירו' מקיפים מרנני רננו' אחרי מרנני רננות מקיפים התוקעין בשופר אחרי התוקעין בשופר מקיפי' אומרי הדר אחריהם אומרי' ברוך אחריהם אומרים ה' ימלוך ע“כ יש רשו' לדבר החיו' שבמרכבו' כסא כבודו ית' צופים בדמו' כסא הכבוד ואינם מכירי' עומדו' מתחת כסא הכבוד ופניהם דמו' צורו' האדם וכל גופם שלהבת אש וכל א' מהם יש לו כ”ד כנפים וגופן מלא עינים וכל עין כגלגל הלבנה לפני פרכת רגליהן רבוצו' אבני גחלים ולפני אבני גחלים רבוצי' טורי לפידי' ולפניהם מקיפים עניני האישים ולפניהם מקיפי' נוצצי קלל ולפניהם מקיפים נוצצי להבה ולפניהם מקיפים עבי קלים ולפניהם מקיפים ערפלי טוהר ולפניהם מקיפי' נהרי גחלו' ולפניהם מקיפים גלגלי שלהב' ולפניהם מקיפים חשמלי דולקים ולפניהם מקיפים קולי רעמים ולפניהם מקיפי' ענני להטו' ולפניהם מקיפי' זקוקי ברד ולפניהם מקיפים ברקי האור ולפני ברקי האור מקיפים גשמים ולפניהם מקיפים טללי חיים ולפניהם מקיפי' מחנה שכינה ולפניהם מקיפים מרעישה שירה ולפניהם מקיפים מנעימי קדושה ולפניהם מקיפי' גלגלי סופה ולפניהם כנפי רוח ולפניהם מקיפים סביבי סערה ולפניהם מקיפים נהר דינור ולפני נהר דינור חשמלי זוהר ולפניהם מקיפי' בזיקי הדר ולפניהם מקיפים בזיקי גאוה ולפניהם מקיפי' טפסרי נורא ולפניהם אראלי מעונה ולפניהם מקיפי' אומרי' קדוש ולפניהם אומרים ברוך ולפניהם אומרים ה' ימלוך לעולם ועד כמה כסאות יש להקב“ה כסא נכון כסא צדק כסא משפט כסא חסד כסא דין כסא הכבוד כסא אמת כסא קדוש כסא עולם כסא רחמים כסא מלוכה כסא רם ונשא ארכו ת”ת אלפים רבבו' פרסאו' ורחבו ת"ק אלפי' ריבואו' פרסאו' עוביו ש' ריבואו' פרסאו' וכל פרסה ופרס' אלפי' באמה ובאמה ד' זרת וזרת מסוף עולם ועד סופו:

מי ימלל גבורות ד' לו דומיה תהלה: סמא דמלתא משתוק' ובכל יום ויום יושב הקב“ה על כרוב עובר ושט בכל העולמו' ומקבל בהם שבח וקילוס וכולם עומדי' לפניו בדין סוקר כולם ברגע אחד ובסקיר' אחת והאיך ימל לבב אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו למרוד בממה”מ הקב“ה ובכל יום ובכל שע' ובכל רגע נפקו' על כל מעשינו במרום בדין והיראי' מפחד ה' ומהדר גאונו ופלחין ליה בירא' ובאהב' בעבודתו ית' ובכל יום מוספי' בתור' ובמצו' ומ”ט ועליהם נאמר יודע ד' ימי תמימי' ונחלתם לעול' תהי':

ותמיד יאמר אוי לנשמ' שאינ' ראוי לקרבן מחמת מיעוט מצות אוי לגוף שאינו ראוי' למות ע“פ ד' מחמת מדו' רעות ומיעוט בטחון וזכור ושפוך לבך כמים בכל יום ע”ז ועכ“פ אותו היום תנצל מן הלצנו' שגור' לסלק אור א”א:

טוב לומר אותו קודם התפל'

אמר רבי ישמעאל אשריהם ישראל כמה הם חביבים לפני הקב“ה יותר ממלאכי השרת כי בשעה שמלאכי השרת מבקשי' לומר שירה לפניו ית' ויתרומם ויתעל' תחלה באים סביבו' כסא הכבו' נהרי אש וגבעו' של להב' הקב”ה אומר להם החריש אלי כל מלאך ומלאך וכל חיה וחיה וכל אופן ושרף שבראתי עד שתשמע ותאזין תחלה קול שירתן ותושבחתן של ישראל בני שנ' ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים זה הוא פמלייתן של מלאכי השרית אימתי כבודי בשמים דכתיב רומה על השמים אלהים בזמן שעל כל הארץ כבודך ואלפי רבבו' מלאכי השרת עומדים לימין הכסא וכנגדם לשמאל הכס' מקיפי' ועומדי' שרים הגדולי' הממונים על גדוד וגדוד ועל כל צבא וצבא מימין הכסא ומשמאל ומלמדין לומר שירה לכבודו של ממה“מ הקב”ה וכשמגיע זמן לומר שירה השר הגדול הנכבד והנורא עומד על חלוני רקיע התחתון לשמוע ולהקשי' קול שירו' ותשבחו' העולו' מן הארץ מבתי כנסיו' ומבתי מדרשו' להשמיע לבני ערבו' ומפני מה עושה כן שאין רשות למלאכי השרת לומר עד שפותחין תחלה ישראל בשירה שנ' רוממו ה' אלקינו והשתחוו להר קדשו אלו מלאכי הרקיע ורקיע כששומעים שירו' ותשבחו' שאומרי' מלמטה הם פותחין ואומרי' קק“ק מלמעל' ולמה נקרא שמועאל מפני שהוא עומד בכל שער ושער ומשמיע קול שירו' ותשבחו' העולו' מן הארץ מתוך בתי כנסיו' ובתי מדרשו' לפני כל רקיע ורקיע וחיו' הקוד' ואופני' ושרפי' וכוכבי הדר ואחר שהוא שומע ומשמיע לכל מלאכי הרקיע מיד יורדין כתות כתו' שורו' חיילו' צבאות של מלאכי השרת בתוך נהרי אש ונהרי להבה ונהרי שלהבת ומטבילין עצמם בהם ק' פעמים ובאות' שעה בודקין עצמם שס”ה פעמים כמנין ימות החמה וכי יש במלאכים זיבה וטומא' שצריכי' טבילה אלא אלו מלאכי השרת הממוני' על מלאכת העולם שיורדי' בכל יום ויום לשום שלום בעולם:

