

מתוך השער הרביעי של משל הקדמוני – הפיקדון
הָיָה זָקֵן אֶחָד בְּאֶרֶץ צִידוֹן, / אִישׁ מָדוֹן, /
וְהָיָה מִתְפָּאֵר בַּעֲנָוָה / וּבְדֶרֶךְ מִצְוָה, / וְהָיָה
מִתְפַּלֵּל לִמְצֹא פִדְיוֹם / שֶׁבַע בַּיּוֹם, / וּמַרְאֶה לַכֹּל נֹעַם
וָיֹשֶׁר / וּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר – / וְלִבּוֹ הָיָה חָסֵר וּמִגְרָע, / כִּי
כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהִנֵּה אִישׁ סוֹחֵר / יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְטוֹב שׁוֹחֵר / וַיָּבוֹא אֶל הָעִיר
לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָתוֹ / כְּפִי מִנְהָגוֹ וְדָתוֹ / וַיָּבֵא בְיָדוֹ כִּיס
גָּדוֹל וּמְסֻלֶּה / בְּכֶסֶף מָלֵא. / וַיִּכָּנֵס בְּפֻנְדָּק אֶחָד /
וַיִּירָא עַל כִּיסוֹ וַיִּפְחַד, / כִּי הָיָה בֵין אֲנָשִׁים זָרִים /
וּבְיַלְדֵי נָכְרִים. / וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵלֵךְ וְאַפְקִיד כִּיסִי
בְּיַד אִישׁ טוֹב נֶאֱמָן / וְנֶאֱצָל מִמִּקְרֵה הַזְּמָן, / עַד
אַשְׁכִּים לְמָחֳרָתִי / לְהַשְׁלִים סְחוֹרָתִי. / וְיְהִי הוּא הוֹלֵךְ
וַיִּשְׁמַע קוֹל הֲמֻלָּה / בְּבֵית הַתְּפִלָּה. / וַיִּכָּנֵס בְּתוֹכוֹ
לִרְאוֹת – / חֵן חֵן תְּשׁוּאוֹת, / וַיַּרְא אֶת הַזָּקֵן מִתְפַּלֵּל /
דֹּם לַייָ וְהִתְחוֹלֵל / וַיַּרְבֶּה צְעָקָה וּנְאָקָה, / וַיִּקְרָא
אֶל יְיָ בְּחָזְקָה, / כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה, / בְּלֵב נִשְׁבָּר
וְדָוֶה, / וַיְבַקֵּשׁ עַל עֲווֹנוֹ סְלִיחָה / וְלֹא יִגְרַע שִׂיחָה. /
וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֶה / וַיִּשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, / בִּרְאוֹתוֹ
חֲסִידוּת וְזִקְנָה / וּתְפִלָּה נְכוֹנָה. / וַיִּשְׁאַל אֶל הַזָּקֵן
לְשָׁלוֹם, / וַיֹּאמַר ״מִי הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם?״ / וַיֹּאמַר ״אֲנִי סוֹחֵר
מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי / לְבַקֵּשׁ אִישׁ נֶאֱמָן רְצוֹנִי. / וְאַחֲרֵי
אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי אֵלּוּ הַתְּהִלּוֹת / הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת – /
הִנְנִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ מְמוֹנִי וְחֵילִי: / אַתָּה תּוֹמִיךְ
גּוֹרָלִי״ / וַיֹּאמַר ״כַּתַּר לִי זְעֵיר – וְאֶתְוַדֶּה עַל כַּחֲשִׁי
/ וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי״. / וַיּוֹסֶף לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׁבִירַת
רוּחוֹ / וְלִפְנֵי אֵל יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. / וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ
לְדַבֵּר / וּבַקָּשָׁתוֹ לְחַבֵּר / וַיְקַבֵּל מִן הַסּוֹחֵר
פִּקְדוֹנוֹ, / וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ בְּשִׂמְחָה אֶל מְעוֹנוֹ / מִתְהַלֵּל
וּמִשְׁתַּבֵּחַ לְנוֹתֵן לַחְמוֹ וּמְזוֹנוֹ.
וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים וַיָּכִין הַסּוֹחֵר
סְחוֹרָתוֹ וְקִנְיָנוֹ / וַיִּפֶן בֵּית הַזָּקֵן לְבַקֵּשׁ פִּקְדּוֹנוֹ.
