חָק־הַבָּשָׂר אַכְזָר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ:

אִם לֹא אֶחָד — אֵין שְׁמַע, וְאֵין אֱלוֹהַּ.

עִצְמִי עֵינַיִךְ, הוּא קָרֵב אֵלַיִךְ;

אִם לֹא אֶחָד — עָנִי הוּא מִמּוֹתוֹ.

הַכַּוָּנוֹת, הַכַּוָּנוֹת — אָבָק פּוֹרֵחַ.

פִּסֵּחַ הָרוֹכֵב עַל גַּב סוּמָא:

מַחֲצִית הַחשֶׁךְ וּמַחֲצִית תַּפּוּחַ.

אִם לֹא אֶחָד — רַק מַחֲצִית דּוּמָה.

חָק־הַבָּשָׂר אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁקֶר:

הֻלַּדְתּוֹ בַּסְּעָרָה מִלֵּיל

וְאֶל הַסַּהַר הוּא חוֹזֵר, הוֹלֵל

בֶּן־שַׁחַר וּבֶן־מָוֶת; בֶּן־כּוֹכָב.

אִם לֹא אֶחָד — אַף לֹא מַחֲצִית שָׁדַיִךְ:

בָּשָׂר. וָדָם. חֵמָה. חוֹמַת־עַכְשָׁו.

* השיר, בנוסח זהה, מופיע גם ב“הים האחרון” (העורך).