מתוך השער הרביעי של משל הקדמוני – הפיקדון

הָיָה זָקֵן אֶחָד בְּאֶרֶץ צִידוֹן, / אִישׁ מָדוֹן, /

וְהָיָה מִתְפָּאֵר בַּעֲנָוָה / וּבְדֶרֶךְ מִצְוָה, / וְהָיָה

מִתְפַּלֵּל לִמְצֹא פִדְיוֹם / שֶׁבַע בַּיּוֹם, / וּמַרְאֶה לַכֹּל נֹעַם

וָיֹשֶׁר / וּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר – / וְלִבּוֹ הָיָה חָסֵר וּמִגְרָע, / כִּי

כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהִנֵּה אִישׁ סוֹחֵר / יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְטוֹב שׁוֹחֵר / וַיָּבוֹא אֶל הָעִיר

לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָתוֹ / כְּפִי מִנְהָגוֹ וְדָתוֹ / וַיָּבֵא בְיָדוֹ כִּיס

גָּדוֹל וּמְסֻלֶּה / בְּכֶסֶף מָלֵא. / וַיִּכָּנֵס בְּפֻנְדָּק אֶחָד /

וַיִּירָא עַל כִּיסוֹ וַיִּפְחַד, / כִּי הָיָה בֵין אֲנָשִׁים זָרִים /

וּבְיַלְדֵי נָכְרִים. / וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵלֵךְ וְאַפְקִיד כִּיסִי

בְּיַד אִישׁ טוֹב נֶאֱמָן / וְנֶאֱצָל מִמִּקְרֵה הַזְּמָן, / עַד

אַשְׁכִּים לְמָחֳרָתִי / לְהַשְׁלִים סְחוֹרָתִי. / וְיְהִי הוּא הוֹלֵךְ

וַיִּשְׁמַע קוֹל הֲמֻלָּה / בְּבֵית הַתְּפִלָּה. / וַיִּכָּנֵס בְּתוֹכוֹ

לִרְאוֹת – / חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת, / וַיַּרְא אֶת הַזָּקֵן מִתְפַּלֵּל /

דֹּם לַייָ וְהִתְחוֹלֵל / וַיַּרְבֶּה צְעָקָה וּנְאָקָה, / וַיִּקְרָא

אֶל יְיָ בְּחָזְקָה, / כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה, / בְּלֵב נִשְׁבָּר

וְדָוֶה, / וַיְבַקֵּשׁ עַל עֲווֹנוֹ סְלִיחָה / וְלֹא יִגְרַע שִׂיחָה. /

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֶה / וַיִּשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, / בִּרְאוֹתוֹ

חֲסִידוּת וְזִקְנָה / וּתְפִלָּה נְכוֹנָה. / וַיִּשְׁאַל אֶל הַזָּקֵן

לְשָׁלוֹם, / וַיֹּאמַר ״מִי הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם?״ / וַיֹּאמַר ״אֲנִי סוֹחֵר

מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי / לְבַקֵּשׁ אִישׁ נֶאֱמָן רְצוֹנִי. / וְאַחֲרֵי

אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי אֵלּוּ הַתְּהִלּוֹת / הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת – /

הִנְנִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ מְמוֹנִי וְחֵילִי: / אַתָּה תּוֹמִיךְ

גּוֹרָלִי״ / וַיֹּאמַר ״כַּתַּר לִי זְעֵיר – וְאֶתְוַדֶּה עַל כַּחֲשִׁי

/ וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי״. / וַיּוֹסֶף לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׁבִירַת

רוּחוֹ / וְלִפְנֵי אֵל יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. / וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ

לְדַבֵּר / וּבַקָּשָׁתוֹ לְחַבֵּר / וַיְקַבֵּל מִן הַסּוֹחֵר

פִּקְדוֹנוֹ, / וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ בְּשִׂמְחָה אֶל מְעוֹנוֹ / מִתְהַלֵּל

וּמִשְׁתַּבֵּחַ לְנוֹתֵן לַחְמוֹ וּמְזוֹנוֹ.

וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים וַיָּכִין הַסּוֹחֵר

סְחוֹרָתוֹ וְקִנְיָנוֹ / וַיִּפֶן בֵּית הַזָּקֵן לְבַקֵּשׁ פִּקְדּוֹנוֹ.