ובשעה שמגיע זמן לומר שירה עולין לרקיע ומפני ריחם של בני אדם שהם בעלי זיבה וטומאה מטבילין עצמן באש ומדיחי' ומזהירים עצמן ומפרישין עצמן באש עד שנעשים קדושים ומקדישים טהורים ומטוהרי' וחוזרים הוויין כמלאכי ערבו' ואח“כ קוראין זא”ז ועולין מתוך נהרי אש זה ברשות זה ומתנונין ונוענים עצמן באור זוהר ברקי' ואח“כ עולים בסולם של נהרי אש זה ברשות זה בתהלה ובשבח במזמור בצהלה וברכ' עד שמגיא אצל מלאכי ערבו' אצל חשמלי טוהר אצל כרובי' ואופני' אצל חיות הקודש וגלגלי המרכבה אצל הדורי פנים ובעלי כנפים ואצל כסא רם ונשא ומיד הם עומדין ברתת ובזיע בטהרה ובקדושה באימה ובענוה ומכסי' פניהם בכנפיהם לבל יביטו דמותם לדמות כבוד השוכן במרכבה ועומדים כתו' כתו' של אלף אלפי אלפי' ושיירו' של רבוא רבבו' ומחנו' שאין להם חקר וצבאו' לאין מספר וכמה הרים של אש וגבעו' של להבה לפני כסא הכבו' ובאותו השע' יושב הקב”ה על כס' הכבו' וכבודו מלא הארץ שנ' מלא כל הארץ כבודו ואף חיו' הקוד' מתקדשו' ומתטהרו' יותר מהם וכל חיה וחיה קשור' בראש' אלף אלפי אלפי' כתרי' של מיני מאורו' מתלבשת בלבו' אש ומתעטפו' בלבוש להבה ומכסו' פניהם בכנפיהם והקב“ה חוזר פניו מהם ומפני מה חיות הקודש ואופני הדר מתקדשי' ומתטהרי' ומתלבשי' ומתעטפים מימי קדם יותר ממלאכי השרת ואופני' וחשמלי' ושרפי' וכרובי' וחיו' הקוד' ובעלי כנפים וגלגלי מרכבה וצבא מעלה וחי' ואופן ומלאכי השרת כל אילו יש לכל אחד מהם ענין בפני עצמו מפני שהמרכב' נתון על פניהם וכח השם על ראשיהם ושכינה למעלה מהם ונהרי אש עוברים ביניהם ע”כ הם מכוונים ומזורזים ומזוהרים ומטוהרי' ומזוקקי' באור שבע פעמים וכלם באימ' ביראה ובטהר' ובקדוש' בקול אחד ובנעימ' א' ולא זו בלבד אלא שנופלים מן המלאכים אלף אלפי' וריבוא רבבו' לתוך נהר דינור ונשרפי' מפני שאין להיו' בהם מוקדם ומאוחר מחביריו ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפני מלך מהמהקב"ה וכל מוקדם ומאוח' מחביריו בשירה נשרוף לתוך נהר דינור ואף חיו' הקודש אין בהם מוקדם ומאוחר מפני ששיעור קומתן כאחד וגבורתן כאחד וד' רגלי הכס' מכוונת זה כנגד זה וגלגל זה כנגד גלגל זה ואופן זה כנגד זה וחיה זו כנגד זו וכנף זה כנגד זה ופיהם פותחי' בשירה גדול' באימ' ביראה וברתת ובזיעה בפחד וברעד' בטהרה ובקדוש' בקול רעש ובנעימה ומשמשין המרכבה בקול שירות ותשבחות באותה שעה קדושים מקדישים טהורים מקלסין עירין מרוממים גלגלים מגדילים מלאכים מזמרים ונחלקים לג' שורו' של אלף אלפי אלפי' וריבוא רבבן כת אחת אומרות קדוש ונופלת על פניו וכת ב' אומרו' קדו' ונופלת על פניו וכת ג' אומרו' קדוש ונופלו' על פניו מפני מה לא אמרו ברוך כבוד ד' ממקומו מפני שהשכינה מכל מקום ולעתיד לבא השכינה חוזרות למקומה לקדושה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו:

יהא אדם רגיל בפ' חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר כדי שיהיה פחד ה' עליך:

ממזרח שמש עד מבואו מהול' שם ד' יקח ק"ו מהשמ' שלא תשקוט מהעבודה אפי' בעת הגשמיו':

ויראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקר' עליך לכן מי שאינו נזהר בתפילין כל היום או עכ“פ רוב היום ועכ”פ בתפלת המנחה אינו ממשיך עליו שם ד' ודפח"ח:

משפיל רשעים עדי ארץ ר“ת א”ר מ“ע ר”ל שאינם מכניעי' ארבע יסודותיהם אבינו מעולם ועד עולם שמגלגל אותנו אלפים פעמים עד שיקיים כל אחד מישראל כל תרי“ג מצו' ולא יגעתי ומצאתי אל תאמין פירו' לא בכיתי ויש לי חכמה אל תאמין כיון שלא מעורר אור החכמה למעלה מנין יהיה לו תמי' על אותן שעושין חשבון מכספיהם ואינם עושים חשבון ממצותיהם וממדותיהם ומיומיהם ומהמומין שעשו בחטאותיהם ובנשמתיהן ומכ”ש למעל' והעולמו' שנפלו בקליפו' על ידיהם וע"י אבותיהם:

