בְּלֵיל־אָבִיב שָׁקֵט, מַמְרִיא,
כֹּה קַל הֱיוֹת סַהֲרוּרִי:
הַצְמֵד עֵינַיִם לִלְבָנָה פְּגוּמָה
שׁוֹפַעַת לֹבֶן חִוַּרְיָן, וּמָה
אִם שׁוּב רַגְלִי תִּמְעַד?
הַיּוֹם כְּבָר רַד.
עִם שַׁחַר שׁוֹט־זָהָב הָצְלַף
עַל נַחַל נֶעֱבַר בִּיעָף.
בַּיּוֹם, לִילָךְ (אַךְ לִי וְלָךְ) פָּרַח.
צָרַב הַשּׁוֹט, קָמַל בַּצֵּל לִילָךְ.
עַתָּה שְׁכוּר־סַהַר לֵיל יִצְעַד.
הַיּוֹם כְּבָר רַד.
וְאֵין רְאֵם בָּרוֹם וְנַהַם דֹּב.
צְהוֹב־חַלּוֹן לוֹחֵשׁ רָזִים לָרְחוֹב
כֻּלּוֹ פָּשׁוּט, כֻּלּוֹ מוּבָן.
לָנוּ רַק הַכֶּסֶף הַלָּבָן.
פַּס כְּאֵב וּמְרִי אָבַד.
הַיּוֹם כְּבָר רַד.