/ וַיֹּאמַר ״מָה הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר תִּשְׁאַל / וּמִלָּתְךָ תָשִׂים

לְאַל?״ / וַיֹּאמֶר לוֹ ״כִּיסִי אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי בְיָדֶיךָ /

בְּהִתְבּוֹנְנִי עָדֶיךָ״. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״לֹא הָיוּ דְבָרִים

מֵעוֹלָם!״ / וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה בּוֹשׁ וְנִכְלָם. / וַיָּשָׁב

הָאִישׁ הַסּוֹחֵר לְבֵית תַּחֲנוֹתוֹ / וַיִּשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ

מְרֵרָתוֹ.

וַיַּשְׁכֵּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיָּבוֹא בֵית הַזָּקֵן

– / אוּלַי יוּכַל עִנְיָנוֹ לְתַקֵּן. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״אֲדוֹנִי, סַלְעִי

וּמַחְסִי, / צַוֵּה לָתֶת לִי כִּיסִי!״ / וַיֹּאמַר ״צֵא צֵא, אִישׁ

הַדָּמִים, נִבְזֶה וְסָכָל, / אֲשֶׁר עַל לְשׁוֹנוֹ רָכַל. / אֵיךְ

תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי פִקָּדוֹן, / אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן?״ /

וַיּוֹצִיאֵהוּ מִבֵּיתוֹ בְּפַחֵי־נֶפֶשׁ / וַיִּטְבַּע בְּטִיט וָרֶפֶשׁ.

/ וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב לוֹ מִנֶּגֶד / מִשְׁתּוֹמֵם עַל הַבֶּגֶד. /

וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ נָחוּץ / בָּא מִן הַחוּץ / וְהוּא הַסּוֹחֵר

הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּתַרְשִׁישׁ / גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ. /

וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הֶעָשׁוּק וַיַּכִּירֵהוּ / וַיְדַבֵּר בְּאָזְנָיו

וַיְעִירֵהוּ / וַיֹּאמַר ״מַה לְּךָ, מַרְעִיד, / אֲשֶׁר עַל שִׁבְרְךָ

דִּמְעֲךָ תוֹרִיד?״ / וַיֹּאמַר ״זָקֵן אֶחָד רִמַּנִי, / לְמַשּׁוּאוֹת

שָׂמַנִי״. / וַיַּגֶּד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ / וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה

הַזָּקֵן וְאֶת אֲשֶׁר עָנָהוּ. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״אַל תִּירָא מִמִּקְרֶךָ

/ וְאַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, / וְעַל פִּי הַדִּין

וְהַחֹק / הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק / וַאֲחַלֶּצְךָ מִיַּד הַזָּקֵן

הֶחָנֵף וְהַנִּבְזֶה – / לְמָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה!״

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַסּוֹחֵר כִּיס רָחָב

וְאָרֹךְ / וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב תּוֹכוֹ עָרוּךְ / וַיֹּאמֶר אֶל

הֶעָשׁוּק ״הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הַזָּקֵן / לְיַשֵּׁר מַהֲלָכְךָ

וּלְתַקֵּן, / וְאַעְרִים עִמּוֹ עָרְמָה / עֲמֻקָּה וְרָמָה, / וְאַרְבֶּה

דְבָרִים בְּמַהֲלָלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ – / וְהֵשִׁיב אֶת הַפִּקָּדוֹן

אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ. / וְאַתָּה תָבוֹא לְנַסּוֹת מַאֲמָרִי / אַחֲרֵי

דַבְּרִי / וְתִשְׁאַל מִמֶּנּוּ פִּקְדוֹנְךָ וְחֵילָךְ / וּבְעָרְמָה זוֹ

יְשִׁיבֶנּוֹ לָךְ״. / וַיֹּאמֶר הֶעָשׁוּק ״אֲנִי אָבוֹא אַחֲרֶיךָ /

וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרֶיךָ״.

