אַתְּ מַתִּירָה בִּי
אֶת כָּל הַנְּדָרִים, הָאֱסָרִים.
אַתְּ מוֹחֶקֶת אֶת כְּתַב־יָדִי
מִכָּל הַטְּיוּטוֹת הַיְשָׁנוֹת.
אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֱמֶת.
אַתְּ מַזְכִּירָה לִי
כִּי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב
וְאֵין אֱמֶת כַּאֲמִתִּי כָּרֶגַע.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:
כַּמָּה זְמַן נִמְשָׁךְ רֶגַע?
הַאִם אַתָּה זוֹכֵר
אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים שֶׁהָיוּ לְךָ?
מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?
הַאִם אַתָּה קוֹנֶה אוֹ מְאַבֵּד?
אַתְּ מְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנִי.
אַתְּ מַחֲזִיקָה בִּגְרוֹנִי
בְּיַד רַכָּה כָּרוּחַ.
הוֹ, הַיָּד הַזֹּאת
הַמְלַבָּה אוֹתִי כְּאֵשׁ
שֶׁאֵין בָּהּ עֵץ וְאֵין בָּהּ אֵפֶר.
כָּל הַקָּרֵב יָמוּת.
מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי
כֹּה קָרוֹב לְעַצְמִי.