לג’ודי

לְמִן הַבֹּקֶר, אֲנִי מְצַפֶּה לְבוֹאֵךְ.

אַתְּ מוֹפִיעָה, אַחַת,

כְּכָל הָאָדָם.

אֲנִי שָׂם לֵב אֶל צֶבַע מְעִילֵךְ:

הַכָּחֹל הַזֶּה, אֲנִי יוֹדֵעַ,

יִפְקֹד אוֹתִי בְּאַחַד הַיָּמִים.

רֹאשֵׁךְ מַגִּיעַ עַד כְּתֵפַי.

כָּךְ הָיָה תָּמִיד; עוֹד יֵשׁ סִימָן,

חִוֵּר כְּסִיד,

בְּעֶצֶם־הַצַּוָּאר שֶׁלִּי.

פִּתְאֹם, בְּנוּחַ יָדִי עַל צַוָּארֵךְ,

אַתְּ הוֹפֶכֶת לְאַלְפֵי־רְבָבָה.

זִקִּית־הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי

עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ הַפּוֹזְלוֹת

וְצוֹנַחַת, אֵין־אוֹנִים וְעֵירֻמָּה.

שְׂעָרֵךְ סוֹגֵר עָלַי

בַּאֲשָׁדִים שֶׁל דּוּמִיָּה וָלַיְלָה,

אַלְפֵי יָדַיִם וְרִבּוֹא שְׁמוּרוֹת —

אַתְּ נִגֶּרֶת בִּי, עוֹבֶרֶת וְנוֹהֶרֶת

אֲשָׁדַיִם.

אֲנִי עוֹמֵד כְּעָנִי בַּפֶּתַח:

מְקַלֵּל אֶת מִעוּט אֲבָרַי,

נוֹאָשׁ מִמִּנְיַן אֶצְבְּעוֹתַי,

קָץ בְּמִצְחִי הַצַּר,

בִּשְׂפָתַי הַדַּלּוֹת,

מִתְפַּלֵּל לַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם.

מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן צוֹפֶרֶת הָרַכֶּבֶת,

מְגִיחָה.

חֲלַל הַתַּחֲנָה הָעֲזוּבָה עוֹלֶה כְּאֵד.

שְׁחָפִים חָגִים בַּמִּטְבָּח

וַחֲדַר־הַשֵּׁנָה מְפַכֶּה אֶת הָרָצִיף.

זְקֵנִים טוֹבֵי לֵב

מְחַיְּכִים אֵלֵינוּ מֵחֲדַר־הַיְלָדִים.

אֵלִי, קוֹרֵא גּוּפִי,

אָנָה מִפָּנַיִךְ,

וְאָנָה מִפְּנֵיהֶם,

וַאֲנִי —

רֶגַע שֶׁל אֵשׁ, וְרֶגַע שֶׁל רוּחַ,

רֶגַע שֶׁל אִישׁ, וְרֶגַע שֶׁל אִשָּׁה,

וּמַיִם, מַיִם,

רֶגַע שֶׁל חֶנֶק, וְרֶגַע שֶׁל זִימִים —

אָנָה אֲנִי בָּא לְלֹא שֵׁם?

מוֹפִיעַ הַשָּׁלִיחַ

(גַּז, חָלָב, חַשְׁמַל)

שֶׁעֵינָיו מַרְתִּיקוֹת כִּמְחוֹגֵי שָׁעוֹן.

בְּבֶהָלָה נוֹרָאָה

כֻּלְּכֶן מִתְכַּנְּסוֹת שׁוּב בְּגוּפֵךְ,

מִתְחַבְּאוֹת בְּעִמְקֵי הַמְּעִיל הַכָּחֹל.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ, לֹא בְּלִי הֲקַלָּה,

כֵּיצַד הַשַּׁחַף הָאַחֲרוֹן נֶחְבָּט

בִּמְנוּסָתוֹ מִן הַמִּטְבָּח.

לְפִי שָׁעָה,

לְפִי שֶׁאָנוּ רַק בָּשָׂר, רַק דָּם,

הִגַּעְנוּ אֶל הַסּוֹף.

אַתְּ יוֹצֵאת מִלְּפָנַי, אַחַת,

כְּכָל הָאָדָם.