וַיִּפֶן הַסּוֹחֵר הַיָּשִׁישׁ וַיָּבוֹא בֵית הַזָּקֵן

בִּמְרוּצָה / וְאוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ מָצָא / מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית נָאָה

/ בַּעֲנָוָה וּבַחֲסִידוּת נִרְאָה / כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ אֱלֹהִים נוֹרָא

וְאָיֹם / וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. / וַיִּשְׁאַל

לִשְׁלוֹם הַסּוֹחֵר וּמְלַאכְתּוֹ, / כִּי חָשַׁב לְמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.

/ וַיִּשְׁתַּחוּ הַסּוֹחֵר לְעֻמָּתוֹ / וַיּוֹדֵהוּ עַל מֵיטַב אִמְרָתוֹ

/ וַיֹּאמַר ״הִנֵּה תַרְשִׁישׁ עִיר מְגוּרַי / וַאֲנִי סוֹחֵר גָּדוֹל

מִימֵי נְעוּרַי / וְיֶשׁ לִי בַת נְשוּאָה בְּאֶרֶץ פַּתְרוֹס / אֲשֶׁר

לַחְמָהּ לָרָעֵב תִּפְרֹס / וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְשַׁחֵר פָּנֶיהָ /

וְלָדַעַת עִנְיָנֶיהָ. / וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים /

זָהָב וָכֶסֶף מַטְמוֹנִים, / וְהוֹדִיעוּנִי הַיּוֹם כִּי בַדֶּרֶךְ

הַזֶּה גַנָּבִים / יֵצְאוּ נִצָּבִים. / וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ

שֶׁבַח וּמַהֲלָל / אֲשֶׁר בֶּאֱמוּנָתְךָ נִכְלָל / כִּי אַתָּה הַזָּקֵן

הַנֶּאֱמָן / אָב הָרַחֲמָן, / בָּאתִי לְהַפְקִיד אֶצְלְךָ כִּיסִי

וּמָעוֹתַי, / חֵילִי וְכָל אוֹצְרוֹתַי״. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״הִנְנִי

מַטְרִיחַ עַצְמִי לַעֲשׂוֹת מִשְׁאָלֶיךָ, / תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי

וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ״.

וַיֹּאמַר הַסּוֹחֵר ״רְצוֹנִי שֶׁתִּכְתֹּב עַל הַכִּיס

אוֹתוֹתַי / וּשְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי / כִּי הָרַמָּאִים רַבִּים /

סַלּוֹנִים וְסָרָבִים״. / וַיֹּאמַר ״הִנְנִי כוֹתֵב כְּפִי חֶפְצֶךָ /

שִׁמְךָ וְשֵׁם אֲבוֹתֶיךָ וְשֵׁם אַרְצֶךָ, / וַאֲצַיֵּר עַל כִּיסְךָ

צוּרַת זָקֵן וְיָשִׁישׁ / מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, / לְמַעַן לֹא

יָבוֹא לְרַמּוֹתֵנוּ אִישׁ נָכְרִי / בְּאַף וָחֳרִי״. / וַיְהִי הֵם

אוֹתוֹתָם מַעֲמִיקִים / וְסוֹדוֹתָם מַמְתִּיקִים – / וְהִנֵּה הֶעָשׁוּק

קָרֵב לְמוּלוֹ / וַיְחַנֵּן קוֹלוֹ / וַיֹּאמַר ״בְּחַסְדְּךָ, הַזָּקֵן

אֲדוֹנִי, / צַוֵּה לָתֶת לִי פִּקְדוֹנִי, / כִּי כְבָר שִׁלַּמְתִּי

מְכִירָתִי / וְעָשִׂיתִי סְחוֹרָתִי״. / וַיֹּאמַר ״גְּשָׁה נָא אֵלַי

וַאֲמוּשְׁךָ, בְּנִי, / הַאַתָּה זֶה אֲשֶׁר נָתַתָּ הַכִּיס בְּיַד

יְמִינִי״. / וַיִּגַּשׁ הָאִישׁ וַיְמַשְׁשׁוֹ / וְלֹא יָכוֹל

לְהַכְחִישׁוֹ / כִּי אָמַר: פֶּן יִשְׁמַע קוֹלוֹ / וְשָׁב וְרָפָא לוֹ, /

וְלֹא יַפְקִיד אֶצְלִי הַמָּמוֹן הָרַב / וְהָיָה לִי כְהַיּוֹם הַזֶּה

לְמַאֲרָב. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״בֶּאֱמֶת אַתָּה הִפְקַדְתָּ בְּיָדִי

