“שום פלדה אינה יכולה לפלח את לב האדם בקוֹר חַד יותר מנקודה ברגע הנכון.”

יצחק בַּבֶּל

לְנַסֵּחַ,

כְּמוֹ עוֹ"ד הַמִּתְכַּתֵּב

עִם הַמַּרְשֶׁה שֶׁלּוֹ:

זָהִיר, רוֹחֵשׁ כָּבוֹד,

נִלְבָּב, אַךְ בִּמְשׂוּרָה.

עֵר לְכָל הַנְּטִיּוֹת: זוֹכֵר,

אֵין לְךָ מִלָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁעָה,

עָבָר מְפֻקְפָּק,

עָתִיד מִתְהַפֵּךְ.

לִרְאוֹת אֶת הַמִּלִּים בִּרְשׁוּת־הַכְּלָל:

חֲשׂוּפוֹת, לְלֹא מַדֵּי־מִשְׂרָד

וְסֵתֶר־תִּיק.

לְשַׁעֵר אֵיךְ יִשְׁתַּמְּעוּ

בְּלַחַשׁ וּבְקוֹל,

כִּכְלִי אַחֵר, בְּאַקְלִים עוֹיֵן,

לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט.

לְהַקְפִּיד עַל תֹּם־לֵב עִנְיָנִי,

לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד;

וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לְהוֹסִיף

חוּט שֶׁל חֵן,

תִּקְוָה שֶׁל שָׁנִי,

מַשֶּׁהוּ בֵּין מַחֲלָה לְבֵין תּוֹחֶלֶת.

לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט

כְּמוֹ חֲדַר־מַרְאוֹת:

כָּל מִלָּה פּוֹזֶלֶת לְעֵבֶר שְׁכֵנוֹתֶיהָ,

מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ

וּמַשְׁקִיפָה עָלֶיהָ.

לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת מַרְבִּית הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת:

שֶׁאוֹהֵב יֵהָפֵךְ לְשׂוֹנֵא,

שֶׁשּׂוֹנֵא יֵהָפֵךְ לְמַרְשֶׁה,

יוֹבֵל־הַכֶּסֶף יִמָּשֵׁךְ לְלֹא כִּסּוּי,

הַסּוֹמֵךְ יִמְעַד, הַנִּסְמָךְ יַעֲמֹד,

הַמַּקָּף יִזְדַּקֵּף לְסִימַן־קְרִיאָה.

לְהַטְבִּיעַ אֶת סִימָנֵי־הַפִּסּוּק

כְּמוֹ כְּתֹבֶת־קַעֲקַע.

לְהַפְקִיד מִשְׁמָר מֻבְחָר

עַל הַמַּעֲבָרִים.

וּלְקַבֵּל, בְּלִי סְיָג וּבְלִי עוֹרְרִין,

אֶת חֲתִימַת־הַדִּין:

סוֹף פָּסוּק.