כְּשֶׁהָאִשָּׁה בִּכְפַר־הַדַּיָּגִים סִפְּרָה לִי

עַל בַּעְלָהּ שֶׁנֶּעֱלַם

וְעַל הַיָּם שֶׁחוֹזֵר־וָמֵת לְפִתְחָהּ עֶרֶב־עֶרֶב,

הֶחֱרַשְׁתִּי.

לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר לְצִדְפֵי־עֵינֶיהָ

אֲהוּבֵךְ יַחֲזֹר, אוֹ

הַיָּם יָשׁוּב־יִחְיֶה.

(יֵשׁ יָמִים שֶׁאֵינִי מוֹצֵא בָּהֶם לוֹמַר לָךְ

אֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת.)