שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר
שְׁנַיִם שְׁחֹרִים וְאֶחָד צָחֹר
בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָץ לַעֲבֹר…
לֹא נָסִיךְ אֲנִי וְלֹא פְּאֵר.
לֹא לַכְלְכָן וְלֹא נוּגֵה־עֵינַיִם.
אֲנִי אַנְדְּרֵי. רוֹצֶה לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר.
לָכֹף אֶת הַבַּמְבּוּק לִשְׁנַיִם.
רְאִי! הַיְלָדִים רוֹקְדִים סְבִיב הַבַּמְבּוּק.
מַרְסֶל תּוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת זַ’נִּין.
הַקְשִׁיבִי! בֶּן־הַמֶּלֶךְ בָּא בִּיעָף לַשּׁוּק
וְהַבַּרְבּוּר, וְהַבַּרְבּוּר רֹאשׁוֹ מַרְכִּין…
אֲנִי רוֹצֶה לִרְקֹד בַּגָּן, אִתָּהּ.
אַנְדְּרֵי אֲנִי. וְלֹא בֻּּבּוֹן.
אִם לֹא תִּתְּנִי מִיָּד — אַרְטִיב שׁוּב בַּמִּטָּה
וְכֻלָּם יָמוּתוּ מֵהַסִּרָחוֹן!
בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר
בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָרוּר, אָרוּר
רָצַחְתָּ בַּרְבּוּרִי צָחֹר…