אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר.

רַעַשׁ הַבְּרִיאָה הָיָה מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם:

מַיִם זֵידוֹנִים, שֶׁלֹּא אָבוּ

לְהִקָּרַע; יָרֵחַ מוּל חַמָּה

בְּחֵמָה שְׁפוּכָה; כְּנָפַיִם חֲדָשׁוֹת

מְפַרְכְּסוֹת בְּרוּחַ בַּת־בְּלִי־שֵׁם.

קָשֶׁה הָיָה לְדַבֵּר:

הַמַּעֲמַקִּים קָרְאוּ; עֲצֵי־הַסְּרָק

הֵטִיחוּ קוֹל־קְנָאוֹת; רַעַם בֶּן־יוֹמוֹ

דָּלַק אַחֲרֵי בָּרָק; הַיָּם נִדְהַם

שֶׁלִּוְיָתָן פּוֹעֵם בּוֹ כְּמוֹ לֵב גָּדוֹל.

וְאָז, בְּהִתְהַפֵּךְ עָלֵינוּ הַגַּלְגַּל,

בְּהִתְלַהֵט הַחֶרֶב הַשּׁוֹסֶפֶת,

כְּבָר לֹא הָיוּ מִלִּים בְּפִי,

כָּל כָּךְ הֻרְגַּלְתִּי לַשָּׁאוֹן

שֶׁל מַעֲשֵׂי־בְּרֵאשִׁית. הֲרֵי אַתְּ

מְבִינָה: אֶת גּוּפֵךְ שָׁמַעְתִּי

עוֹד לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתְּ אֶת שְׁמֵךְ,

וְהוּא עוֹדֶנּוּ מִתְהַלֵּךְ אֵי־שָׁם, בַּגָּן.