היכן היכרתיו, בעצם? אם אין זכרוני מטעני – באולפנו של רוברט, סמוך לשטח הקרוי “גדול”. בעתון צרפתי, המופיע בישראל, הוא חותם את רשימותיו בשם אלף־נון. נולד באתונא, בשנתה האחרונה של מלחמת־העולם הקודמת, גדל בפאריס ונלחם בצבא דה־גול. כרבים מבני־דורו שרת במצריים, בלוב, בלבנון, באריטריאה… בביר־חכים נפגע בעיניו, אך לא נפטר לדרכו אלא לאחר ככלות הכל… שנים אחדות לאחר־מכן הוא משוטט לו בעולם על סיפונה של גיגית־ימאים צרפתית, מרבה בהירהורים ומבקש את עלומיו. בסופו של דבר הוא מוצא את דרכו לישראל וביפו, שלתוכה נקלע, הוא מעלה על הנייר את רשמיו: רומן, שיש בו הרבה מן האוטוביוגרפיה. לא עיינתי בו עדיין, אך סבורני שאם יש בו משהו מדמות אביו־מחוללו, טיבו ידוע לי: רומן של הלקאה עצמית, לב עירום – ומה שקורין נפש־שסועה…
את ספרו הוא משגר להוצאת “גלימר” בפאריז וזוכה להוקרה, אף כי נדרש להוציא מתוכו קטעים שאינם יפים לקריאה משפחתית אפילו בצרפת. הוא מסרב ומשגרו לפטרון רוחני, שאותו הוא מחשיב יותר מכל: היואיל להעיף עליו עין ולפתוח בפניו את שערי המו"לות הצרפתית?
שעה קלה לפני פתיחת תערוכתו היפה של רוברט בארמון־העזים, הקרוי אצלנו משום מה ביתן־הציירים, הוא מראה לי, בשמחת לב רבה, את תשובת הפטרון:
“מא סרטמאן! קראתי את ספרך ואף אקדים לו מבוא, אם רצונך בכך. דבר זה לא עשיתי עדיין לאיש… על אפם ועל חמתם של כל הרוצים לראות בי אנטישמי, טרטיופים שכמותם! אתה הרי מכיר את בני־מינם…”
על המעטפה אני קורא את שם השולח: “ד”ר ל.פ. דטוש, פקולטת הרפואה בפאריז. רי גארדה, מידון…" ז’ק מחייך ומספר לי עליו שהוא גיניקולוג, אלא שלא תמיד הוא עוסק במקצועו… יש שהוא מפתיע את העולם אף בספריו. שמא נזדמן לי משהו משלו? “המסע עד קצה הלילה”, דרך־משל?
סלין? לואי פרדיננד סלין? אותה חמת־זוהמה? אותו היסטריקן אנטישמי שהורה להיטלר איך לשחוט יהודים? אמנם כן, הוא־הוא! הוא ולא אחר, דטוש־סלין! סא־וא־סן־פארול: משתף־פעולה – ומן השפלים שבחבורא דווקא… כיוון שנסתחפו שדות הרייך השלישי נטל רגליו ונמלט לדניה, שבה התגורר בבקתת־דייגים נדחת, כשהוא מעמיד פני מטורף… על כך היו אומרים אז בפאריז כי יש משהו רקוב בארץ־דנמרק!
כשך הסער הוא חוזר למקומו בצרפת ומקדיש עתותיו לרפואה ואין צריך לאמר: לספרות… כאלו, הו מחמוד, לא יצאנו, לא חזרנו!
שותפות־לב חד־־פעמית בין יפו למֵידוֹן? או רוח־הזמן?