ומלפניךָ מלכנו ריקם אל תשיבנו כדי שיהיה שמחה לך שמחה לספירו' שמחה לנשמות שמחה למלאכים שמחה כל העולמו' שיעלו שמחה לצדיקי' שמחה שהולכים נע ונד שמחה לאותם שבקברים שמחה לאותם שבגיהנם שמחה לתורתך שנשלימה שממה לעמלק כמש“כ ביחזקאל קפיטל ל”ה כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך. שמחה לבניך שתצילם משבעה עידנין ובעת התחיה ובעת עליו' העולמות:

והסיר ה' ממך כל חולי כשתקיים כל התרי“ג מצות כי שמי עם י”ה שס“ה זכרי עם י”ה רמ“ח אז תמשיך השפע לספירו' ולנשמו' ולמלאכי' עד עה”ז ועל גופך:

דרכיך ה' הודיענו הם תרי“ג מצות אורחתיך למדני המדו' מי שאינו לומד לחברים דרכי העבודה אינו חושש לספירו' שישפיע זה לזה ואינו חש לכבוד הבור' ית' ויתעלה ולא על חילול הש”י ותמיד תאמר אוי לנו שאנו בהיכל החוב יותר מבהיכל הזכו' והיאך נחסה במותנו כתוב במשלי קפיטל כ“א איש מחסור אוהב שמחה אוהב יין ושמן לא יעשיר פירוש מי שחסר לו תורה ומצות רודף אחר השמח' שאל”כ לא היה צריך לזה כמו שכתוב בזוהר מאן דמיחד יחיד דא חדוא זמינ' לו מלעיל' אוהב יין ושמן וכו' פירוש בוהר יין הוא בינה ושמן חכמה לא יעשיר אינו רוצ' בעשירו' ומי שאינו בוכה בכל יום מתי ישמח ה' במעשיו אינו מקיים כיבוד אב ואם העליונים היינו קב“ה ושכינתי' צפית לישועה שיעלו העולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו: צפית שיעלו העולמו' כמו קודם חטא אדה”ר ויותר. צפית שלא יהיה מום למעלה על כל תרי“ג מצות הצריכים למלך ומכ”ש לא“י ועש”ק שבה צפית לשני המלובן צפית לראו' אש רבוצה ע“ג המזבח צפית שיתגלה חכמה ונבוא' ורוח הק' וב”ק וכריזים וחלומו' צפית שתקיים מצות נזירת שהוא א' מתרי“ג מצות שלא תהיה בעל מום ועי”ז תעלה עד הכתר צפית שתהיה מיתתך ע“פ ד' כדי שלא תידון בז' עידנין ובעת התחיה ובעת עליו' העולמו' שתהיה מהמזומנים לזה צפית לנקמת אדום כמ”ש ביחזקאל כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך צפית שתעלה לעש' שפירו' לקיי' כל מדה שצריך לאותה ספירה צפית שיכלו דמעותינו את דמעות של עשו על המצות החסירים לנו מעת הגלו' צפית שיתקיים ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסי' וניבאו בניכם ובנותיכם ולא אסתיר עוד פני מהם וגלתי בעמי ושבתי בנחלתי צפית שתהי' אתה וכל ישראל רק בהיכל הזכו' ולא בהיכל החוב לקיים ואת רוח הטומא' אעביר מן הארץ. צפית שתהיה נשמתך ראויה לקרבן צפית למה שאמר דהע“ה סעדינו ואושעה בחקיך תמיד כדי שלא תטנף בטנופא גופא הידעת שאתה שלוח מלמעל' וצריך שתעשה שליחתך בדקדוק גמור ואם יחסר לך איזו דקדוק מצוה תחזור עוד למשכא דחויא ולעולם הקליפו' צפית שיחזור לנו אבידתינו כהונה ומלוכ' אפילו השבי שלקח עמלק מאתנו יחזיר לנו. וע”י מעשינו ודמעותינו ימ“ש וזכרו: סוף שופטים כתוב בימים ההם אין מלך בישראל כל איש הישר בעיניו יעשה להודיע לנו שבלת' מלכו' ישראל אין שלימו' ומה שהפקיד הקב”ה על ששאלו להם מלך או כדכתיב הרמב“ן מפני שהיה קודם הזמן כדמשמע בכתוב שהמטר היה בלא זמן או מפני שאמרו לשפטינו ככל הגוי' כלל הדברי' וזכור זאת בעומדך לתפלה תעמוד בהכנעה רבה מתי תושלם על ידינו שהם תרי”ג מצות מתי יעלו העולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו מתי יעלו קוב“ה ושכינתיה כמו בשבת הראשון ויותר ונביא נשמת משיח בעולם: צריך האדם לחזור אחר מצות שילוח הקן שאל”כ מטיל מום לעילא ושליח הקן הוא כדי לעורר רחמים ותחייה מפני שבה העורר' שלי מלמד זכות ישראל כמ“ש הרשב”י על פסוק. כי יקרא קן צפור לפניך וגומר כשהאדם לוקח הבני' ומשלח האם האם צועקת לפני הקב“ה וסנדלפון זה הממונ' על העופו' הוא מעורר לפני כסא כבודו רחמים על ישראל באומרו הנה הצפור הזאת שלקחו בניה והיא נודדו' מן הקינה ומבכה עליהם ובנך ישראל שהם בגלות והשכינ' מבכה כביכול דכתיב רחל מבכה על בניה ואתה לא תעורר רחמיך עליהם באותו שעה הקב”ה בועט בז' רקיעים ועזדעזע כל העולמו' כלם והלויתן נודד מקומו ומוריד ב' דמעות לים הגדול ומתעורר המשיח ממקומו. וחוזר ואומר סנדלפון התר התר יוצר בראשית ואז יוצאים שני קרני הוד מתחת כסא כבודו ואומרי' אשריכם מלמדי זכות על בני ואז נשבע הקב“ה שיגאלם דכתי' נשבע ה' היינו ז”א בימינו זו תורה ובזרועו עוזו אלו התפילין:

אם אתן את דגנך מאכל וגו' וכנגד סנדלפון אומר דומה המלאך שמסורות בידו כל הנפשו' והגופות הנקברות וכשהקב“ה מחיה המתים מבקש אותו מידו והוא נותן אותם ע”פ פנקסו לסנדלפון והוא מחי' אותם בטל הנזכר ואז מתעורר מט“ט ומסבבין שמו ישראל ועולה למדרגת חיה ומעורר המשיח לתקוע בשופר שהוא א' מקרני ההוד הנזכר ותוקע ובאותו התקיעה עומדים על רגליהם אותן שהחיה סנדלפון ואחר שהם עומדים על רגליהם אומר מט”ט ההוסב שמו ישראל ואומר ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה ומטה גם האנשים יענו אחריו ברוך ה' לעולם ועד וכן מט“ט זה בכל יום ויום קידם הנץ החמה עומד באמצע הרקיע בסוד חיה וחקוק על מצחו ישראל ואומר בקול רם ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. והיינו דאמר ר' עקיבא כשמגיע לברכו חיה אחת ששמה ישראל (שהוא מטטרון) וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע ואומרת ברכו וכו' וכל גדודי מעלה עונין אחריו ברוך ה' וכו' (גם כתוב צרור המור) בא וראה שלא תשלח: מלאך יש שממונה על העופות שהם הנשמו' שנקראו צפורים סנדלפון שמו ובזמן שישראל מקיימן זאת המצוה והולכת האם מגורשת והבנים צווחין הוא מלמד זכות על העופות ואמר הכא כתוב ורחמיו על כל מעשיו למה גזרת על זאת העוף שתהיה מגורשה וכן מט”ט מלמד זכות על שלו שהם הרוחות ומאופן נשמות והם בבריאה יצירה עשייה. בשבת וי“ט יוסדים עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילו' רו”הק וכל שר מלמד זכות על עופות שלו שהם נשמות שפורחת בבני אדם:

ובזמן שישראל מקיימין זאת המנה כל ממונה מלמד זכות על עופות שלו. והקב“ה קורא לכל צבאו ואמר וכי כל הממונים של עופות של מטה מלמדים זכות על העופות שממונה עליהם ואין בכם מי שילמוד זכות על בני בני בכורי ישראל ועל השכינה שהוא בגלות. קן שלה שהוא ירושלים חרבה מבנים והם בגלות תחת יד אדונים קשים מעכו,ם ואין מי שיבקש רחמים עליהם וילמוד זכות עליהם וילמד זמן צווה הקב”ה ואמר למעני אטבה ואעשה למען שמי ובזה מתעורר רחמים על השכינה ועל בניו שהם בגלות ע"כ דבריו:

גם איתא במדרש רות בלשון הזה. רבי בו כל יומוי הוי בקסרין יומא חד חמא עמא דסחרי דהוי מסכיני אזלין ולא אשגחא עלייהו אמר ודאי דינא אחתחזי הכא קם ואזיל לית. יומא חד חלש דעתיה פגע בכפר סכנין בדדמך שמע חד קלא דלעי רננה דאורייתא ואמר כי יקרא קן צפור לפניך וגומר שלחתשלח. רבו בו ארכין אודנוי שמע ההוא קלא דאמר מס על דא לא אמר כלום. מאן דחס שביק אומא ובני ואזיל ליה. מה דאמא מתרכא מן הקן דיליה מה היא אומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין האומות ועל דא ירחם קב"ה דהא רחמנו לא אשתכח אלא הכי ועל אמר שכינה צועקת על בניה:

והא כתיב שלח תשלח הרי שלוחין דאי יהדר על גוזלים גו ריחמו דבנוה שלח אפי' כמה זמני עד דאזיל וסתר קוזלא של בנין טמירין דקונטרא למיעל איגרא הא רחמנו לא אשתכח אלא הכי הכתיב והארהת ימים שיאריך רוגז מששה ימים על בנים ה' ה' אל רחום וחנון וכו':

אמר רבי חדקא אמר רבי יוסי בן קסמא אמר רבי שמואל כד ברא קב“ה עלמא ברא ליה בתלת קוטרין ואינון חכמה ותבונה ודעת. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומו' נבקעו' וגו' וכלהו קטרין בבר נש וקוטרא למיהבא דפקא מנייהו ואתפשט בשאר בריין ובכולהו אית סוכלתנו לפוס אוכחן האי עופא כד פרח מקוזלי ואשתלח מעל בנוי מצפצפא ואזלא ולא ידעא לאן אמחר מצפצפא ואזלא מדנרא למיבד גרמא קב”ה דרתיב ביה ורחמיו על כל מעשיו אפי' יתושא זעירא בעלמא רחמיו דיליה על כולא תהוא דממנא על עופא איתער לגבי קב“ה. וקב”ה איתער על בנוי כדין קלא נפקא ואמרה כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו. כדין איהו איתער על כל אינון דאזלי מדדי מאתר לאתר ומדוך לדוך אחרא תביראן חילא ואיתערו רחמי על כל עלמין וחס עלייהו ושביק חוביה דמנדדין מאתרייהו וחס עלייהו ועל כל עלמא:

