אף־על־פי שלא מת יצחק מעלה עליו הכתוב כאילו

מת ואפרו מוטל על גבי המזבח

“מדרש הגדול”

הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁבְּנִי לֹא חָזַר.

הוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי:

בִּהְיוֹתִי קָטָן וּבִהְיוֹתְךָ

לֹא רָצִיתָ לְסַפֵּר לִי

אֶת סִפּוּר עֲקֵדַת יִצְחָק,

לְבַעֵת אוֹתִי בְּמַאֲכֶלֶת, אֵשׁ וָאַיִל.

אֲבָל עַכְשָׁו שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹלָהּ.

הִיא לָחֲשָׁה אֲפִלּוּ לֹא צִוְּתָה —

(יָדָהּ מְלֵאָה קוֹלוֹת וְהִיא

דִּבְּרָה אֶל מִצְחֲךָ וְאֶל עֵינֶיךָ:)

כָּךְ?

וּכְבָר מִהַרְתָּ אֶל הַמַּחֲבוֹא,

שָׁלַפְתָּ מַאֲכֶלֶת, אֵשׁ וָאַיִל

וּכְהֶרֶף־עַיִן

אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ.

הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁבְּנִי לֹא חָזַר.

חִכִּיתִי לְשׁוּבוֹ מִבֵּית־הַסֵּפֶר,

וְהוּא הִתְמַהְמֵהַּ.

וּכְשֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ,

הִיא שָׂמָה אֶת יָדָהּ עָלַי

וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁרָאָה.

מִישֶׁהוּ כָּמוֹךָ

צָרִיךְ לְמַהֵר מְאֹד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ

מַה שֶּׁאָמַר הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן.

עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ

כָּל הַהֲבָרוֹת הָעֲמוּמוֹת כְּבָר צָלְלוּ

וְשׁוּב בַּחֲלוֹמוֹ.

צָרִיךְ לְמַהֵר מְאֹד כְּדֵי לִהְיוֹת שָׁם

כַּאֲשֶׁר יָלֹקּוּ אֶת הַחוֹף, יָנוּחוּ.