הוּא יוֹשֵׁב מִנֶּגְדָהּ

בְּאוֹר רַךְ אֲדַמְדַּם שֶׁל מְנוֹרָה מְחֻפָּה,

וְהִיא – כָּל לִבָּהּ בַּעֲרִיסָה מִלְּפָנֶיהָ.

הִיא דוֹבֶרֶת אֵלָיו וְקוֹלָהּ עוֹד חַם,

לַהֲבוֹת הַבָּשָׂר נְמַסּוֹת בַּחֲלֵב הַשָּׁדַיִם –

הֲיוֹדֵעַ תִּינוֹק מַה תְּמִסָּה שֶׁל בְּרָקִים הוּא גוֹמֵעַ

הוּא קָם וְנוֹגֵעַ עֲנֻגּוֹת בִּשְׂפָתָיו

עַל מֵצַח הַבַּת בָּעֲרִיסָה

וְעַל רֹאשׁ הָרַעְיָה.

הִיא לֹוטֶפֶת רֹאשׁוֹ בְּחִבָּה

מַצְבִּיעָה בְּגֵאוּת עַל בִּתָּם הַקְּטַנָּה הַמְנַמְנֶמֶת,

הוּא זוֹקֵף צַוְּארוֹנוֹ וְיוֹצֵא.