אמר קב“ה מאן גרים למיחס על עלמא ולאתערא רחמין עלייהו ההוא בר נש משלח ההוא צפור לצערא בתרין גוונין לאתערא קב”ה ומתמלא רחמין על כל אינון מארי דצערא על כל אינון דמנדדן מדוכתייהו ובין כך אגריה דההוא בר נש מה כתיב ייטב לך והארכת ימים רבי בו קם על רגלוי וחדי ואמר בריך רחמנא דשמענא האי קלא ואלמלא לא אתונא לעלמא אלא למשמע דאחדי. אהדר ההוא קלא כינלקדמן פתח ואמר מה רבו מעשיך וגומר: כל עלמא לא איתזן אלא בחכמה ובר נש ואע“ג דכולהו בריין הכי לא הוה בריין קליל למרדף בתר דעובדי דבר נש כעופא. בר נש בני בנין לדיוריה עופא בני ביתה לבנאה בר נש אתי מזונא לבנוי עופא אתי מזונא לבנאה. בר נש אתי למרעין עופא אסי בעשבא למסי מרעין בר נש אומנא ועביד ארכין. על ימא. עופא נטיל קוזלא ואתקין ואזיל יה על ימא בר נש משבח ומרומם למלכא עילאה עופא מצפצפא ומשבח' למריה דכולא ובנין כך למען ייטב לך אטיב לך לא כתיב אלא ייטב לך ההוא שלוחין דצפורא דמשלח דאתער רחמין על עלמא אורכא לך. רבי בו קם ואשכח רבי ינאי סבא מן חברייא על גבוי ונשיק ליה לרישיה אמר כמה דנחמת לי כן ינחם קב”ה לך כך כתיב במדרש רות:

והנה איתא בספר טעמי מצות לרקינטי' וז“ל והנה נתבאר הענין על צד הנגלה באור טוב מאוד וגם למדני מכאן כי כל דבר יש כח ממונה עליו ממה שאמר ההוא דממנא על עופי וכו' וגם כן רז”ל אמרו אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל אבל הענין הגדול הרמוז בספר הבהיר בלשון הזה אמר רבי רחומאי מאי דכתיב שלא תשלח את האם בכבוד אותה שנקראת אם העולם דכתיב כי אם לבינה תקרא. מאי ואת הבנים תקח לך אמר רבי רחוממאי אותם הבנים שגדלה ומאי נינהו ימים אלו ז' ימי ח' הסוכו' והיינו שבעה ימי בראשית שהם ז' וכו‘: ע"כ בפ’ טעמי המצוה:

על כן זכור זאת לקיים שלוח הקן ויעורר עי“ז רחמי הש”י על השכינה ועל העולמות שנפלו בקליפות על ידינו ועל החכמה שנפרד מכתר ועל ישראל ומסוגלת היא לגדל בנים כדאיתא במדרש רבה ואת הבנים תקח לך שעי"ז תגדל בנים גם מעורר רחמים על אותן שהולכין נע ונד פירוש הנשמות כדאיתא בתיקונים:

מי שאינו מזכה את הרבים אין פותחין לו שערי תפלה הצדיק אבד ואין איש שם על לב. בזוה"ק דרשו אבד למטרינותא: ואין איש שם על לב להעלותה. ויש לומר על פי פשוטו שהצדיק נאבד ואין איש שם על לב כי הצדיק לבו בידו. ויאמר ה' אל לבו. וישם דניאל על לבו. לכן לא נכתבו הנקודות כדי שכל היכי שנוכל לדרוש דרשינן כי האותיות מתנהגין אחר הנקודות:

כתּיב בסידור האר“י ז”ל תורה לשמה להמשיך מיסוד אבא ששמו תורה אל לאה להמתיק דינא והנה עניה בלאה שידע שהיא בעולם הקליפו' ומשכא דחויה ולהשיג יראת הרוממו' שהוא אבא ובצא"ה לא יוכל להמשיך משם:

בנוסח אהבת עולם כן נכון לומר בעבור אבותינו שבטחו בך פירוש והשיגו עד אבא ששם מקום הבטחון: ובעבו' שמך־הגדול שנחבר חכמ' אל הכת' ונעל' קב"ה ושכינתי' לשם:

והאר עינינו בתורתך. יראת הרוממו‘. ודבק לבנו במצותיך שלא יהא מום למעל’ ומום בנשמותינו:

ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך שנהיה רק בהיכל הזכות ולא בהיכל החוב לא כמו שעתה אנו בהיכל החוב יותר מבהיכל הזכות: בכל יום תאמר הפסוק כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו ואם תבכה תמיד על זה תזכה לזה:

אשר נשיא יחטא דרשו בגמרא. אשרי הדור שהנשיא מביא קרבן על שגגתו. וקשה הרי שחסר היו“ד והענין שהיו”ד הוא חכמה. ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ע“כ כתיב אשר נשיא בלא יו”ד.

נקום נקמת בנ“י אמר תאסף אל עמך קשה ואמר הול”ל: ונראה מפני שהוא“ו הוא אילנא דחיי כי בתפלה לדוד גם כן הטעם הזאת מה שאין כתוב וא”ו כי מי שאומר תפלה לדוד צריך מסירת נפש ע“כ לא כתיב בו וא”ו כי וא"ו אילנא דחיי: משום הכי לא כתיב ואחר כאן מטעם הזאת.

זכור תזכור באותו מעשה של הילדים שהפילו עצמן לים ובת קול נשמע עולה למה תישן ולכן צריך למס“נ על השלמ' א”ע בפרט על מצו' השם בעת הגלו' כדי לעורר ז"א משינתו:

שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצותיך: כי צריכים זה לזה כי נר מצוה ותורה אור ובלא“ה אינו מאיר. ולכן בעת עסק התורה צריך להניח תפילין ומכ”ש בתפלת המנחה כמו שכתוב בזוה“ק אי פגום עובד' מלולא לא אשכח אתר. כי העובדא לתפלת המנח' תפילין של שמושא רבא או תפילין דר”ת. מה שכתוב בזוהר בלק דף ר"ה על פסוק ה' ממית ומחיה שממית את הגוף ומחיה את הנשמה. ימותו ולא בחכמה שהצדיקי' הגדולי' מתים מחמת שאור החכמה שופע עליהם שממית את הגוף ומחיה את הנשמה: אבל אותם שאינם במדרגה זו מתים מחמת שהרע שולט בהן והבן זה:

