בְּלֶכְתֵּךְ, הִשְׁאַרְתְּ לִי לְמִשְׁמָר
(וְאוּלַי בְּמַתָּנָה)
אֶת כַּלְבַּת־הַצִּפִּיָּה הַזֹּאת
הַנִּזּוֹנָה מִדְּבַר הַשַּׁעַר וְהַפַּעֲמוֹן
וּמֵאִוְשַׁת הַגֶּפֶן לַחַלּוֹן.
הַלַּיְלָה (אַרְצָה!)
גָּדוֹל וְעוֹמֵד בְּלֹא־צְעָדַיִךְ.
שׁשׁשׁ, חַיָּתִי הַטּוֹבָה, לֹא בִּי הָאָשָׁם
(גַּם אֲנִי שׁוֹמֵר חִנָּם)
אִם קוֹלוֹת־חֲלוּדָה מְנַסְּרִים
בַּשַּׁעַר, וְעָלִים נִמְטָרִים
כַּבָּרָד. טוֹבָה, טוֹבָה, בּוֹאִי אֵלַי.
חֲסוּמָה,
וְאֶמְחֶה אֶת הַקֶּצֶף מֵעַל שְׂפָתַיִךְ.