/ וַיֹּאמַר ״מָה הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר תִּשְׁאַל / וּמִלָּתְךָ תָשִׂים
לְאַל?״ / וַיֹּאמֶר לוֹ ״כִּיסִי אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי בְיָדֶיךָ /
בְּהִתְבּוֹנְנִי עָדֶיךָ״. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״לֹא הָיוּ דְבָרִים
מֵעוֹלָם!״ / וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה בּוֹשׁ וְנִכְלָם. / וַיָּשָׁב
הָאִישׁ הַסּוֹחֵר לְבֵית תַּחֲנוֹתוֹ / וַיִּשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ
מְרֵרָתוֹ.
וַיַּשְׁכֵּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיָּבוֹא בֵית הַזָּקֵן
– / אוּלַי יוּכַל עִנְיָנוֹ לְתַקֵּן. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״אֲדוֹנִי, סַלְעִי
וּמַחְסִי, / צַוֵּה לָתֶת לִי כִּיסִי!״ / וַיֹּאמַר ״צֵא צֵא, אִישׁ
הַדָּמִים, נִבְזֶה וְסָכָל, / אֲשֶׁר עַל לְשׁוֹנוֹ רָכַל. / אֵיךְ
תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי פִקָּדוֹן, / אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן?״ /
וַיּוֹצִיאֵהוּ מִבֵּיתוֹ בְּפַחֵי־נֶפֶשׁ / וַיִּטְבַּע בְּטִיט וָרֶפֶשׁ.
/ וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב לוֹ מִנֶּגֶד / מִשְׁתּוֹמֵם עַל הַבֶּגֶד. /
וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ נָחוּץ / בָּא מִן הַחוּץ / וְהוּא הַסּוֹחֵר
הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּתַרְשִׁישׁ / גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ. /
וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הֶעָשׁוּק וַיַּכִּירֵהוּ / וַיְדַבֵּר בְּאָזְנָיו
וַיְעִירֵהוּ / וַיֹּאמַר ״מַה לְּךָ, מַרְעִיד, / אֲשֶׁר עַל שִׁבְרְךָ
דִּמְעֲךָ תוֹרִיד?״ / וַיֹּאמַר ״זָקֵן אֶחָד רִמַּנִי, / לְמַשּׁוּאוֹת
שָׂמַנִי״. / וַיַּגֶּד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ / וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה
הַזָּקֵן וְאֶת אֲשֶׁר עָנָהוּ. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״אַל תִּירָא מִמִּקְרֶךָ
/ וְאַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, / וְעַל פִּי הַדִּין
וְהַחֹק / הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק / וַאֲחַלֶּצְךָ מִיַּד הַזָּקֵן
הֶחָנֵף וְהַנִּבְזֶה – / לְמָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה!״
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַסּוֹחֵר כִּיס רָחָב
וְאָרֹךְ / וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב תּוֹכוֹ עָרוּךְ / וַיֹּאמֶר אֶל
הֶעָשׁוּק ״הִנְנִי הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הַזָּקֵן / לְיַשֵּׁר מַהֲלָכְךָ
וּלְתַקֵּן, / וְאַעְרִים עִמּוֹ עָרְמָה / עֲמֻקָּה וְרָמָה, / וְאַרְבֶּה
דְבָרִים בְּמַהֲלָלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ – / וְהֵשִׁיב אֶת הַפִּקָּדוֹן
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ. / וְאַתָּה תָבוֹא לְנַסּוֹת מַאֲמָרִי / אַחֲרֵי
דַבְּרִי / וְתִשְׁאַל מִמֶּנּוּ פִּקְדוֹנְךָ וְחֵילָךְ / וּבְעָרְמָה זוֹ
יְשִׁיבֶנּוֹ לָךְ״. / וַיֹּאמֶר הֶעָשׁוּק ״אֲנִי אָבוֹא אַחֲרֶיךָ /
וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרֶיךָ״.
