הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת

הַמְּרִימָה עָלַי רֹאשָׁהּ לְפֶתַע,

אֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנָּה.

צְחוֹקָהּ גָּדוֹל עָלַי

אַךְ הִיא נוֹשֶׁכֶת בְּאוֹרִי

כְּאִלּוּ בָּאתִי בִּמְחִלָּה.

כֻּלָּהּ כִּפּוּר וְרַחַשׁ טוֹב:

אָמֵן עוֹנָה לַשְּׁכָחוֹת שֶׁלִּי,

סוֹמֶכֶת כַּף עַל פְּאָתִי בְּצָהֳלָה,

נִלְוֵית אֵלַי בְּקוֹל־עַנּוֹת,

שָׁלוֹם רָחוֹק, שָׁלוֹם קָרוֹב:

אֲבָל עֵינֶיהָ קְטַנּוֹת

וַאֲנִי מְפַחֵד מִמֶּנָּה פַּחַד־מָוֶת.