ככה יאכלו לחמם טמא בגוים מפני שאבדנו המצות התלוים בלחם תרומות מעשרות וביכורים ולקט שכחה ופאה ומצות הצריכים לשאר מאכלים אותם שאינם מזכים את הרבים אל תאמין בהם: אבל אותם שמזכים את האחרים אם מקבלים מהם אשרי לו ואשרי להם. ואם אינם מקבלים הוא נוטל את חלק הטוב שבהם והם נוטלים את חלק הרע מצדיק:

מה שאמרו בגמרא כל המניח תפילין מאריך ימים פי' שדוחק עצמו להניחן כל היום שאם לא כן אינו עולה נשמתו בלילה ופוגם עובדא ומסלק אור א"א שמשם אריכות ימים:

למה כתוב באליהו וילך בכח האכיל' מ' יום כדי שיקח האדם מוסר שלא ישגיח על הטבע במקו' עבודתו ית':

על חיינו המסורים בידיך לא בדרך הטבע ועל נשתמותינו הפקודו' לך כשאין לנו עונות גדולים שימנעו אותנו לעלו' ועל נסיך שבכל יום עמנו כפי התקרבתינו לעבודתך:

הרופא לשבורי לב אימתי נתקן ארבעת חלוקי כפרה אימתי נהיה ראוי לקרבן הלא כמה מצות אבדנו עד מתי יהיה מומין למעלה מתי נתקן מה שהפלנו העולמו' בקליפו' מתי נעלה אותם למקום עד שנביא נשמת משיח בעולם:

הקשה בזוה“ק פעם אמר הכתוב עבדו את ה' ביראה ופעם אמר עבדו אתה' בשמחה: ותירץ כאן בזמן שבהמ”ק קיים וכו' והטעם ששם היה לנו כל המצות על מכונם והיה לנו כח להשלים א"ע מה שאין כן עתה:

אמרינן בגמרא הכי דמי חילול השם כגון אנא דמסיגנא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין והטעם כי האדם במעשיו ממשיך השפע אל הספירו' ואל הנשמו' ואל המלאכים ואם לאו כולם בטלים כמ“ש בזוהר וז”ל אי אתון ידעין כמה חיילין כמה אוכלסין מתבטלין בגיניכו תנדעין דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא:

שלשה מדרגות יש ברשעים ואכלתם ולא תשבעו בצדיקים ואכלתם לחמיכם לשובע הצדיקים גדולים אוכל קימעא ומתברך במעיו:

ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת. פירוש שיהיה לנו בית כנישתא חדא שיצעקו על המומין שעשינו למעלה ובנשמותינו ועל העולמות שנפלו בקליפות על ידינו ועל החכמה שנפרד מכתר על ידינו. ומתי נעלה את העולמות תכלית העליה:

ה' ברצונך העמדת להררי עוז פירוש כשעתיקא מאיר בז"א הסתכת פניך כשאין עתיקא מאיר בו לכן צריך התאמצו' גדול לעלו' שם:

לך ה' הצדקה פירוש שנעשה לנו התורה כדי להשלים א“ע ולהעלו' העולמו' תכלי' העליה. ולנו בושת הפנים. אדרבה הפלנו אותם בעמקי הקליפו' ועשינו מומים למעלה בו ובשכינה: ולולי שאל זועם בכל יום על הדינים היינו כלים בעונינו לכן קוראים המלאכים לקודשא ב”ה מלך עלוב:

מי שיש לו מדות הוותרנו' אין צריך להשגיח על הטבע כי האדם מדת א“א ומשם אריכו' ימים וכן נוש' עון ועובר על פשע נגד בני אדם אחרים. ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה שיש בה כל תרי”ג מצות וגם הגשמיו' מימיה ופירותיה שאין צריך עיכול רב ולא תטנוף בטנופ' גופא:

אם בחקותי תלכו חקותי היינו הספירו' כמו שקראם ספר יצירה שתדבקו בכל מדה שצריך לאותו הספיר' ואם מצותי תשמרו פי' שתמתין מתי תבוא לך כדי לתקן אותו אבר שבא“ע. ועשיתם אותם פי' שתקיים אותם ובלא”ה תטיל מום לעילא כמ“ש בזוה”ק והשיג לכם דיש את בציר מה שכתוב בפי' בחקותי פי ‘שם שדי שביצר מכניע אותו כמ"ש בכוונת מזוזה. הבטחון והשפלו’ אחד הוא אם ירצה הקב"ה להחיינו בלא עסק זה או בלא מאכל זה אשר יש בה היזק לעבודת הבורא יתברך אחיה ואם לאו אהיה קרבן כי מנסה ה' אלקיכם אתכם וכו' אם אתם רוצים להשלימו ולהעלותו ולהעלו' העולמו' כולם ולתקן ארבעה חלוקי כפרה ולהיו' נשמתכם ראויה לקרבן וגופם למות על פי ה':

כשיזכור אני ה' חוקר לב וכו' תשפוך לבך כמים על המומין שנעשה על ידינו ועל חילול השם ועל העולמו' שנפלו בקליפו' ע"י ועל שאין אנו ראוי' להיו' קרבן מחמת מיעוט מצות ולהנצל מז' עידנין ומלידון בעת התחיה ובעת עליו' העולמו' ואין לנו שלימות:

כשאנו אומרים בפסוק תנו עוז לאלקים ואנו זוכרין מה שאבדנו מן המצות צריכין אנו לשפוך לב כמים עליהם ותמיד תאמר עד מתי יהיה מומין למעלה על ידינו ומום בנשמתינו ומתי נעלה את העולמו' שנפלו בקליפו' על ידינו וע“י ארבע חלוקי כפרה וע”י מדו' הרעו' ומתי נתקן מה שפגמנו בעשר ספירות כי כל ספירה יש לה מדה ידועה:

