שְׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ שָׁרוּי בַּצֵּל.

רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת פּוֹקֵד אוֹתוֹ הָאוֹר

וּפָנָיו הַחֲלוּדִים נְעוֹרִים.

הוּא מְפַגֵּר בְּכַמָּה מֵאוֹת.

קַוָּיו הָעֲנֻגִּים מִטַּשְׁטְשִׁים

בַּגֶּשֶׁם וּבָרוּחַ.

לִפְעָמִים מִזְדַּמֶּנֶת צִפּוֹר זָרָה,

מְהַבְהֶבֶת מֵעָלָיו, נָחָה לְרֶגַע —

הַפְּעִימָה הַחַמָּה מַזְכִּירָה לוֹ

מַשֶּׁהוּ מֻכָּר.

אֲבָל הַצִּפֳּרִים הַמְּקוֹמִיּוֹת

כְּבָר אֵינָן סָרוֹת אֵלָיו

לִרְאוֹת מָה הַשָּׁעָה.