וַיִּפֶן הַסּוֹחֵר הַיָּשִׁישׁ וַיָּבוֹא בֵית הַזָּקֵן
בִּמְרוּצָה / וְאוֹתוֹ עַל מְכוֹנוֹ מָצָא / מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית נָאָה
/ בַּעֲנָוָה וּבַחֲסִידוּת נִרְאָה / כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ אֱלֹהִים נוֹרָא
וְאָיֹם / וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. / וַיִּשְׁאַל
לִשְׁלוֹם הַסּוֹחֵר וּמְלַאכְתּוֹ, / כִּי חָשַׁב לְמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.
/ וַיִּשְׁתַּחוּ הַסּוֹחֵר לְעֻמָּתוֹ / וַיּוֹדֵהוּ עַל מֵיטַב אִמְרָתוֹ
/ וַיֹּאמַר ״הִנֵּה תַרְשִׁישׁ עִיר מְגוּרַי / וַאֲנִי סוֹחֵר גָּדוֹל
מִימֵי נְעוּרַי / וְיֶשׁ לִי בַת נְשוּאָה בְּאֶרֶץ פַּתְרוֹס / אֲשֶׁר
לַחְמָהּ לָרָעֵב תִּפְרֹס / וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְשַׁחֵר פָּנֶיהָ /
וְלָדַעַת עִנְיָנֶיהָ. / וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים /
זָהָב וָכֶסֶף מַטְמוֹנִים, / וְהוֹדִיעוּנִי הַיּוֹם כִּי בַדֶּרֶךְ
הַזֶּה גַנָּבִים / יֵצְאוּ נִצָּבִים. / וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ
שֶׁבַח וּמַהֲלָל / אֲשֶׁר בֶּאֱמוּנָתְךָ נִכְלָל / כִּי אַתָּה הַזָּקֵן
הַנֶּאֱמָן / אָב הָרַחֲמָן, / בָּאתִי לְהַפְקִיד אֶצְלְךָ כִּיסִי
וּמָעוֹתַי, / חֵילִי וְכָל אוֹצְרוֹתַי״. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״הִנְנִי
מַטְרִיחַ עַצְמִי לַעֲשׂוֹת מִשְׁאָלֶיךָ, / תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי
וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ״.
וַיֹּאמַר הַסּוֹחֵר ״רְצוֹנִי שֶׁתִּכְתֹּב עַל הַכִּיס
אוֹתוֹתַי / וּשְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי / כִּי הָרַמָּאִים רַבִּים /
סַלּוֹנִים וְסָרָבִים״. / וַיֹּאמַר ״הִנְנִי כוֹתֵב כְּפִי חֶפְצֶךָ /
שִׁמְךָ וְשֵׁם אֲבוֹתֶיךָ וְשֵׁם אַרְצֶךָ, / וַאֲצַיֵּר עַל כִּיסְךָ
צוּרַת זָקֵן וְיָשִׁישׁ / מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, / לְמַעַן לֹא
יָבוֹא לְרַמּוֹתֵנוּ אִישׁ נָכְרִי / בְּאַף וָחֳרִי״. / וַיְהִי הֵם
אוֹתוֹתָם מַעֲמִיקִים / וְסוֹדוֹתָם מַמְתִּיקִים – / וְהִנֵּה הֶעָשׁוּק
קָרֵב לְמוּלוֹ / וַיְחַנֵּן קוֹלוֹ / וַיֹּאמַר ״בְּחַסְדְּךָ, הַזָּקֵן
אֲדוֹנִי, / צַוֵּה לָתֶת לִי פִּקְדוֹנִי, / כִּי כְבָר שִׁלַּמְתִּי
מְכִירָתִי / וְעָשִׂיתִי סְחוֹרָתִי״. / וַיֹּאמַר ״גְּשָׁה נָא אֵלַי
וַאֲמוּשְׁךָ, בְּנִי, / הַאַתָּה זֶה אֲשֶׁר נָתַתָּ הַכִּיס בְּיַד
יְמִינִי״. / וַיִּגַּשׁ הָאִישׁ וַיְמַשְׁשׁוֹ / וְלֹא יָכוֹל
לְהַכְחִישׁוֹ / כִּי אָמַר: פֶּן יִשְׁמַע קוֹלוֹ / וְשָׁב וְרָפָא לוֹ, /
וְלֹא יַפְקִיד אֶצְלִי הַמָּמוֹן הָרַב / וְהָיָה לִי כְהַיּוֹם הַזֶּה
לְמַאֲרָב. / וַיֹּאמֶר לוֹ ״בֶּאֱמֶת אַתָּה הִפְקַדְתָּ בְּיָדִי
כִּיסֶךָ, / מְנָת חֶלְקְךָ וְכוֹסֶךָ, / וְאָמְנָם בָּא בְצוּרָתְךָ
רַמַּאי אֶחָד / וְכִמְעַט הוֹנִי לֹא נִכְחַד, / וַיִּשְׁאַל הַמָּמוֹן
וְעָרַךְ לְנֶגְדִּי שִׂיחֶךָ / כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֶךָ / וַאֲנִי
עֲנִיתִיהוּ עַל זֹאת / קָשׁוֹת וְעַזּוֹת. / וְעַתָּה, בְּנִי, קַח
רְכוּשְׁךָ וְחֵילְךָ – / אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ!״ / וַיָקָם
וַיִּתֵן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ / לֹא חָסַר דָּבָר מִמַּטְמוֹנוֹ.