הללי נפשי את ה' פירושו בעוה“ז. קודם שמזכיר ה' צריך לומר כמה תיבו' כגון מי כמכה באלם. אבל מה שכתוב אהללה ד' בחיי ר”ל בעת התחיה יאמר השם קודם הה"ד כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך:

כתוב בזוהר ויקהל דף רי“ג ע”ב וזה הוא לשונו:

בלילה שלטאן ממון דאתפקדו על אינין נשמתין דצדיקייא לסלקא לון לעילא ולקרבא לון קרבן נייחא לגבי מאריהון ההוא ממנא דאתפקדא על כל אינון משיריין סוריא שמיה: רב ממנא כיון דנשמתא פלקא בכל אינון רקיעין כדין מקרבין ליה לגבי' וארח בה כמה דאתמר והריחו ביראת ה' כמה דזמין מלכא משיחא למעבד בעלמא ועל ידיה אעברו כלהו בפקדונ' על ידיה לאתקרב' להלאה:

וכולהו נשמתין כד אתקריבן לההוא אתר דאתקריבו ואתחזון תמן דהוא רזא. כולהו נשמתין אתכלילו בההוא נקודה ונטלא לון זמנא חדא כמאן דבלע בליעו דילה ואתעברה כאתתא דמתעברת רזא דא למארי מארין כד האי נקודה אתעברת דאתתא דמתעברת אתהני מההיא הנאותה דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא באינון עובדין ובההיא אורייתא דאשתדלת ביה ביממא ונטלא ההוא רעו דהאי עלמא וביה אתהני בחדוה ואתכלילת מכל סטרין. לבתר אפיקת לו לבר ואולידת לון כמלקדמין ונשמתא איהו חדתא השתא כמלקדמין ורזא דא חדשים לבקרים: חדשים ודאי כמה דאתמר מה טעם אינון חדשים בגין רזא דכתיב רבה אמונתך. רבה ודאי דיכלא לאכללא לון ולאעלא לון לגווה ואפיקת לון ואינון חדתין ועל דא נקטא אחרינין מלעילא ביממא. זכאין אינון נדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי: ע"כ לשון הזוהר:

גם זה לשון משנת חסידים מהאר“י ז”ל:

והרוצה להיו' מרואי פני המלך להעלו' נשמתו בסוד פקדון צריך שיכוין היטב בתפלתו עד שיגרום זיוג העליון בנפילת אפים ויתן צדקה במקום הגון ובדרך היותר ראוי ושיתודה קודם השכינה ושיהיה עליו תפילין כל היום בלי היסח הדעת עם הכונה הידועה ושיטרח בכל כחו להחזיר הרשע בתשובה: הנזכר באחד מאלו הדברים אם אין בידו איזו עבירה גדולה המונעת לעלו' יכול לעלו' ובפרט אם יישן בבכיה על עונותיו עכ“ל: ולפע”ד הוא מש“כ הנזהר באחד מאלו הדברים פירש שאין לו כח מחמת שאונס בשאר הדברים: ובלא”ה הוא פושע שאינו חושש בהשלמת העולמו' העליונים. ובתיקונם ובתיקון נשמתו. וגם מ“ש בפרט אם ישן בבכיה על עונותיו. פי' כל תרי”ג מצות ולא די לנו שלא העלינו העולמו' כולם אלא שהורדנו אותם בעמק הקליפו‘. זה פירש תכלית ימים הלילו’ פירש שתעלה נשמתו בלילה לפקדון ושלא ידחוהו הממונים על זה:

 

תּכלית לילות שבתות    🔗

פירש שבלילה עולים לפקדון דמלכו‘. ובשבת יש להם יכולת לקבל נשמה מז“א. וכפי לשון פע”ח תכלי’ לילו' שבתו‘. מ"ש ישמח משה במתנת חלקו. כי כשעלה משה אל ההר לקבל את התורה נתנו לו אלף חלקים של אור שהוא סוד אלף רבתי של אדם שת אנוש: וכשעשו ישראל את העגל נאבדו ממנו: בעון ישראל היה זה לכן א’ דויקרא זעירא. ולכן הקב“ה השלים אותה אליו מעל ישראל והם האורו' והכתרים שהם עדים של ישראל שנתנצלו מהם מחורב ונטלם משה אח”כ להשלי' מה שנחסר לו בעבורם. ואמנם בכל ע“ש בליל' חוזר משה לקבל האלף חלקי' שאבד ולוקחם בסוד תוספת שבת ואז הוא מחזיר הכתרי' יורשים לישראל והוא תוספת שבת בכל ע”ש:

תּכלית שבּת ר"ח

פירש אם היינו שומרים השבת כראוי היה ר“ח מועד כי השבת תיקן לזה: כי לולא חטא העגל הוא ר”ח מועד ולכן הנשי' שלא חטאו בזה ר“ח הוא י”ט שלהם:

תּכלית ר"ח מועדים

פירש כאשר מבואר לעיל לולא חטא העגל היה ר"ח מועד: וממילא היה עלית למועד יותר:

תכלית מועדים ר"ה

כי בפסח נידון על התבואה ובעצרת נידון על פירו' האילן ובר“ה נידון האדם כי הוא על כולם. וז”ל הזוה“ק בפ' תצוה דף קפ”ג ע“א תרין נהמי אכלו ישראל חד כד נפקו ממצרים וחד במדברא: חד בפסח וחד בשבועו' דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו ועל נהמא אתקריב כל שאר קרבנין דנהמא איהו עיקר דכתיב והקרבתם על הלחם שבעה כבשים וגומר וכתיב ממושבותיכם הביאו לחם תנופה וגומר דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא ועאלו בארחהא השתא אית הן לאסתכלא בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ דכתיב לא יראה לך חמץ. וכתיב כי כל אוחל מחמצת. מאי טעמא בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה. השתא דזני ישראל לנהמא עלאה יתיר לא יאות הוה לאתבטלא חמץ ולא אתחזי כלל ותו דקרבנא דא חמץ היה דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפנה: ותו דהשתא ביומ' דא אתבטל יצה”ר ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת: אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש. יומא חד הוא תאב למיכל: אמרו ייכול בריה דמלכא מיכלא דאסתוותא דא. ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא. עבדו הכי כיון דאכל ההוא אסתוותא אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיתו תאב ולא יכול לנזקא ליה כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי עקרא ורזא דמהימנותא אמר קב“ה יטעמון ישראל אסוותא: דאיהו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא. אמר קב”ה מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכול לנזקא לון וכ“ש דביומא דשבועו' אזדמן נהמא עילאה דאיהו אסוותא בכלא. ועל דא מקרבין חמץ לאוקדא על מדבחא: ומקרבין תרין נהמין אחרנין כמדא וחמץ אתוקדא בינייהו בנורא דמדבחא דלא יכול לשלטאה ולנזקא לון לישראל. ובגיני כך ישראל קדישין אתדבקו ביה בקב”ה באסוותא דאורייתא ביומא דא ואלמלא הוו נטרי ישראל תרין סטרין דנהמי אלין לאהוו עיילין בדינ' לעלמין ביימ' דר“ה דאיהו יומא דדינא ודא יומא לאו איהו אלא לאינון דלא נטלו מיכלא לאסתוותא ושבקו לאסתוותא בגין מיכלא אחרא דאיה חמץ דהא ביומא דא דר”ה ההוא חמץ איהו סלק' ומקטרג' עליה דבר נש ואלשין עליה ואיהו קיימא יומא דא מקטרגא על עלמא: וקב"ה יתיב בדינא על כלא ודאין עלמא בגיני כך כד יהיב קודש' צריך הוא אורייתא לישראל אטעים להו מההוא נהמא עילאה דההוא אתר ומגו ההוא נהמא הוו ידעי ומסתכלין ברזי דאוריתא למהך באורח מישור והא אוקמוה מלה אינון חברייא ברזין אלין כדקאמרינן:

ע“כ לשון הזוהר: וזהו תכלית מועדים ר”ה:

וזהו תכלית ר“ה יו”כ

ותּכלית ראש השנה יום כפור אינו צריך ביאור כי הבינונים תלוים ועומדים עד יום כפור:

תּכלית יום כפור תשובה כי יום כפור אינו מכפר כי עיקר תשובה מכפר כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (דף ס“א ע”ב) וז"ל. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם וגומר אכפר עליהם מבעי ליה. אלא יכפר עליכם לאכללא יובלא דנגיד מבועי לאשקאה בהאי יומא לכל עיבר לארואה כלא ולאשקאה כלא ודא עליכם כלומר בגיניכון לדכאה לכון בהאי יומא. דכתיב לפני ה' תטהרו ולא ישלוט עלייכו דינא. רבי יהודה אמר זכאין אינון ישראל דקודשא צריך הוא אתרעי בהו ובעי לדכאה להו דלא ישתכח בהו חובה דיהון בני היכלי' וידורון בהיכליה ולזמנא דאתי כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וגומר:

רבי יהודה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה': תנינן בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא בעא למברי בר נש אמליך באורייתא אמרה קמיה תבעי למברי האי בר נש זמין היא למחטי קמך: זמין הוא לארגזא קמך. אי תעביד לי כעובדוי הא עלמא לא יכול למיקם קמך כ"ש ההוא בר נש. אמר לה וכי למגנא אתקרינא אל רחום וחנון ארך אפים: ועד לא ברא קודשא בריך הוא עלמא ברא תשובה: אמר לה לתשובה אנא בעינא למברי בר נש בעלמא על מנת דכד יתובון לך מחוביהון דתהוי זמינא למשבק חוביהון ולכפרא עלייהו. ובכל שעתא ושעתא תשובה זמינא לגבי בני נשא וכד בני נשא תייבין מחובייהו. האי תשובה תבת לגבי קודשא בריך הוא וכפר על כלא ודינין אתכפיין ומתבסמאן כולהו ובר נש אתדכי מחוביה אימתי אתדכי בר נש מחוביה בשעתא דעאל בהאי תשובה כדקא חזי:

רבי יצחק אמר דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא הה“ד ממעמקים קראתיך ה' רבי אבא אמר ממעמקים קראתיך ה' אתר גניז הוא לעילא והוא עמיקא דבירא ומההוא נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר וההוא עמיקא דעמיקתא אקרי תשובה ומאן דבעי לאתבא ולאתדכאה מחובוי בהאי עלמא אצטריך למקרי לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך ה'. תאנא בשעתא דהוא בר נש חב קמי מאריה וקרב קרבניה על מדבחא וכהנא מכפר עליה ובעי בעותיה עליה מתערין רחמי. ודינין מתבסמין ותשובה אריק ברכאן במבועין דנגדין נפקין ומתברכין כולהו בוצינון כחדא ובר נש אתדכי מחוביה. ע”כ לשון הזוהר הקדוש. וזהו פירוש תכלית יום כפור תשובה כי בתשובה תליא מלתא:

תכלית תּשובה עוה"ב

כי עולם הבא נקרא תבונה ונמשך תדיר בזעיר אנפין אך עתיד לבוא הוא הבינה שעתיד לבא בזמן הגאולה: וסוד עולם הבא עיין בספר נוף ע"ח בביאור המשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים וכו': ואיתא בזוהר הקדוש לעתיד כשיבא משיח צדקינו במהרה: יבא משה רבינו עליו השלום וילמוד תורה עם ישראל ויגלה להם הרזין דאורייתא ועל ידי לימוד התורה תגרמו לקרב הגאולה ותזכו לשמוע רזין דאורייתא והשם הטוב במהרה יגאלנו ויתן לנו נחלת גוים ועמל לאמים נירש למען נעבוד אותו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל אמן:

תושלבע