מָה אוֹמֵר לָךְ מְעִילִי

כְּשֶׁאַתְּ נִסְגֶּרֶת, יְחֵפָה, בָּאָרוֹן;

וּנְעָלַי הַגְּדוֹלוֹת —

שְׁתֵּי בְּאֵרוֹת שֶׁל אֲפֵלָה רָעָה?

מָה אוֹמְרִים לָךְ כִּיסַי הָרֵיקִים,

וּמִכְנָסַי הַנִּכְרָכִים עַל צַוָּארֵךְ?

אֲנִי יָכוֹל רַק לְנַחֵשׁ.

בִּכְיֵךְ הֶעָצוּר מְנַצֵּחַ

עַל קוֹלָבִים וְאַנְקוֹלִים.

פָּנַיִךְ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַחשֶׁךְ

כְּמוֹ חַמָּנִית חוֹלָה.

אֲנִי עוֹמֵד בַּחֶדֶר הַמּוּאָר

וּמַחֲרִישׁ, אַתְּ תִּצְטָרְכִי לָצֵאת

בְּמוֹ בִּכְיֵךְ, בְּמוֹ יָדַיִךְ,

כִּי הַמַּפְתֵּחַ הוּא בְּכִיסִי הָרֵיק.

בוסטון, 1970