בְּמַעֲלוֹת־פִּגּוּם, הַהַתְחָלוֹת

קַלּוֹת. לֵיל־פְּרָצִים הוֹמֶה, נִכְנָף

עָלֵינוּ, וּמֶרְחַקִּים עֵרִים בְּכַף

הַיָּד: “מָחָר, כָּעֵת חַיָּה, לָעַד".

נָם הַשּׁוֹמֵר לְמַרְגְּלוֹת־סֻלָּם,

חוֹלֵם תִּקְרָה וָדֶלֶת, פַּעֲמוֹן

וּוִילָאוֹת, וּלְפִי־שָׁעָה, שְׁעוֹן

הַמַּיִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁלָה מִיָּם.

הוֹצִיאִי־נָא יָדֵךְ מִתּוֹךְ הַלֵּיל:

תְּנִי לִי אֵינְסוֹפִים שֶׁל הַשְׁעָרוֹת

פְּרוּעוֹת בָּרוּחַ וְנֵצַח־שְׂעָרוֹת

בַּסַּהַר, עַכְשָׁו הַהַתְחָלוֹת יָפוֹת.

אֲבָל הֵיכָן, אֲבָל כֵּיצַד אָהֵל

עַל צַוָּארֵךְ בְּיוֹם הַתַּלְפִּיּוֹת?