הָאִשָּׁה שֶׁעַל יָדִי דִּבְּרָה אֶל עַצְמָהּ בְּלִי הֶרֶף.

לֹא הִיא. קוֹל שֶׁמִּתּוֹכָהּ.

לֹא אֶל עַצְמָהּ. אֶל לַהֲקוֹת אָזְנַיִם נַעֲלָמוֹת

שֶׁחָגוּ מוּל פָּנֶיהָ הַמְדַבְּרִים.

הִיא מַזְכִּירָה לִי מִישֶׁהִי

שֶׁיָּלְדָה אוֹתִי.

עַכְשָׁו גַּם אֲנִי מַתְחִיל לְהַבְחִין בָּאָזְנַיִם,

חָגוֹת, נִצְמָדוֹת זוֹ לְזוֹ כַּחֲלָלִיּוֹת,

צוֹלְלוֹת לְעֵבֶר פִּיהָ

כִּמְבַקְשׁוֹת נִדְבַת חַמְצָן.

שְׂפָתַי נָעוֹת.

אֲנִי מַתְחִיל לִשְׁמֹעַ קוֹל בְּתוֹכִי.

לֹא שֶׁלִּי.