הִיא שָׁלְחָה לִי גְּלוּיָה צִבְעוֹנִית מַבְרִיקָה,

מֵאַפְרִיקָה, שֶׁל מִשְׁפַּחַת אֲרָיוֹת,

מְדֻבְלֶלֶת לְמַדַּי.

כֵּן, עַל גְּדוֹת נָהָר.

כְּשֶׁהִדְלַקְתִּי גַּפְרוּר,

נִצַּת זִיק בְּעֵינֵי הַלָּבִיא

וְרַעְמָתוֹ סָמְרָה.

הַלְּבִיאָה זָקְפָה עֵינַיִם חֲרֵדוֹת,

וְהַגּוּר רָאָה הַכֹּל בְּתוֹךְ מַרְאַת הַמַּיִם.

הַגְּלוּיָה הַמַּבְרִיקָה דּוֹעֶכֶת עַל שֻׁלְחָנִי,

הָרַעְמָה לוֹחֶשֶׁת,

וַאֲנִי עֲדַיִן חַיָּב לָהּ תְּשׁוּבָה.