כִּיסֶךָ, / מְנָת חֶלְקְךָ וְכוֹסֶךָ, / וְאָמְנָם בָּא בְצוּרָתְךָ

רַמַּאי אֶחָד / וְכִמְעַט הוֹנִי לֹא נִכְחַד, / וַיִּשְׁאַל הַמָּמוֹן

וְעָרַךְ לְנֶגְדִּי שִׂיחֶךָ / כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֶךָ / וַאֲנִי

עֲנִיתִיהוּ עַל זֹאת / קָשׁוֹת וְעַזּוֹת. / וְעַתָּה, בְּנִי, קַח

רְכוּשְׁךָ וְחֵילְךָ – / אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ!״ / וַיָקָם

וַיִּתֵן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ / לֹא חָסַר דָּבָר מִמַּטְמוֹנוֹ.

וַיְהִי בִרְאוֹת הַסּוֹחֵר אֶת הַפִּקָּדוֹן בְּיַד

הָאִישׁ / וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ, / וַיּוֹצֵא גַם הוּא כִיסוֹ מִן

הַמַּהְפֶּכֶת / וַיּוֹאֶל לָלֶכֶת. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״תְּנָה אֶת

הַפִּקָּדוֹן הַזֶּה וְאֶשְׁמְרֶנּוּ, / לַיְלָה וָיוֹם אֶנְצְרֶנּוּ״. /

וַיֹּאמֶר הַסּוֹחֵר ״אַל נָא, אֲדוֹנִי, / כִּי אֵין זֶה הַכִּיס אֲשֶׁר

אֲשֶׁר בְּיָדְךָ רְצוֹנִי, / וְהַכִּיס הַהוּא גָּדוֹל מִזֶּה / וְאַתָּה

תֶחֱזֶה, / כִּי עַתָּה אֵלֵךְ וַאֲבִיאֶנּוּ / וּבְיָדְךָ אַפְקִידֶנּוּ״.

/ וַיֹּאמֶר לוֹ ״מַהֵר לֵךְ וָשׁוֹב, / וְאַל תִּשְׁעֶה בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר

וְאַל תַּחְשֹׁב: / כִּי אִם תִּתְעַכֵּב – לֹא תוּכַל לִרְאוֹת פָּנַי, /

עַד אֲשֶׁר אֶתְוַדֶּה עַל זְדוֹנַי / וְאֶתְפַּלֵּל כְּחֻקִּי לִפְנֵי

זוֹקֵף כְּפוּפִים / תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין.

וַיֹּאמֶר לוֹ ״הִתְפַּלַּלְתָּ כְתַאֲוָתֶךָ!

/ חַי יְיָ, לֹא יִנָּתֵן כִּיסִי בִרְשׁוּתֶךָ! / כִּי

אַתָּה רָשָׁע מַמְרֶה / רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה, / כְבָר חָקַק הַשֵּׁם

מַאֲמָר וַחֲצָבוֹ, / כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא. / וְעַל זֶה

סַבּוֹתִי וָאוֹצִיא מִיָּדְךָ חֵיל חֲבֵרִי וּרְכוּשׁוֹ / כַּאֲשֶׁר

רָאִיתִי בְצָרַת נַפְשׁוֹ, / וְעַל זֶה אוֹדֶה אֶת יְיָ וַאֲהַלְלֶנּוּ /

מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ״. / וַיַּרְא הֶחָנֵף כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה

עֲצָתוֹ / וְנִבְעֲרָה מְלִיצָתוֹ, / וַיּצְעַק וַיֶּהֱמֶה וַיִּנְאַק, /

וַיְצַו לְבֵיתוֹ וַיֵּחָנַק. / וְהֶעָשׁוּק נִמְלַט בְּתַחְבּוּלוֹת

הַסּוֹחֵר / אֲשֶׁר דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בּוֹחֵר, / וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ

שָׂמֵחַ / וְעָרְמַת הַסּוֹחֵר הַיָּשִׁישׁ מְשַׁבֵּחַ, / וַיַּגִּיד

מַהֲלָלוֹ / לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ / וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ

לִשְׁמוֹ.