וַיְהִי בִרְאוֹת הַסּוֹחֵר אֶת הַפִּקָּדוֹן בְּיַד
הָאִישׁ / וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ, / וַיּוֹצֵא גַם הוּא כִיסוֹ מִן
הַמַּהְפֶּכֶת / וַיּוֹאֶל לָלֶכֶת. / וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן ״תְּנָה אֶת
הַפִּקָּדוֹן הַזֶּה וְאֶשְׁמְרֶנּוּ, / לַיְלָה וָיוֹם אֶנְצְרֶנּוּ״. /
וַיֹּאמֶר הַסּוֹחֵר ״אַל נָא, אֲדוֹנִי, / כִּי אֵין זֶה הַכִּיס אֲשֶׁר
אֲשֶׁר בְּיָדְךָ רְצוֹנִי, / וְהַכִּיס הַהוּא גָּדוֹל מִזֶּה / וְאַתָּה
תֶחֱזֶה, / כִּי עַתָּה אֵלֵךְ וַאֲבִיאֶנּוּ / וּבְיָדְךָ אַפְקִידֶנּוּ״.
/ וַיֹּאמֶר לוֹ ״מַהֵר לֵךְ וָשׁוֹב, / וְאַל תִּשְׁעֶה בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר
וְאַל תַּחְשֹׁב: / כִּי אִם תִּתְעַכֵּב – לֹא תוּכַל לִרְאוֹת פָּנַי, /
עַד אֲשֶׁר אֶתְוַדֶּה עַל זְדוֹנַי / וְאֶתְפַּלֵּל כְּחֻקִּי לִפְנֵי
זוֹקֵף כְּפוּפִים / תְּמִידִין כְּסִדְרָן וּמוּסָפִין.
וַיֹּאמֶר לוֹ ״הִתְפַּלַּלְתָּ כְתַאֲוָתֶךָ!
/ חַי יְיָ, לֹא יִנָּתֵן כִּיסִי בִרְשׁוּתֶךָ! / כִּי
אַתָּה רָשָׁע מַמְרֶה / רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה, / כְבָר חָקַק הַשֵּׁם
מַאֲמָר וַחֲצָבוֹ, / כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא. / וְעַל זֶה
סַבּוֹתִי וָאוֹצִיא מִיָּדְךָ חֵיל חֲבֵרִי וּרְכוּשׁוֹ / כַּאֲשֶׁר
רָאִיתִי בְצָרַת נַפְשׁוֹ, / וְעַל זֶה אוֹדֶה אֶת יְיָ וַאֲהַלְלֶנּוּ /
מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ״. / וַיַּרְא הֶחָנֵף כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה
עֲצָתוֹ / וְנִבְעֲרָה מְלִיצָתוֹ, / וַיּצְעַק וַיֶּהֱמֶה וַיִּנְאַק, /
וַיְצַו לְבֵיתוֹ וַיֵּחָנַק. / וְהֶעָשׁוּק נִמְלַט בְּתַחְבּוּלוֹת
הַסּוֹחֵר / אֲשֶׁר דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בּוֹחֵר, / וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ
שָׂמֵחַ / וְעָרְמַת הַסּוֹחֵר הַיָּשִׁישׁ מְשַׁבֵּחַ, / וַיַּגִּיד
מַהֲלָלוֹ / לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ / וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ
לִשְׁמוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות